Save Me

עונה 2 פרק 12❤️

. תהנו:)

אני לא יודעת מה אני בידיוק הולכת להגיד כשאני יראה את דילן מהרגע שאני יצא מהכיתה.
זה עדיין חדש לי כל העיניין הזה. ומוזר.
כאילו שום דבר לא קרה לפני שלוש שנים. אבל אני חושבת שאני מוכנה לשים את זה מאחורה.  ולחשוב על העתיד.
אבל..איפה דילן?
לא יאומן הבחור הזה! אומרים לו לחכות בחוץ והוא נעלם.
אני לגמרי לא הולכת לחפש אחריו! שיבוא הוא לכאן.
אבל אם אנדריי ראה אותו? טוב..נו,אני רק יציץ לכיוון המיסדרון..והנה הוא! ליד דלת המחסן..עם הראש מונח על הדלת! רגע מה?
אני הולכת לכיוון דלת המחסן,איפה שדילן נמצא. ובסמכותיות,מחייכת לכולם,כשהרעש של העקבים מדגישים את זה. כאילו עוד יום רגיל סתמי בפנימייה.
אבל עכשיו אני עומדת ליד דילן,שלא שם לב שאני עומדת מולו,מחכה שאולי יפנה את ראשו לכיוונו.
זה לא קורה.
למי לעזעזאל הוא מצותת? למה? למה האוזן שלו כל כך קרובה לדלת? כי למען האמת זה נראה דבילי. הילדים שעוברים במסדרון מזועזעים.
״למה אתה מצמיד את האוזן שלך לדלת?״ אני מחליטה לשאול. והנה ראשו של דילן סוף סוף הבין שמשהוא,יותר נכון מישהיא עומדת מולו. הוא נראה מופתע.
״מ..מה?״ דילן נשמע שתפסתי אותו בהפתעה. הגימגום שבקולו מעידה על כך. כנראה שהוא היה עסוק במשהוא או גילה משהוא ואני הפרעתי לו.
״למה אתה מצמיד את האוזן שלך לדלת?״ אני חוזרת שוב הפעם יותר בנימה איטית ומצביעה עם אצבעי על דלת המחסן.
״חשבתי ששמעתי משהוא״ הוא עונה.
אה באמת. ״מה שמעת?״ אני שואלת. דילן עכשיו עומד זקוף מולי.הנה חזרה החזות הקשוחה שלו.
״חשבתי ששמעתי״ הוא חוזר על מילותיו שאני יבין מה באמת הוא מתכוון ״אבל זה היה כלום״
״אתה בטוח?״ אני בכל זאת לוחצת עליו.
הוא מכניס את ידיו לכיסיו הקידמיות במיכנסיו ״אני בטוח״ הוא ממשיך ״אבל גם אם שמעתי משהוא,זה העבודה שלי,זוכרת? אני כבר יטפל בזה״
״אתה לא באמת מאבטח״ אני מחזירה לו. אם אני הייתי תלמידה כאן,והייתי עוברת בדיוק הרגע במסדרון, הייתי חושבת שעומד להתחיל כאן קרב חתולים.
״לא התכוונתי למאבטח״ קולו של דילן עמוק ועבה,שהיה נדמה שכאילו הוא צועק את זה. ובפנימיה כפי שבפנימיה,השמועות מתפשטות מהר. ואני לא רוצה שתלמיד ישמע משהוא לא נכון ויספר על זה.
״נצטרך לדבר על זה במקום אחר,דילן. לא כאן״ אני לוחשת לו ומורה עם ראשי לכיוון היציאה. דילן מהנהן  ועוקב אחריי.
אנחנו הולכים בדיסקרטיות ליציאה כשאני אומרת לו בשקט קרוב לאוזן ״למה שלא בפעם הבאה תצעק את זה שאתה סוכן סמוי כאן וזהו?״
״לא צעקתי את זה. אל תהיי בלחץ אלכס״ דילן כהרגלו שולל אותי ורגוע. זה אחד מהתכונות ששנאתי בו. אבל מצד שני כשאמר את שמי ככה...
