נסיכה של אבא

פרק 23

עוד שעה!! שעה אחת וסיימתי את הסיוט הזה..
גברת פיבי לא מפסיקה לחפור ולדבר על סיפורי לורד רנדל. אני די מנסה להתאבד פעמיים.

״היי מאר..״ ג'ונתן לחש לי, התבוננתי אליו וחייכתי בחזרה. ״מה?״ לחשתי לו בחזרה.

״אל תשכחי שהיום הארוחה בערב. וכבר קניתי חליפה״ הוא חייך אלי. פה כבר הראש שלי ריחף. אוף.. אין לי כוח לארוחה הזאת! בא לי למות, החזרתי לו חיוך קטן אך צבוע.

ואז הגיע הצלצול הגואל. למרות שיש לנו עוד שעה עכשיו, יש לפחות 5 דקות הפסקה אני כל כך שונאת את גברת פיבי. אני לא יכולה שהיא גם מחנכת וגם מורה לספרות! זה נוראי. למה אלאריק לא יכל להיות מחנך שלנו??

קמתי במהירות מהשולחן מנסה להתחמק מגונתן ואבי ויוצאת מהר עם מייקי ידיד מהכיתה שלי לקנות עוד אוכל בקפיטריה.

נשענתי על הדלפק של משה, מייקי הניף את ידו. ״משה פנק אותנו בשני סנדוויץ נוטלה.״ הוא הניח שטר של 20 שקל.

״קח נסיך יקר״ משה הניח את הסנדווצים ולקח את הכסף. ״בוא נצא קצת החוצה.״ משכתי את מייק החוצה אל הזולה הקטנה שלנו.

התיישבנו שם ברוגע. ״מה חדש נסיכה״ מייקי שאל אותי . מייקי הוא ידיד ממש ממש טוב שלי, אנחנו צוחקים ולומדים ועושים כמעט הכל ביחד. ״האמת, שוויל חזר אתמול הביתה.״ הודעתי לו. ״וויל!? איזה גבר. אני בא אלייך היום.״ הוא הכריז.

״אליו אתה מתכוון.״ כול הזמן שמייקי בא אלי ווויל בסביבה הם בחיים לא מתייחסים אליי. ״אל תקנאי מתוקה.״ מייק חיבק אותי. לפתע נשמע הצלצול, שהפעם הוא לא גואל בכלל. נאנחנו ונכנסנו לכיתה.

״היי מאר!!״ אבי קראה לכיווני. סימנתי לה ׳מה׳ עם ידי, היא קראה לי לבוא להתיישב לידה, התיישבתי לידה, מוכנה לשעה של צרפתית עם ג'ולייט.

״שלום תלמידים להוציא מחברות.״ ג'ולייט נכנסה לכיתה, ג'ונתן העביר לי את מחברת הצרפתית ששכחתי אצלו בבית, הודתי לו.

״רק רגע גברת אנטון! לפני שאת מתחילה את השיעור״ גברת פיבי נכנסה לשיעור! מה היא רוצה?? להודיע לנו שיש עכשיו עוד שיעור? אני לא מבינה אותה! שתרד מהחיים שלנו.

״תלמידים! אני יודעת שנשאר לכם רק עוד שעתיים ליום..״ אוי לא, זה לא נשמע טוב. ״פשוט שהוא רק עכשיו הגיע.. הועבר אלינו ילד חדש.״ היא ניגשה אל הדלת ופתחה אותה.

מה? מה הוא עושה פה לעזאזל!!! ״חברים תקבלו אותו יפה! אני חייבת ללכת..״ גברת פיבי קראה
וכבר הרגשתי את אבי פעורת פה ולא מבינה מה הולך כאן.. בדיוק כמוני. למה הוא בא לפה אלוהים.
הסתכלתי אליו בחסוי, לא רציתי שגונתן יקלוט את זה, הוא קלט אותי בעייניו וחייך, כעבור כמה דקות הוא הרים את ידו, אוי לא רק שלא יגיד משהו מביך עכשיו.
״אני יכול לצאת לשירותים המורה?״ הוא מנפנף בידו וקיבל אישור מהמורה. זאת ההזדמנות שלי עכשיו לבדוק מה לעזאזל הוא עושה פה!
״המורה! שכחתי את המחברת בלוקר.. אני יכולה לצאת להביא אותה?״ נפנפתי למורה גם.
״כן, אבל רשום לך איחור.״ היא אמרה את המשפט הקבוע שלה. קמתי במהירות ויצאתי, מזהה להספיק לתפוס אותו. ראיתי אותו ומשכתי בידו.