Save Me

עונה 2פרק 5❤️

נקודת המבט של דילן:

״אני לא מאמין שאנחנו צריכים לישון כאן״ אני אומר .
השעה היא כבר אחרי חצות ועדיין אני מסתובב מצד לצד המיטה,לא יכול להירדם.
אני שם את ידיי מאחרי ראשי. ״זה לא אכסניה זה מלונה. הכול קטן..ו..למה אנחנו צריכים לישון כאן וג׳וני בפנימיה?״
התלונות שלי בהחלט לא גרמו למייק להירדם,ועל כך נשמעה אנחת תיסכול מפיו ״אתה מוכן לסתום?רק לרגע?״
אני מחליט להשתעשע איתו קצת מאחר שאין לי הרבה מה לעשות.לישון באכסניה לא הולכת לקרות בזמן הקרוב ״לסתום?לכמה זמן?״ אני שואל מעמיד פנים שכלום לא קרה.
מתוך החושך אני יכול להבחין בפניו של מייק שפונות אליי באיום. פניו של מייק,השוכב במיטתו מוארות במדוייק על הצלקות שלו ״עד שאני ארדם״ עונה מייק.
״ומתי אתה נרדם?״ אני שואל
ואז צחקוק נפלט משפתיי כשמיקי מעיף לעברי כרית שהיתה קורה אליו.
״כשתסתום את הפה״ קולו של מייק גובר משלי.
אני שורק בססגוניות ״משהוא פה עצבני״
ובשניה אחר כך כרית נוספת פוגעת בראשי.
אחרי כמה רגעים של צחקוקים,כשהרוב היו מפי,אני מבין שמייק נרדם.קשה נורא לא לשים לב לפי נחירותיו.
חוץ מזה שאני שונא להיות כאן היה עוד סיבה למה אני לא מוכן לעצום את עיניי.אילו רק לשניה. אני עדיין פוחד שסיוטים הנוראים עוד יחזרו אלי.
הם חוזרים והולכים. כל פעם מאז התאונה במכון,עצימת העיניים זה המעשה שאני מנסה לעצור ולרוב מפסיד, כשגופי נופל לשניה טרופה.
ולמקרה שזה יקרה שוב אני בוהה בתיקרה וחושב מה היה קורה אילו לא הייתי פוגש את אלכס? או את מייק? או בכלל את ריקסון? האם חיי היו נראים אחרת?

״אההה״
צעקה נשמעה. אני קם במהירות במיטתי. ואחרי כמה שיפשופים בעיניי אני מבין שאני זה שצעק בכל כוחו. שוב זה קרה. שוב הסיוט בא לבקר אותי בלילה.
אני נוגע בידי גופי הנטול חולצה, ובפניי.שיט, אני מזיע!
כל גופי מזיע בגלל פחד מטומטם. מתי זה יפסק? מתי ההבזקים של הדם והפיצוץ במוחי יסתיים?
בנתיים אני רק מתפלל בליבי שזה היה הסיוט האחרון ללילה.
שכחתי שגם מייק נמצא בחדרי,ובחטף אני מביט במיטתו של מייק.היא ריקה.
ומשב רוח קריר עובר בכתפיי.
מייק עומד מולי עם גופיה לבנה ומכנס בוקסר וכוס מים בידו. ״קח״ מייק אומר ומושיט לי את כוס המים שבידו.
אני מהנהן והוא מתקרב יותר קרוב למיטתי.
״התפתלת המון במיטה ולא ידעתי אם להעיר אותך״ התוודה מייק.
אני חש בושה קלה בליבי.
ושוב אני רק מהנהן לו.
אני רוצה להגיד למייק שגם לא יעיר אותי אם זה שוב קורה.אני רוצה להתמודד עם מה שגרמתי לעצמי. הסיוטים האלה באו בגללי.אני הבאתי אותם על עצמי. והכל זאת אני רוצה שהם יעלמו.
אבל השתיקה שלי מדברת.
אני לוקח מידו של מייק את הכוס ולוגם מימנו.
״יש מים נעימים במקלחת..״ מודיע לי מייק ולאט לאט מתרחק ממיטתי.
אני מבין את הרמז שלו. ״כן..אני גם חושב שאני צריך להתרענן״
ובאפס כוחות אני קם מהמיטה,שרק כאב בגב היא מציעה,ושם את כוס המים על השידה .
לפי העור הכחלחל הנראה דרך החלון,אפשר להבין שכבר לפנות בוקר.
מייק כמעט ולא מדבר.גופו כבר שמוט על המיטה על יד המיטה שלי.
מייק לא ממש מדבר אחרי ההתקפים שלי. אני יכול להבין אותו. זה באמת מקרה בלי הרבה מילים. רק שתיקה.
״אני מצטער שלא נתתי לך לישון״ אני מוציא את החיוך הכי טוב שאני יכול.
וגם מייק מחזיר לי במפתיע את החיוך הכי טוב שהוא רק יכול לעשות ״עברתי דברים גרועים יותר״ אומר
ובזאת אני נכנס לתוך המקלחת הנעימה.