״אז לאן אנחנו הולכים?״ דילן קוטע את מחשבותיי המשונות על דילן.
״אמ..לגן הפרחים״ אני מסבירה ואנחנו עוקבים אחריי.
אנחנו מגיעים לגן הפרחים. תמיד התפעלתי מהגן הזה. תמיד ציבעוני ותמיד פורח.
אני יודעת שהמון מהתלמידים שלנו באים לכאן להירגע וללמוד. ואפילו להציע חברות לבנות אם כי אני חושבת שככה קוראים לזה.שמעתי את זה מאחת התלמידות.
״לא ידעתי שיש כאן את המקום הזה״ דילן פוצע את פיו. וכמותי,לא יכול להוריד את עיניו מהיופי,מהשבילים המסתלסלים לאורך הגן.
״עכשיו אתה יודע. ג׳ורג׳ החליט לבנות את המקום הזה״ אני מהרהרת לעצמי. ובועטת באבן שהיתה בדרכי.
אנחנו ממשיכים ללכת לתוך הגן הגדול שדילן אומר ״מה עם האיש הזה באמת? אני יותר מאשמח להראות לו כמה אני מאושר לראות אותו״ מילותיו הארסיות מחלחלות בי. אני יודעת מה יקרה בדיוק עם דילן יפגוש את ג׳ורג׳. למזלי,ג׳ורג׳ לא חי יותר.
״אין לך מה לפגוש אותו..-״אין לי מה לפגוש אותו?״ דילן קוטע את דבריי. מופתע. ״אל תגידי לי שהוא עכשיו הפך להיות האבא שאף פעם לא היה לך. או שהוא מכר לך את המילים שלו ׳בואי נכפר על כל פערי השנים שלא היינו ביחד׳״ דילן עושה חיקוי גרוע ביותר של ג׳ורג׳,ואני מחייכת לעצמי טיפה.
״לא הוא לא״ אני עונה. עדיין מסתכלת על נעליי.
״אז למה את מגנה עליו?״
אני מפנה את פניי לדילן במהירות שיא ״אני? מגנה עליו? אתה בכלל לא הקשבת לי עד הסוף!״ אני מעוצבנת טיפה.
״עכשיו אני מקשיב״ שוב קולו הרגוע והשליו חוזר. וזה מתחיל לעלות לי על העצבים.
״מה שאני ניסיתי להגיד לך זה שאין לך מה לפגוש אותו כי הוא מת״
הנה,זהו אמרתי. עכשיו אני רגועה. מה שזה לא יהיה,השיחה בין ג׳ורג לדילן לעולם לא תתקיים.
דילן עדיין שותק. אני מסתכלת עליו לשנייה,והוא עוצר את צעדיו. מביט קדימה.
״הוא מת? איך?״
״הוא היה מבוגר מאוד,והמחלה ניצחה. זה קרה לפני שנה ומאז אני ירשתי את מקומו״
עדיין דילן שותק.
ואני שוב מתחילה לדבר ״אתה עצוב?״
זאת השאלה הכי טיפשית שאי פעם שאלתי. אני טיפשה. בבקשה שהוא לא ישים לב לזה שאני טיפשה.
״עצוב? בחיים לא! האיש הזה היה צריך להגיע לשם ממזמן. על מה שעשה לאימא שלי ולי״ דילן עוצר לשניה ״ולך״
אני פוצחת את פי,אנחנו עדיין עומדים ״מה שהיה היה. אבל בכול זאת,משהוא בכך מוזר דילן״
״אני..אני לא יודע. אני באמת חושב שהמוות הזה מגיע לו. אבל אני בהחלט בהלם שהוא הפסיד. אחרי הפצצה במכון הבנתי שהוא ניצח. הוא עבד על כולנו. ובכלל,עכשיו הזיכרונות שלי מחזירות אותי לימים שהוא היה בא אלינו לביקור. והוא רצה שאני יקרא לו אבא. זה היה פתטי. אבל אז כבר הבנתי שהוא מנצח״ דילן מגחך לעצמו ״אבל תראי מה זה? הוא הפסיד״
לפתע,דילן תופס את פניי ומסובב אותי אליו ״אל תהיי מי שהוא היה,אלכס. לא משנה כבר זבל הוא הכניס לך לראש. אני מאוד מקווה שמה שאמרת שאת זאת באמת את״
״מה זאת אומרת?״ אני שואלת,ולאט לאט מתרחקת מהמגע שלו. אני זה מי שאני. לא?
