״מאר, הכל בסדר?״ ליאם בא לכיווני ועטף אותי בשמיכה שהביא מהחדר שלי.
״כן, סליחה שברחתי..״ התעטפתי בשמיכה, ״מתי תספרי לי את האמת?״ הוא שאל ומיד נפתחו עייני.
״אני לא מבינה.. איזה אמת?״ התסכלתי עליו, ״לא היינו סתם ידידים טובים נכון?״ הוא שאל והשפלתי את ראשי. הינהנתי לאט.
״היה בנינו משהו.. רציני נכון.״ הוא המשיך לשאול והינהנתי לאט.
״את יכולה בבקשה להסתכל עלי כבר?״ הפעם לא הנהנתי, שתקתי, לא יכלתי להסתכל עליו.
״מאר״ הוא הרים את ראשי מסנטרי בעדינות, דמעות החלו ליפול מעייני אך לא הוצאתי הגה מהפה.
״היינו חברים?״ הוא המשיך לשאול, הסתכלתי על עיינו הנוצצות שתמיד הרגיעו אותי במעט. עצמתי את עייני באות הסכמה.
״את יודעת, מהרגע הראשון שראיתי אותך ידעתי.״ הוא עזב את פני והסתכל קדימה.
״איך?״ שאלתי בקול חלש.. ״לא יודע, מכירה את זה, שאת רואה מישהו, והבטן שלך מתהפכת. הראש שלך מסתובב, ושהוא המקום הבטוח שלך, הבית שלך. ואת כבר יודעת שהוא האחד?״ הוא הצביע על ראשו בשתי אצבעותיו.
״טוב.. זה קרה לי לא מזמן, לפני קצת פחות משנה.״ נאנחתי והסתכלתי גם אני קדימה.
״ומי היה הבר מזל?״ הוא התאכזב, גיחחתי טיפה. ״אתה״ טוני הפך לרציני. והוא מיד הסתכל עלי וחייך את החיוך שאני אוהבת.
״ואת, היית עם גברים אחרים בזמן שהייתי בקומה?״ הוא שאל ומיד הינהנתי שלא. ״למה עשית את זה? אני בטוח שאם הייתי ליאם של העבר, כן הייתי רוצה שתיהיה מאושרת״ הוא החזיק בשתי ידיי והביט בי.
״כי ליאם, תבין כבר, אני לא יכולה פשוט לעזוב את הבן האדם שאני אוהבת רק בגלל שהוא שוכב בקומה, אתה היית אהבת חיי, לא הייתי מוכנה לוותר עליך אני ידעתי שתקום תמיד.״ ליטפתי את כף ידו שהחזיקה את כף ידי.
״הייתי?״ הוא שאל, ״אתה עדיין..״ נאנחתי.
״ואיך הייתי? נישקתי טוב?״ הוא הוסיף קצת ציניות. גיחחתי והינהנתי.
״מאר, את מתגעגעת לליאם הישן?״ הוא הסתכל עלי שוב בעייני זאב. ״תראה ליאם, ברור שאני מתגעגעת אליו אבל, זה לא שנעלמת לגמרי, אתה עדיין אותו ליאם המציק והמתנשא שאני אוהבת, וזה לא ישתנה בגלל זכרונות.״ הסברתי לו.
״את עדיין מאוהבת בי?״ הוא שאל ברגע ונכנסתי קצת לשוק. ״ליאם..״ נאנחתי. ״את כבר לא.״ הוא הנהן כהבנה.
״ליאם.. אני לא רוצה שתכריח את עצמך לזכור כדי לאהוב אותי.״ הורדתי את ידו מפני. ״בגלל זה לא סיפרת לי עלינו?״ הוא שאל אך שתקתי
״את אוהבת לייסר את עצמך?״ הוא צחק, ״ליאם, אני רצינית, אני לא רציתי שזה יהיה המצב.״ התעצבנתי על היותו ציני.
YOU ARE READING
נסיכה של אבא
ChickLitמריאנה מולינה פרדו רוס , תמיד הייתה רגילה לקבל את מה שהיא רוצה. בחיים לא עמד בפנייה מכשול, כסף ויופי היה אצלה בשפע. לימודים וחברים בהצטיינות. אז מה קורה שהמציאות סוף סוף באה לה בפנים והיא מקבלת בראשונה בחייה .לא.
