Save Me

עונה 2 פרק 19❤️

נקודת המבט של אלכס:
מיד אחרי שסיימתי לדבר עם ליאון התקשרתי לאנדריי.
בהתחלה הוא אמר לי שהוא עסוק מידי ואם נוכל לדבר אחר כך. אבל אני לא יכולה לשבת בצד ולחכות כשבנתיים קורה דברים בלי הסבר כאן  בפנימיה כי הוא עסוק מידי לדבר. ולכן, אמרתי לו שזה דחוף ושהוא צריך לבוא מיד.
אנדריי נכנס בקולי קולות לתוך המעבדה. הצעדים שלו חזקים ודרוכים ובגדיו מתנופפים מהמהירות שהוא נכנס.
עם בגדיו השחורים והמעיל השחור הארוך שלו הוא נראה כמו אדמירל או מפקד בצבא.
״מה היה כל כך חשוב שאני יעצור פגישה חשובה ולבוא לכאן לדבר איתך?״ אלה היו המילים הראשונות שהוא אמר כשהוא נכנס בדלת.
״שלום גם לך״ אני עונה בציניות. 
אנדריי מתקרב אלי ועומד סנטימטרים מולי. ״כן,אלכס. במה אוכל לעזור לך?״
אני לוקחת נשימה ואומרת ״אני הפסקתי את הפעילות של הפנימיה ושלחתי הודעות להורים לקחת את כל התלמידים הביתה. את כולם״
אנדריי מחוויר את פניו. הוא נראה כאילו סיפרו לו את הדבר הכי הזוי ומוזר שאי פעם קרה. הוא מסתכל עלי עם הבעה קפואה של הלם.
הוא מנער את ראשו ״את עשית מה?״
״שלחתי את כולם...-״ אנדריי קוטע אותי
״אני שמעתי מה עשית. למה לעזעזאל עשית את זה?! ועוד בלי אישור שלי?״
עכשיו אני זאת שמופתעת ״אישור שלך? לא זכור לי שאתה המנהל כאן״ אני מחזירה לו אש. הגיע הזמן שהוא יבין את המקום שלו.
״ולא זכור לי שהמנהלת  מתנהגת כמו אחת כזאת. כי נראה שבזמן האחרון אני הייתי אחראי על הפעילות של הפנימיה,על הנשק ואפילו על פאקינג גינון בפנימיה. והמנהלת היקרה שלנו היתה עסוקה מידי בללמד תלמידים בלט״ אנדריי מטיח בי. זה כואב יותר ממה שחשבתי שזה יכאב.
אני לא יבכה. אני לא יבכה. אני לא בוכה.
אוח! לעזעזאל עם הרגישות הזאת.
הדמעה הראשונה לא מאחרת לבוא ״חבל שלא אמרת את זה קודם״ המילים יוצאות בין רגעיה של הגוף לפני שאני בוכה.
הוא צודק. איפה הייתי כל הזמן הזה? מאז שדילן הגיע אני לא זוכרת את עצמי עושה פעם אחת משהוא טוב לפנימיה או דואגת לה. או בכלל בודקת על מכסאניות הנשק. אני אפילו לא הכרתי את המעבדה של הנשק. איזה מנהלת גרוע אני.
ופתאום אני מאשימה את ג׳ורג׳. את אבא שלי. שמינה אותי להיות המנהלת של הפנימיה הזאת. בעצם ,יותר נכון, היורשת שלו. אני שונאת את זה.
אנדריי עוצם את עיניו ולוקח נשימה ״אלכס..אני מצטער״ אני לא עונה לו. לא אכפאת לי מהסליחה שלו.
הוא תופס את פני בידיו ״היי. תיסתכלי עלי. אני מצטער. אוקי? את יודעת שלפעמים אני יכול להגזים. את מנהלת מדהימה. אני זה שדואג כל הזמן. אני כן חושב שזאת החלטה הכי מטומטמת שאי פעם עשית להחזיר את הילדים, אבל אני בטוח שאת יודעת מה את עושה״
הוא תופס את ידי ומושך אותי לחיבוק. הריח הממכר שלו לא יורד מימנו אף פעם. יש ריח של חדש.
״אוקי?״ הוא שואל שוב.
אני מהנהנת.
״ובנוסף,״ הוא ממשיך ״אני לא רוצה שנריב לפני החתונה״
אני לא יודעת מה לומר. אני צריכה אולי להגיד ׳אני גם לא רוצה שנריב לפני החתונה׳ או ׳אני לא יכולה לחכות עד החתונה׳.
ולכן אני ממשיכה את הנושא ״זה זמני. אני מבטיחה״