״את מוכנה להגיד לי בשביל מה משמעות הפנימיה הזאת? למה כנופייה שיש לה הכול תפתח פנימייה לילדים?״
או או.. חשבתי שהוא בחיים לא ישאל את השאלה הזאת. זה אפילו לא עלה לי לראש.
״מה זאת אומרת בשביל מה? בשביל לעזור לילדים בלימודים. לקדם אותם,ולהיות איתם כשהם הכי צריכים אותנו״ אני מסבירה. וזאת האמת! טוב..חלק מימנה.
״ועכשיו את האמת, אלכס״ נימת קולו עצבנית.
שיט! הוא מכיר אותי טוב מידי!
״אני לא יכולה להגיד,אני מצטערת דילן. אבל מה שיש בפנימיה היא אסורה לאמירה״
לאון יהרוג אותי אם אני יספר לדילן. או שבכלל רמזתי לדילן שמשהוא קורה כאן.
כבר אמרתי שאני טיפשה?
ודילן שוב מתקרב אלי. הוא לוקח צעד קדימה ואני אחורה. ״ממתי הפכת להיות כזאת? אני רוצה את אלכס שהיתה לפני שלוש שנים. אלכס המרדנית. שלא היתה שמה על אף אחד. איפה היא?״
אני נושמת בכבדות. אנחנו קרובים כל כך שגריר אבק לא יעבור בינינו. ״היא כאן״ אני עונה
״לא. היא לא כאן. כל מה שאני רואה זה כלבה שאנשים שולטים עליה ואומרים לה מה לעשות״
״תיסלח לי?״ אני צועקת עליו ומיד מתרחקת.
ואז דילן עם זרועותיו החזקות תופסות בי ומקרב אותי אליו ו..ו.לא לא לא ! הוא מניח את שפתיו על שלי.
אני מיד מתנגדת. אני לא יכולה שזה יקרה שוב. אני בוגדת. אישה טיפשה ובוגדנית שכמותי. זה הכול בגללו. הוא מוציא את הרע שבי!
הוא מנתק לשניה את שפתיו,אחרי שלא הפסקתי להכות אותו בחזה. ולא ניראה לי שזה הזיז לו.
״תספרי לי״ הוא לוחש לי.
לעזעזאל על הכוח שיש לו עלי!
אולי אם אני אספר הוא יפסיק לנשק אותי?
על מי אני עובדת? אני חייבת לספר לו רק בגלל ההרגשה הזאת שאני לא יכולה לעמוד בפניו.
״אנחנו שומרים על הציוד הנשקי שלנו בתוך הפנימיה. ובשביל שלא יחשדו המשטרה או כנופיות אחרות. בניית הפנימיה היא הסוואה״
זה יצא מימני בשניות. אני כבר רואה את ליאון מכניס את הכדורים לאקדח ומחכה שאני יכנס לחדר.
הוא יהרוג אותי! היה אסור לי לספר!
נראה שדילן מעורר בינו לבין עצמו. כשהוא מלטף את הזיפים שיש לו... אלכס,תיתפקסי!
״ואתה לא יכול לנשק אנשים מתי שמתחשק לך! אדון ׳אני מנצל חולשות של אנשים בשביל להשיג מידע׳״
דילן פונה סוף סוף את מבטו אלי ומצחיק ״את אומרת שיש לך חולשה אלי?״
״לא!״
אמרתי את זה?
אני מנענעת את ראשי ״רגע,דילן! אתה מבין שאסור לך בשום פנים ואופן לספר את הדברים האלו! אפילו לא למייק. אתה מבין?״
״אני לא יספר״ הוא אומר . אך לא מביט בי.
