BE CAREFUL

פרק 35 -

*עוד 4 ימים לסיום*

"הלו?" עניתי עייף לשיחה . "אחי קום ! אני עוד חמש דקות אצלך" תומר צעק עצבני לטלפון . ניתקתי וקמתי באדישות, שונא את ימי ראשון . שמתי ג'ינס עד הברך בצבע לבן וקפוצ'ון של אדידס בצבע שחור , כובע שחור של NY ונעלי ספורט שחורות  . ירדתי במדרגות מבחין בבלאגן שעושה לי כאב ראש . שמעתי צפירות מבחוץ ויצאתי . נכנסתי למכונית עייף מתמיד ונשענתי על החלון . "למה אתה ככה?" איתן שאל שישב מקדימה . "לא יודע נפרדתי אתמול מאפריל וחשבתי על דברים" אמרתי עם עיניים סגורות .

"למה נפרדת ממנה?" תומר שאל שהחל לנהוג . "כי היא מפגרת" אמרתי וניסיתי לעורר את עצמי . בתכלס מה אני עושה עם עצמי ? יש עוד כמה ימים ללימודים ואז הצבא . אני חייב לשמור על רומי ולשמור אותה לתמיד . "יאלה" תומר אמר עייף שחנה בחניית תיכון . "יש זמן למחששה?" שאלתי מפהק . "לא אבל מה עשית שאתה כזה עייף?" תומר שאל . "מה אני יכול כבר לעשות ? סתם ראיתי את המשחק" אמרתי באדישות ונכנסנו בשער . 

התקדמנו לכיוון הכיתה ותומר כיבה את הסיגריה שלו . "סליחה על האיחור" איתן אמר שנכנסנו . "למה אתם מאחרים?" נטלי המורה לפיזיקה שאלה . "כי איחרנו" תומר אמר אדיש . "שבו במקומות" היא אמרה והלכתי לשבת ליד סימונה . "חיים שלי" היא אמרה וחיבקתי אותה , "מה שמעתי?" היא שאלה מעתיקה מהלוח , "מה שמעת?" לא הבנתי אותה .

"נפרדת מאפריל?" היא גיחכה , "כן איך את יודעת?" שאלתי מרים גבה . "תסתכל" היא אמרה ופתחה את האינסטגרם , היא נכנסה לפרופיל של אפריל והראתה לי תמונה שמעולם לא ראיתי , שאני ישן והיא עושה איתי סלפי.  ' ככה הוא זרק הכל לפח , שוכח זכרונות ורגעים , הולך לבנות אחרות ובמיוחד שובר לי את הלב שהיה ברשותו , מה שנשאר לי זה רק לבכות , איך הוא התפספס לי מבין הידיים והלך ...אני תמיד יאהב אותך עומר' הקראתי בשקט מה שהיה רשום . 

"איזה חרטטנית" צחקתי , "ראית ? כל התגובות זה רק קללות , כל החברים שלך מכל העיר כולל בנות" היא אמרה מחייכת . "חוץ מזה שהיא לא ממש חביבה על כולם" היא אמרה והנהנתי . "הפכה למשוררת , חשבתי שהיא סתומה" אמרתי בחיוך לסימונה  . "עומר" נטלי קראה . "מה?" הפנתי את מבטי אליה . "הפסיכולוג קורא לך" היא אמרה והרמתי את התיק מהרצפה . "זו לא הייתה פסיכולוגית?" שאלתי מרים גבה בזמן שאני מתקדם לדלת . "לא , אחרי שראינו במצלמות מה עוללת במשרד שלה" היא אמרה וכולם צחקו .

יצאתי מהכיתה מחויך והמשכתי במסדרון עד למשרד של היועצת . "אתה עומר?" שאל אותי גבר שאני משער שהוא בן 50 ,  עם שיער לבן בעל עור שחום . "כן" אמרתי וישבתי בשקט בספה שמולו . "שלום , אני איציק בן - יוסף . אני הולך להיות הפסיכולוג שלך במשך חמשת הימים האחרונים ללימודים." הוא אמר מרכיב את משקפיו . "אתה רוצה לספר לי על עצמך?" הוא שאל מכין מחברת ועט , "מה אני אספר לך?" שאלתי משועמם . "על התחביבים שלך , חברים , חברות , משפחה.." הוא אמר בוחן את מבטי . 

"אוקיי , בעוד חמישה ימים , בחופש הגדול , אני אהיה בן 18 . יש לי חברה , קוראים לה רומי ." התחלתי להגיד , "החברים שלי ? יש לי המון , אבל יש כמה שהם המועדפים ." אמרתי בעוד שהוא כותב בזריזות כל מילה ומילה שיוצאת לי מהפה . "אתה רוצה לספר לי עליהם ?" שאל , "בסדר , יש את איתן , שהוא חבר ילדות שלי , אנחנו מאז ומתמיד ביחד והוא כמו אחי . יש את חן , שהוא אוהב לעשן יותר מאת אמא שלו , הוא מצחיק ותמיד מסדר לנו קומבינות , וכמו איתן הוא גם כמו אח שלי . יש את תומר , שהוא אחראי אבל באותו הזמן גם חתיכת מבריזן וחיית מסיבות , כן גם כמו אח . יש את אבישי , שאיתו אנחנו לא מבלים לעתים קרובות אבל אני נהנה לעשות איתו שטויות." אמרתי מחייך . 

"ממש משפחה אחת גדולה לא ככה?" הוא שאל מחייך בזמן שהוא כותב ולא מעיף עליי מבט . "כן , יש גם את סימונה ואנאל שהן בנות בית אצלי וחברות ילדות" אמרתי והוא הנהן . "אני אתן לך מספר שאלות ואתה תענה לי , בסדר?" הוא שאל מרים את מבטו אליי , הנהנתי לחיוב והוא החזיר את עיניו למחברת . "מהו הדבר הכי טוב שקרה לך?" הוא שואל ואני חושב ומביט מסביב לחדר . "החברים שלי." אמרתי והוא כתב . "מהו הדבר הכי עצוב שקרה לך?" הוא שאל ועניתי לו בלי לחשוב פעמיים , "נטע" אמרתי בקרירות . "מי זו נטע?" שאל מרים גבה , "נטע זאת אהבת חיי , לשעבר.." עניתי .