Save Me

עונה 2 פרק 7❤️

קריאה מהנה:)

נקודת המבט של דילן:

אני יוצא מהשירותים לכיור המים.אחרי הדרמה שהיתה לפני כחצי שעה, הייתי חייב לברוח משם.
בהחלט דברים מוזרים קורים הפנימיה הזאת מאז שאני והבנים באנו לכאן.
אני פותח את הברז ומשפריץ על פניי מים.
ג׳וני חוזר ואומר לי שהאיש שהיה בחדר החשמל וכמעט הרג את כולנו,בהחלט לא קשור לריקסון. אני לא יודע מה איתו,אבל אני בהחלט חושד כשבן אדם עם כובע גרב מנסה לפוצץ אולם שלם עם ילדים,שבמקרה שאני מייק היינו נוכחים בו. אני סוגר את זרם המים ולוקח כמה ניירות בשביל לנגב את פניי.
מהשקט שסרר לפני מספר שניות בשירותים אני יושמע יללות,מין קולות של התייפחות. יש פה משהוא בוכה?
בצעדים שקטים אני מתקדם לדלת השירותים הראשונה שבקירבתי,ושם את אוזניי עליה.
לא זה לא משם.
אני מתקדם לדלת השניה שבקירבתי ומצמיד את אוזניי.
ומשם באים הקולות.
קולות בכי של נקבה.
״יש שם משהוא?״ אני שואל בשביל להיות בטוח. אחרי כמה שניות שלא ענו לי אני מחליט לעשות את הצעד הבא.
בלי לחשוב על להדק את האקדח שלי,אני פותח את הדלת בחוזקה ונכנס פנימה.
בפנים לתא יושבת על האסלה הילדה הבלונדינית שכבר הספקתי להכיר.מאיה,העוזרת תלמידים או משהוא כזה,יושבת על האסלה ובוכה.
מאיה נבהלת ונצמדת לאסלה כשנכנסתי בחוזקה לתא השירותים.ובצדק.
למה לעזאזל השירותים פה הם לגברים ונשים ביחד?
אני מרגיש רע עם עצמי כי אני בהחלט לא יודע מה לעשות במצבים כאלה.היא בוכה מולי.
מה אני צריך לעשות בשביל להירגע אותה?לשיר לה נומי נומי?
ובכלל,אני חושב שהיא מוטרדת לכך שהפרעתי לה במה שהיא לא בידיוק עושה.
״את בוכה?״ זאת השאלה היחידה שעולה בראשי. אידיוט!ברור שהיא בוכה. טוב..העיניים שלה אדומות,והלחיים שלה סמוקות,והיא עושה קולות מוזרים.אז כן...היא בוכה.
״לא״ מאיה עונה. על מי את עובדת?
אני נשען על הדלת ומשלב את ידי ״אה אה״  היא לא באמת תגיד לי למה היא בוכה. ולמה שתגיד לי? אני בן אדם זר בשבילה.
״אמ..רוצה שאני יקרא למישהוא בשבילך?״ אני שואל ברצינות.אני באמת יעשה את זה.
היא מנגבת את דמעותיה עם שרוול חולצתה. ״לא אתה לא צריך לעשות את זה.אני בסדר״ כל מילה ומילה שיוצאת מפיה,יוצאת עם גיהוק קל. מאיה לוקחת את התיק שלה וחומקת מתא השירותים ומשם יוצאת.
מוזר. המקום הזה מוזר.