״אני יכולה לבטוח בך?״
הוא מכווץ את פניו אלי ״את באמת שאלת את זה?״
״כן,אני באמת שאלתי ״
הוא שותק לרגע ״את באמת יכולה לבטוח בי״
״יופי״ אני נאנחת ״עכשיו תורך״
״תורי?״
״כן,תורך דילן. אני אמרתי לך מה אני עושה פה. תספר לי מה אתה עושה פה״
באמת שאני לא רוצה להיות חטטנית. אבל אני סיפרתי. ואני לא הולכת לנשק אותו בשביל לשכנע אותו.
אני פוסעת את דרכי הלאה,והוא ממשיך אחרי.
״את יודעת למה אני כאן״ הוא עונה.
״אני יודעת, זה נכון. אבל זה לא מספיק. האם המידע שסיפרתי לך עזר לך אכשהוא?״
״האם זה עזר? כן. אבל לעכשיו? לא״
זה בהחלט לא תשובה שציפיתי לה.
״אם אתה הולך למצוא את האדם שרוצה להתנקש בריקסון,אל תעשה את זה בנוכחות התלמידים שלי. אני לא רוצה שיקרה להם משהוא. הבנת?״ אני מרימה מעט את קולי להישמע הכי רצינית שאני יכולה.
״לא יקרה להם כלום,אלכס״
אני מרגישה שכל פעם שהוא מזכיר את שמי זה אומר שזה לא טוב.
אנחנו ממשיכים לצעוד אחד ליד השני כשילדים עוברים ורצים לידנו. זה באמת יפה. מה שאני הכי רוצה לעשות עכשיו, זה ללכת כל יום לתיכון וללימוד. משום שאף פעם לא הייתי במסגרת לימודית.
וכניראה זה התיקון שלי. להיות מורה למחול.
ואז צץ לי משהוא בראש ״איך זה שאתה עובד עכשיו עם ריקסון? חשבתי שאתם לא מסדרים ביחד אחרי מה שהוא עשה לך״
הרגעים שריקסון הורה לאנשים שלו להרוג אותי מתעוררים בי. ועכשיו דילן עובד איתם? ועוד מחפש איך להציל את החיים של האיש הזה?
זה מעקצץ לי בלב.
״אני לא.. זאת אומרת אני כן. אלכס,עברתי שלוש שנים נוראיות. חיפשתי דרך מפלט,אבל לא מצאתי. לא היה לי באמת עוגן להישען עליו. וגם אז לא הצטרפתי לריקסון לא שמנה כמה פעמים רצה שאני יחזור. אבל הבנתי שהוא לא יוותר. כי הוא פחדן. הוא מפחד על החיים שלו. אז הוא שלח אותי ואת מייק .מייק הצטרך אחר כך לאנשים של ריקסון. עזב את ג׳ורג׳ ומיד פנה לאויבים. מצחיק לא? בכול מקרה,מייק חשב שאולי זה באמת יוציא אותי מהבית ושאני יוכל למצוא דרך חדשה לחיים שלי. כי כל מה שחיפשתי היה אותך. ואת נעלמת. ״ דילן לוקח נשימה ״ועכשיו את כאן. יש לי מטרה. לסיים את המשימה הזאת ולראות מה יקרה בהמשך״
הסיפור שלו גורם לי לצמרמורת. עכשיו כשהוא יודע שאני חיה הוא ימשיך בחיים שלו. ואני בחיים שלי. עכשיו אין לו מצפון שאני לא כאן בגללו.
ומצד שני אני רוצה שהוא יהיה לצידי גם אחרי המשימה.
״אז כנראה שאני ואתה נמשיך לעשות את מה שעד עכשיו עשינו״ מכל המשפטים שרצים לי בראש על איך לחזור לזרועותיו,אני אומרת את זה.
ופתאום,צילצול מוזר של טלפון נישמע.
דילן מכניס את ידיו לכיס ומוציא משם מכשיר שחור. נראה כמו טלפון אבל לא טלפון.
דילן מסתכל לשניה על המכשיר שלו ואז פונה אלי ״נוכל להיפגש עוד מעט שוב?״ הוא שואל.
