נקודת המבט של אלכס:
במהלך הנסיעה אכלנו את ארוחת הבוקר שמיה הכינה.
אולי בכול זאת אני יכולה להתרגל אליה. זאת אומרת אחרי שהיא תסלח לי על מה שעשיתי לה.
כמעט כל חיי לימדו אותי לכבד אנשים מבוגרים.
המועדון שהייתי בו היה כמו הבית שלי, גידלו אותי שם. מאז ומתמיד העובדים היו נחמדים אלי, כך שאמרו במפורש, אם אני רוצה לשרוד אני צריכה להיות חכמה. הבנתי שאני צריכה לגנוב למיחייתי. אך מה? לא קשישים.
אין להם כמעט כלום, וגם את זה אני צריכה לקחת?
מרפקי מונח על עדן החלון , וחושבת.
על הילדות שלי, הבגרות שלי, ואיפה אני עכשיו.
אני מחליטה לפתוח את החלון רק בשביל קצת אוויר צח, אך כף יד עוצרת אותי ממעשי.
״ אל תעשי את זה״ קולו של דילן עוצר אותי.
אני רוצה לשאול אותו למה? אבל אני מחליטה לא להתווכח.
אחרי כמה דקות אנחנו מגיעים , והנהג מחנה את המכונית.
דילן יוצא מהמכונית ואני יוצאת מהצד השני.
הוא מסדר את הבגדים שלו ומתקדם למכון הענקי כשאני אחריו הולכת כמו כלב.
״ אני לא צריך להזכיר את החוקים, נכון?״ דילן שואל אותי כשהוא כמה מטרים לפני.
אני לא עונה והוא אומר : ״ יופי״
אני עושה פרצוף ומוציא לשון. מזל שהוא לא רואה אותי.
המכון הוא בדיוק כמו שהיה בפעם האחרונה שביקרנו בו.
אותו דלתות משני צדדי מסדרון ארוך.
כמה כיתות לימוד פתוחים , ושם יושבות בנות ולומדות כמו ברביות. לא כל כך הרבה בנות הייתי אומרת.
אנחנו הולכים באותו מסלול כמו פעם שעברה. המסלול לחדר של המנהל. אבא שלו.
דילן פותח את דלת חדרו של אביו ללא התרעה,
והצבע האדום חודר לעיני, הצבע חונק . מזכיר לי את הרגעים שהייתי רוקדת על העמוד והאולטרה האדומה היתה עלי.
אבא של דילן יושב על הכיסא , שלא במפתיע אדום. עם משקפיי ראיה על אפו.
והאישה שאני מכירה מילדותי עומדת לצידו. יוליה.
אני עדיין בהלם שהיא כאן. איתו. במכון הדבילי הזה.
אני לא מסתכלת לעברה. כי כי פשוט מתלעלמת מימני.
מה עם היי?
ומה לעזעאל את עושה פה?
כשאביו שם לב למי שנכנס לחדרו בלי בקשה , פותח את ידו עם חיוך מרוצה.
״ בני דילן, ידעתי שתחזור״ הקול העמוק של אביו נשמע משכנע ביותר
דילן מוציא מכיסו דף. כנראה הדף רישום שלי , וזורק אותו על שולחנו של אביו מבלי לענות.
מוזר. מה קרה לו?
אה נזכרתי..
זה בעצם דילן.
״ דילן, ידעתי שתצליח״ אביו אומר, ובוחן את פניי ואת הדף רישום בעיניי לייזר.
״מה שלומך יקירתי?״ אבא של דילן פונה אלי כשמוריד את משקפיו מאפו, ושם אותם על השולחן ומשליו את ידיו על השולחן ברצינות.
YOU ARE READING
Save Me
Acciónמכון ׳ליברסטון׳ טקסס אני לא יודע אם העבודה שלי היא קדושה. אני חושב שאני עושה טוב לנשים האלה. עוזר להן. העבודה שלי היא לא כמו עבודה רגילה. מה שאנחנו עושים במכון ׳ליברסטון׳ זה לוקחים ( יותר נכון קונים) בנות חסרות מזל בחיים שנמצאות מסביב לארץ ומשקמים א...