אחרי ששלחנו הודעה לעובדים של הריקסון לבדוק לנו מי האיש ההוא שחיבל באולם והצית אותו,למרות שג׳וני ממשיך לומר שהאיש הזה לא קשור,אני התעקשתי. ועכשיו אנחנו מחכים לתוצאות.ואני מקווה שהם יהיו שימושיות.
״אני חושב שיש לי רעיון למציאת מי שאנחנו מחפשים״ אומר לפתע ג׳וני. אנחנו עכשיו באכסניה שלנו.ג׳וני מתהלך בתוכה ואני יושב על הכורסא ומפקפק את אצבעותיי.
״לא אחרי שיגיעו התוצאות״ אני עונה. אני לא מבין למה הוא לחוץ כל כך לשלול את הסיכויים הכי טובים שלנו כרגע והכי קרובים למציאת הבן האדם שאנחנו מחפשים? ואיפה לעזעזאל מייק?
וכאילו קראו את המחשבות שלי מייק נכנס לאכסניה עם חיוך. מה הוא עולל עכשיו?
״חתיכת דרמה היה היום,אה?״ וזאת השאלה הראשונה שהוא שואל אותי ואת ג׳וני כשהוא נכנס.
גם אני וגם ג׳וני מסתכלים עליו בפיעור פה.
״טוב,נראה שאתה ממש מאוכזב ממה שקרה היום.החיוך על הפנים שלך מעיד על כך״ אני עונה בציניות. אני כמעט ובטוח שהוא מרוצה מהמקרה היום,ואני יכול לנחש כמה וכמה סיבות לכך.
מייק פותח את הפה לרווחה בשביל להוציא את כל מה שעל ליבו,אבל אז סוגר במהירות ואומר במקום זאת ״הייתי שמח להספר לכם אבל אני לא יכול״
״לא יכול?״ אני מיד קם ושואל ״איזה דבר אתה לא יכול לספר לאחיך?״
מייק מספר לי הכול ואני לו הכול. טוב כמעט הכול. אבל זה לא נחשב. הוא עשה משהוא והוא צריך לספר לי על כך.
ואז ג׳וני מתערב ״אתה אומנם לא חייב לספר לאחיך,אבל אתה יכול לספר לי״
אני מרים גבה ונותן מבט לג׳וני ״למה נראה לך שהוא יספר לך ולא לי?״  רציני?זה הדבר הכי מטופש ששמעתי מפיו של ג׳וני עד כה. להזכירו,אני מכיר את מייק לפניו.כל החיים.ואנחנו קצת הרבה יותר מבוגרים מג׳וני.
אני צוחק בליבי על הרכושניות שלי כלפי מייק.
אבל אותי אי אפשר להחליף.
אני וג׳וני מחליפים מבטים אחד עם השני,ולאחר מכן אנחנו מעבירים את מבטינו למייק.שהוא עומד על יד הכניסה עם חיוך ומשלב ידיים.
אף אחד לא מסתיר מימני דברים.
ובשניה חולפת אני וג׳וני מתנפלים על מייק. מייק המופתע נופל על הריצפה ואני וג׳וני גוברים עליו. המכות שאנחנו נותנים למייק בהחלט בצחוק וחברית.כמובן בשביל להוציא מימנו את מה שהוא מסתיר. גם אם זה בכוח.
מייק ישכח את זה המכות האלו מחר.
זה לא חדש לו שאני מפתיע אותו עם מכות. מייק תמיד היה שם בשבילי בשביל שאני יוציא את הכעס שלי.
גם כשלא כעסתי,מייק היה הראשון שאיתו הייתי מתאמן על הלחימה שלי.מייק לא אהב את זה במיוחד,משום שאני הייתי היחיד שמכה.
הגענו למצב שהידיים של מייק מוחזקות על ידי מאחורי גבו אך לא בחוזקה מרובה. בכל זאת, אני צריך אותו בחיים עדיין.
״בסדר אני יספר״ מייק לבסוף נכנע. אני נותן מבט לג׳וני שזה מאושר ומשחרר את מייק.
״אתה עדיין לא הבנת שקודם מדברים ואז גזר הדין? במקרה שלך זה קודם גזר דין ואז הנאום״ אני פוצח את פי ונותן למייק לקום. מייק בתגובה נותן לי מבט ארסי.
מייק משחרר את גופו ״אחי,אתה חייב להפסיק עם הג׳אנק פוד״
אם הוא חושב שהעקיצה שלו עלי מזיזה לי,זה לא. הייתי אומר שנתתי עבודה קשה בחדר כושר. מייק סתם קנאי.
״להיצמד לעיניין״ אני ממשיך לנדנד.
מייק נכנע,כאילו זה סוד הוא אומר ״הצלתי בחורה משריפה מקודם״
זהו? זה מה שהוא מסתיר מהחבר הכי טוב שלו?בחורות? אני סיפרתי לו על הפעם הראשונה שלי.הוא סיפר לי על הטעות שלו במועדון,של האישה המבוגרת שנראתה לו צעירה..ועדיין הוא מסתיר מימני את זה שהציל נקבה?
״ו..״ אני ג׳וני מסמנים למייק להמשיך באותו זמן. עם אותו מבט של ׳מה הביג דיל?׳
״מה ו..? הצלתי אותה ועכשיו היא בסדר״ המשיך מייק. ועכשיו החיוך עלה לו.
״זה מה שאתה מסתיר מימני? בחורות?״ נימת קולי מעט יצאה עצבנית אבל אני מראה לו שהוא אידיוט על זה שהוא לא סיפר לי,ומחטיף לו מכה בראש.והוא מגחך.
״לפחות היא כוסית?״ ג׳וני שואל
מייק מהנהן ״כן.היא שווה״
אני מיד פוער את עיניי ״היא לא תלמידה נכון?״
״לא לא!״ הוא עונה. הייתי בהחלט מודאג לרגע. זה מה שהיה חסר לי עכשיו שידפוק בחורה שיכולה להיות הבת שלו.
״ובכן,״ ג׳וני מתחיל לומר ״מה השם שלה?״
״אני לא יודע״
״מאיפה היא?״ אני ממשיך לחקור
מייק מושך בכתפיו.הוא לא יודע.
״מי היא?מה היא?״
מייק מגרד בראשו ״לא ממש דיברנו על זה..״
וגם ג׳וני מחטיף למייק מכה על ראשו.
טוב זה היה מגיע לו.
״היי! היתה שריפה! מה הייתי אמור להגיד לה? היי,אני מייק. ואת? את באה לפה הרבה? דרך אגב את עומדת להישרף״ מייק מגונן על עצמו. יש משהוא בדבריו.
ואז נשמע קול הודעה נכנסת.
התוצאות הגיעו.