אז השיחה שלך יותר חשובה מלדבר איתי?
איזו מחשבה קנאית ומעצבנת!
למה שיהיה לו אכפאת.
״אה? לא! זאת אומרת,יכול להיות. טוב..גם ככה אני צריכה ללכת.אני לא יפריע לך. להתראות״
ובלי להסתכל עליו אני פונה לצאת מהגן.
יש לי הרבה מוזרה לגבי השיחה הזאת.

נקודת המבט של דילן:

אני מוודא שהצעדים של אלכס רחוקים מאיפה שאני נימצא,ואני עונה לטלפון.
״זה חשוב מייק?״ אני שואל ודי מעוצבן.
הייתי חייב לתת לאלכס ללכת. לא יכולתי להסתכל בעיניה אחרי שהבנתי ששנינו עכשיו באים מעולמות שונים. או שסיפרתי לה את כל מה שעל הלב שלי. אבל בהחלט היה שווה לנשק אותה שוב.
אבל הילדה הזאת חזקה. ניראה לי ישאר לי סימנים כחולים בחזה עם כל המכות שאני נתנה לי.
אני באמת בחור זבל. יש לה ארוס ואני מנשק אותה. אני עושה לה את זה בכוונה.
אבל, אני הייתי איתה לפניו. אז אני יכול לעשות מה שאני רוצה.  הוא צריך להבין את המקום שלו.
״אתה חייב לבוא לראות מה מצאתי אצל אחד התלמידים״
מייק ממהר לספר לי.
״טוב. אני בדרך אליך. איפה אתה?״ אני שואל וכבר בעיני מחפש את הדרך החוצה מהגן הפרחים הזה.
״תחכה לי בחדר שלנו״

אני פותח את הדלת של המגורים שלנו בשביל למצוא את מייק עומד עם זרועות שלובות והולך סחור סחור.
״מה מצאת?״ אני שואל וסוקר בעיני אותו. אני סוגר את הדלת ומתקרב אליו.
מייק מוציא מהכיס שלו כדור ברזל קטן.
אנחנו מסכלים אחד על השני.
אני אומר ״אני חושב שזה קליע של אקדח״
״אני יודע איך ניראים קליעים של אקדח״ מייק אומר כמובן מאליו.
אני לוקח את הקליע מידו ״איפה מצאת את זה?״
״בשירותים של התלמידים״
״של הבנות או של הבנים?״
״בנות״
בנות? אני מופתע לשמוע. למה שבת תישתמש בקליע של אקדח. האם התלמידים כאן מסתובבים עם אקדחים? לא יכול להיות.
אולי מה שאלכס אמרה לי..בעצם היא שיקרה.
אני מיד מוציא את הרעיון הזה הראש שלי.
אלכס לא תשקר לי. אולי היא לא יודעת מה באמת קורה כאן.
״מוזר״ אני מערער בין עצמי.
״אתה חושב שזה יכול לתרום לנו איך שהוא?״
אני נזכר באירועים מקודם. כששמעתי את הילד הקטן ומאיה משוחחים במחסן ואז נעלמים.
אבל שום דבר לא מסתדר לי.
אני צריך עוד תמיכה.
האם אני יכול לסמוך על מייק?
אני יכול לסמוך על אלכס,אבל אני לא רוצה להפיל עליה יותר מידי.
אולי אם אני יגלה עוד כמה פרטים זה יעזור לאחד מאיתנו.
אני יודע שהיא אמרה לי לא לספר לאף אחד על המידע על הפנימיה. אני יודע שהיא סומכת עלי שאני לא אספר.
אך אני מכריח את עצמי לחשוב שאולי זה יעזור לי או לה. ואני סוף סוף ימצא את מי שמתנקש בריקסון.
ואז,אוכל לחזור לראות מה באמת קורה בינינו.
״אני חושב שיש לי עוד מידע שיכול לעזור לנו להבין מה קורה כאן״  וזה יצא מימני
אני מצטער אלכס.

______\\\
אני כועסת על דילן!
הוא הפר את האמונה של אלכס!
אוהבת אתכם❤️❤️