אני מנסה לחבק יותר ויותר ילדים כפי יכולתי. כולם ממהרים לזרועותיהם של ההורים שלהם. אני אתגעגע. למרות שזה רק לכמה ימים. או כמה שזה יצטרך. אני אומנם שמחה שגם לי וגם להם יהיה קצת חופש מהלימודים.יהיה לי חסר את הרעש של כולם.
ואז אני צוחקת לעצמי.
כן, בטח. חופש. איזה חופש בדיוק? גם כשאני לא מלמדת יש לי צרות אחרות.
עומרי מתקרב אלי ״אנחנו נחזור?״ הוא שואל עם הקול הציפציף שעוד לא הספיק להתחלף.
אני מחייכת אליו ״כמובן״
אבל הייתי מצפה לחיוך גדול מימנו,כי אני יודעת כמה הוא אוהב להיות פה. אך,כל מה שהוא עשה זה הינהן והשמיט את ראשו וחזר להוריו.
אני מסתכלת הלוך ושוב על כל אחד ואחד התלמידים שעוברים כאן.
כמה מההורים פנו אלי והתלננו על כך שהודעתי על ״חופשה״ בהתראה כל כך קצרה. ועוד כמה דברים על החזר כספי.
עד שסוף סוף אני תופסת בעיני את ראשה של מאיה.
גם כשהיא עומדת ללכת,היא עם הלבוש של מועצת התלמידים.
אני תופסת לה את היד ״אנחנו צריכות לדבר״

נקודת המבט של דילן:
״נשמע שהחבר שלנו מרוצה״ ג׳וני אומר וזורק על מייקי כרית. מייקי מגלגל עיניים וזורק לו את הכרית בחזרה.
״אני מקווה שעכשיו לא תהפוך לנו לכוסית שחושבת כל היום על לבבות ועוגיות ו׳בואו נקנה שרשרת של לב שבור ושכל אחד יקבל חלק מהלב׳״ אני מקניט את מייקי ומדבר בקול הכי נשי שאני יכול.
מייקי חזר רק הבוקר מהדייט שהיה לו עם המורה לאנגלית או מי שזאת לא הייתה, והוא בעננים. המילים היחידות שיוצאות לו הם: ״היא מדהימה״ ״יש לה דיבור מדהים״ ״הראש שלה מדהים״  ״השפתיים שלה מדהימות״  ״כבר אמרתי שהיא מדהימה?״
ובמשך כמה שעות אני וג׳וני צוחקים עליו. 
אני באמת הכי שמח בשבילו. כמה זמן חיכיתי שתיהיה מישהיא.
תמיד זה היה בגללי. אני עצרתי אותו מלהיות בזוגיות. אני לא חושב שבמימד אחר אני ומייקי היינו חברים. הוא טוב מידי.
״אתה מניאק״ מייקי עונה לי.
לאחר כמה שניות ג׳וני מדבר ״טוב חברים. אני ישאיר אתכם עם סיפורי אהבה שלכם. אבל אני חייב ללכת״
״אתה לא מסתיר מאיתנו בחורה. נכון ג׳וני?״ אני שואל ובאינסטיקט השחצני שלי, אני מרים גבה אליו.
ג׳וני קורץ לי ״היית יודע״ ויוצא מהאכסניה.
לאחר שג׳וני יוצא אני מסתכל על מייקי ״הוא לגמרי מסתיר בחורה״ אני אומר.
הפעם זה תורו של מייקי לזרוק עלי כרית, ואני מקבל אותה.
לפתע נשמעות דפיקות בדלת.
״מחכה למישהוא?״ אני שואל את מייקי.
הוא מנענע את ראשו ״לא.אתה?״
אני גם מניע את ראשי ללא.
אני לוקח את האקדח שלי ליתר ביטחון, ומורה למייקי לבדוק דרך העינית מי זה דופק בדלת.
מייקי בודק ומבלי להגיד לי מי דופק בדלת, הוא פותח אותה.
אני נרגע אך באותו הזמן לחוץ. אני מניע את ראשי לאחור ושם את ידי על פני.
מה היא עושה כאן?
אני מנסה לרסן את כל הכוחות שלי.
כמעט ואיבדתי תיקווה שהיא תגיע לכאן. או תחזור אלי.
״מה את עושה כאן?״ אני מתבונן בה בתיסכול.
אני לא יודע מה עוד להגיד לאחר מה שקרה.
עם עיניים משוטטות לכל עבר היא אומרת ״אני צריכה את העזרה שלך״

-------
שבת שלום❤️❤️