נקודת המבט של אלכס:

״תעבירי לי את היומן שלי בבקשה״ אני מבקשת מאלה,שעומדת ומסתכלת לעבר החלון בחדר שלי ושל אנדריי .
אנדריי נמצא בפגישה. מאחר שאמרתי שצריך עוד אבטחה למחר,אז הוא החליט לעשות זאת במקומי ולתת לי לנוח.
בינתיים אני מעיינת ברישמת התלמידים שהיו היום באותו זמן באולם שהוא נשרף,ושהם עדיין חיים.
אני מרגישה צל לידי כך שאני יודעת שזאת אלה עומדת לצידי.
״אני חייבת לספר לך משהוא״ אלה מודיע לי. אני מרימה את ראשי באינסטינקט אליה.פניה נראות מעט מזיעות.ועוד יותר כך שהיא מחזיקה את כוס הקפה החם שלה.
״איפה היומן?״ אני שואלת אבל כמובן שאלה לא מתייחסת לשאלתי ואומרת ״אני לחוצה״ היא מזיזה את רגליה מצד לצד בעצבנות.
אני מהנהנת. חברה צריכה אותי.
אני מזיזה את כל הדפים לצד ומשלבת את רגליי על המיטה. אלה מצטרפת לידי .
״דברי״
אלה משחקת באצבעותיה בעצבנות ״קורה דברים מוזרים בפנימיה.ובכלל מה שקרה היום..הדבר הזה הפתיע את כולנו.למה שימשהוא ירצה לעשות לנו את הדבר הנורא הזה בכלל? אני בטוחה שהיה לאביך כמה אוייבים..״
״תפסיקי״ אני מספיקה את דבריה החסרי נשימה של אלה. אני מראה לאלה לא להמשיך לדבר בעזרת ידיי.
היא לא מגיעה לעיניין.
אלה מורידה את פניה לאצבעותיה ״מצטערת.אני יודעת שאת לא אוהבת לדבר על אביך״
״זה לא קשור אליו שהפסקתי,זה קשור אליך. מה קרה?״
באמת לא הפסקתי את דבריה החסרי לכת של אלה בגלל שהזכירה את אבי.הפסקתי כי הרגשתי שהיא סוטה מהנושא. היא רוצה לספר משהוא אך היא חוששת מהתגובה שלי.
היא לוקחת נשימה עמוקה ״בשריפה.נקלעתי בין שתי עמודי אש ולא היתה לי דרך יציאה מימנה״
אני מופתעת מהחדשות האלה ומיד את ידי על פי ״איך לא סיפרת לי דבר כזה?מטורפת. אם קרה לך משהוא? את בסדר?״ אני מיד מציפה אותה בשאלות.
״לא לא אני בסדר.בזכות גבר אחד שהציל אותי״
טוב..זה חדשות מעניינות.
מיד חיוך עולה על פניי. שיחת בנות מתכוננת להמראה.
״מי זה?״ אני שואלת
״אני לא יודעת״ היא עונה עם צער בקולה.
מה? אוף זה מבאס. אני בטוחה שאלה צועקת בתוכה לדעת איפה הוא.
״חבל״ אני לוקחת כרית פרווה ושמה אותה בחיקי ״אולי נצליח למצוא אותו. אולי הוא עדיין כאן בפנימיה״ אני מציעה מיד.
״אני בספק״ אני שומעת את קול הנשבר שלה. ואני חוששת שהיא תעלה את הנושא שאני מאורסת והיא לא.אני ממש לא רוצה שהיא תחשוב שאני יותר מוצלחת מימנה.זה לא נכון. ובכלל אני לא אספר לה שאנדריי רוצה להקדים אל החתונה. אילולא זה היה תלוי בי הייתי מבטלת את החתונה לעוד עשר שנים טובות.
הדמעות כמעט ולא מאחרות לצאת ״חשבתי שאולי יצא מזה משהוא..כמו בסרטים?את יודעת..שהנסיך מציל את הנסיכה ממוות? אבל הנסיך הזה יכול להיות בכל מקום״
אני שמה יד על זרועה ״אנחנו נמצא אותו תאמיני לי.אם הנסיך הזה שלך,את תמציאי אותו״
אם דילן באמת שלי הגורל יחבר בנינו שוב.
אוי שיט! לא להזכיר אותו אסור לי. אני אישה מאורסת אלוקים אדירים. אבל זה לא אומר שאסור להזכיר את שמו במחשבותיי.
״לפחות הוא חתיך?״ אני שואלת עם עליזות בפניי,מעט תחמני. ״אני מקווה שהוא שווה את הדמעות?״
אלה מהנהנת במרץ ״כן הוא חתיך״ ושנינו צוחקות.
וכך אלה ואני מעבירות לנו את הזמן עם שיחת בנות. כמובן מצידה.על המעשה הנסיכי שהגבר הלא נודע הציל אותה משריפה.
״מה עם השורדים שלנו?״ אלה שואלת אחרי שאני מסיימת לעבור על כל הדפים של התלמידים.
אני נאנחת ״כן.כולם כאן״ לפחות זה הציל אותי .

______
אוהבת אתכם❤️❤️ אשמח אם תגיבו :)