מאירועי הפרק הקודם;
ליאם.. אתה נזכרת?״ דמעה בוגדנית נפלה מפני.
״כן מאר, ואת יודעת איך? את יודעת מה עזר לי להיזכר, להיזכר בך? בי?״ הוא עצר את עצמו מלהתפוצץ.
״איך ליאם?״ הוא נאנח על מיטתי
״לראות אותך, מתנשקת עם ג'ונתן, ובכלל, את אמרת לו שאת אוהבת אותו, ולי? אמרת לי שאת לא מרגישה כלפי כלום, איך יכלת לעשות את זה?״ הוא השתגע.
הוא ראה ושמע הכל מהיום בצהריים, אני לא ידעתי. אני בכלל לא אוהבת את ג'ונתן , אני אוהבת את ליאם.. אני תמיד יאהב את ליאם.
״ליאם..״ נאנחתי לידו וליטפתי אותו.
״ליאם מה? מה ליאם? אל תגיעי בי. מאר, אף בחורה לא גרמה לי להרגיש ככה. את נטשת אותי ושיקרת לי, אל תפני אלי יותר ואל תחפשי אותי יותר.״ עיינו נצצו בכעס ״את בגדר מתה אצלי מארינה״.
ליבי כאב כל כך למשמע המילים האלה, החלתי לדמוע.
*הוא קם והתקדם לכיוון הדלת, אבל אז קמתי במהירות אליו, משכתי בחולצתו והדבקתי אותו לנשיקה אגרסיבית, והצמדתי אותו לקיר
הוא היה בהלם, יכלתי להרגיש את זה, לא היה אכפת לי מהטעם של האלכוהול שנדף ממנו, בכל זאת כל כך אהבתי את הנשיקה,
אחזתי בשיערו והכנסתי את לשוני לתוך פיו. אלוהים כמה שהתגעגעתי למגע שלו, לנשיקות שלנו. כמה שאני אוהבת אותו, ובכלל לא קלטתי את זה עד היום.
הוא במהרה עטף את מותניי בידו ואת רגליי במותניו, הוא אחז בישבני והתקדם לעבר הדלת.
הנשיקה הייתה כל כך מושכת ופראית, הורדתי את חולצתו במהירות והמשכתי לנשק אותו בלי הפסקה, לא אכפת לי מהעולם שבחוץ, מהעולם שבפנים.
היה אכפת לי רק ממנו, ליאם נשען על הדלת, מה שגרם לה להנעל ולאור להיכבה , אבל אני לא חושבת שזה הפריע לנו באיזה שהיא דרך.
שנינו היינו כל כך צמאים לזה, רעבים לזה אפילו תגדירו, כל כך התגעגעתי למגע שלו בי.
הוא לאט לאט החל לעלות את שמלתי והפשיט אותה ממני, גופי הקטן נשאר רק עם סט תחתונים וחזייה שחורה, ואך ורק אור הירח מבעד לחלון האיר.
ליאם נפל על המיטה, מה שהפיל אותי עליו. במהרה עליתי מעליו ונישקתי אותו כמה נשיקות טובעניות.
הייתי כל כך מהופנטת ומאוהבת, לא היה אכפת לי משום דבר בעולם, רק לראות את החיוך עשה לי את היום.
הוא הפך אותי, ועלה מעליי, נישק אותי בצוואר ולאט לאט ירד לכיוון בטני התחתונה. הוא נישק אותי באהבה וברוך, בחיים לא הרגשתי תחושה כזאת טובה.
הורדתי את מכנסיו חושפת את הבוקסר של קפטן חלל שלו. ״באמת ליאם?״ גיחחתי והוא הצטרף.
״זה תמיד היה הסרט האהוב עלי״ הוא לחש לתוך צווארי מה שגרם לי להצטמרר, הוא נשק לצווארי, חפרתי את אצבעותיי בתוך שיערו.
YOU ARE READING
נסיכה של אבא
ChickLitמריאנה מולינה פרדו רוס , תמיד הייתה רגילה לקבל את מה שהיא רוצה. בחיים לא עמד בפנייה מכשול, כסף ויופי היה אצלה בשפע. לימודים וחברים בהצטיינות. אז מה קורה שהמציאות סוף סוף באה לה בפנים והיא מקבלת בראשונה בחייה .לא.
