BE CAREFUL

פרק 8 -

שכבתי במיטה שלי תשושה מהיום הזה .בחיים לא רבו עליי , לא היה לי אכפת מעומר את האמת . והעובדה שבן הגן עליי כל כך יפה ובלי שאמרתי לו הוא שם לב שלא בא לו שהוא יציק לי כל כך הקסימה אותי . או שהוא פשוט לא רוצה שבנים ידברו איתי זאת גם אפשרות .

למה הוא בכלל בא לדבר איתי ? הוא רק מסבך אותי בדברים , הוא זה שדיבר מגעיל בספסל אז מה פתאום הוא פונה אליי ? אני בחיים לא אבין בנים .

דפיקות נשמעו בדלת של החדר שלי , התפללתי שזה יהיה דניאל שיעמוד מהצד השני . התקדמתי לדלת ופתחתי אותה שאדישות מלווה אותי . הרמתי את ראשי כדי לראות מי זה שעומד שם ולא האמנתי למה שאני רואה .

"אמא?" הזדעזעתי , אני כל כך שונאת אותה ואת אבא שלי שהם עזבו אותנו שנה שעברה והשאיר פתק מסכן שכתוב עליו : 'ילדים מתוקים ! אני ואבא לוקחים חופשה מהבית ומכל מה שהולך מסביב ... אנחנו לא יודעים כמה זמן נישאר אך תצטרכו להתמודד עם מה שיש אתם מספיק גדולים כדי להבין שגם לנו קשה לפעמים ... אוהבים אבא ואמא!'

אני זוכרת את הפתק הזה כל כך טוב מהפעמים הרבות שקראתי ובכיתי עליו , שכל כך הייתי צריכה אותם פה איתי והם עזבו אותי ואת דניאל עם כרטיס אשראי ובית לבד למשך שנה שלמה . כמות הפעמים שקרעתי את המכתב הזה לקרעים ממוזערים מאוד והדבקתי חזרה כדי לעשות את זה שוב היא אין סופית . חודשים שבכיתי על זה , לא היה נראה שלדניאל זה בכלל הזיז .

"מה את עושה פה?" התעצבנתי . "חשבתי שתשמחי נטע" היא חייכה ומשכה אותי לחיבוק , העפתי את הידיים שלה ממני והתרחקתי . יופי , לא מספיק לי בן עכשיו גם שתי אלה ? "זהו אז אני לא , אמא את עזבת אותי ואת דניאל פה לבד זה נראה לך הגיוני בכלל ? סלחי לי , אבל אני כל כך שונאת את שניכם שאני לא יכולה לראות אתכם ! אם תואילו בטובכם לעוף מפה כמה שיותר מהר אני אודה לכם" צעקתי עלייה ומוציאה את כל העצבים גם על זה וגם כל התסכול שלי מבן . "נטע מתוקה , את לא תביני עד שתיהי הורה . כרגע אתם חושבים שהכל סובב סביבכם . צר לי לבשר לך שזה בכלל לא נכון . גם לנו יש חיים וכמו שלך יש חופשות אז גם לי ולאבא היו אמורות והשלמנו אותם" היא החזירה לי את אותו הטון . "אמא פשוט .... עופו מפה , מי אמר לכם שאנחנו פה ? בטח זאת לימור , למה היא גילתה לכם איפה אנחנו גרים ? אוח ... תניחו לנו לנפשנו יהיה טוב לכולנו אם תעופו מפה ותחזרו ל'חופשה' שלכם " צעקתי את כל גרוני.

"מה הולך פה ?" אבא שלי בא לעמוד לצד אמא שלי . "יופי בדיוק באת בזמן שלומי לראות את הבת המדהימה שלך שלפי איך שהבנתי רוצה שנעוף מפה" היא אמרה משלבת ידיים ונוזפת בי . "נטע מה קורה איתך?" הוא בחן אותי .

"אתם אפילו זוכרים איך היינו נראים ? אני מתחננת שתלכו מפה . אני כבר לא בת 16 אני בת 17 ודניאל 18 אנחנו מספיק גדולים לשרוד פה עוד אם שרדנו פה שנה תלכו מפה כבר" באמת התחננתי אני לא רוצה לראות אותם כל יום פה , היה לי טובה גם בלעדיהם . "בואי לסלון צריך לדבר" אבא שלי אמר ואני נגררת אחריהם . דניאל ישב בספה קובר את ראשו בידיו . התישבתי לידו והם מולנו . "ילדים אני מבין שנפגעתם בסדר ? בואו נגשר את העניינים ונסתדר כמו פעם" הוא ביקש וחייך . "אנחנו לא הסתדרנו בכלל אבא בחיים לא הסתדרנו , כל הזמן היינו רבים איתכם והיה מגעיל להיות פה , תמיד חיפשנו איפה לשרוץ כדי לא להיתקל בכם . ואם הייתם הורים טובים לא הייתם מרשים לנו להתנחל בבתים כל היום . " צעקתי . "אנחנו נמצא דרך להסתדר נטע , אנחנו עדיין ההורים שלכם" אמא שלי דברה ביותר רכות . "מבחינתי אתם לא"התעצבנתי ונשענתי לאחור . דניאל לא הוציא מילה מהפה עד עכשיו . הוא שתק כמו דג ולא עשה כלום. "נטע תשמרי על הפה שלך אני מבקשת" כעס התחיל להישמע בקולה . "לכו מפה" דניאל קם מהספה בחוסר סבלנות ועצבים . "דניאל א-" אמא שלי הסתכלה עליו "עופו , אני לא רוצה אתכם פה . את יודעת איך זה שאת בת 17 ולא יודעת מה לעשות עם אחות קטנה או איך לשרוד לבד ? ברור שלא כי זה לא קרה לך או לשלומי" דניאל אמר "אני מבקש שתקרא לי אבא" אבא שלי התחיל לכעוס . "לא רוצה , אתה לא אבא שלי והיא לא אמא שלי . אם הייתם ההורים שלי לא הייתם עוזבים אותי עופו מפה עכשיו" הוא צעק ורעד . הפעם היה תורי לשתוק

"דניאל" אמא שלי קמה וליטפה את הגב שלו . הוא העיף אותה ממנו והוא הלך לדלת כניסה בעצבים כששלושתינו מצפים לראות מה הוא יעשה . הוא הרים את המזוודות והדברים של ההורים שלי , פתח את החלון וזרק את המזוודות משם . "דניאל!" אמא שלי צרחה "אדיוט !" אבא שלי הצטרף לצעקות . מהומה הלכה שם כולם צורחים על כולם .

"עופו מפה , עופו מפה , עופו מפה ו-עופו מפה" אחרי כל מילה הוא זרק עוד משהו על הרצפה . "ילדים-" אבא שלי בא לדבר . "עזוב את זה שלומי, אנחנו נלך מפה . נחזור לתל אביב , אם תחליטו שאתם רוצים לבוא תבואו . אני לא אתווכח " היא אמרה זורקת לעברי עוד כרטיס אשראי ושמה על השולחן כמה שטרות . הם הלכו מפה ודניאל הלך לחדר וטרק את הדלת .