נסיכה של אבא

פרק 12

*אביגל בתמונה*

אין לי סבלנות, הוא כבר שעתיים בניתוח, ואני לא יודעת מה מצבו, אביגל איתי פה, הסברתי לה כבר מה קרה, והיא אמרה לי שהיא פגשה בליאם שעמדה לצאת מהשריפה.

״מאר, תירגעי הוא יהיה בסדר!״ היא נגעה בכתפי שלא הפסקתי לרעוד.

״איך בסדר אבי! איך! זה הכל באשמתי! אם יקרה לו משהו אני אמות אבי אני פשוט אמות!״ הטחתי את פרצופי בשתיי ידי.

״הכל יהיה בסדר! זה צוות הרופאים הכי טוב שיש תפסיקי״ היא ניסתה שוב להרגיע אותי אך שוב לא הצליחה.

״מדוקס״ קרא הרופא וישר נעמדתי ״כאן! אני כאן!״ ״את קרובת משפחה?״ הוא שאל אותי, ״מה זה פאקינג משנה! פשוט תגיד לי מה קורה איתו!!״ צעקתי חזק על הרופא, אבי נגעה בכתפי והבנתי שהתפרצתי על חף מפשע.

״לא, אני מצטערת, אני חברה שלו.״ התנצלתי והוא הנהנן. ״גברתי, כרגע הוא במצב פיזי יציב. אך, אנחנו חוששים שהוא נכנס ל..״ הוא הפסיק את המשפט.

״נכנס למה! למה הוא נכנס!!״ כעסתי על הרופא. ״גברתי, הוא בקומה.״ הוא נאנח, ונפלו פניי. ״מה זאת אומרת קומה? כיאלו צמח? הוא צמח?!״ נפלתי מיד על הקרקע ולא הפסקתי לבכות, אביגל ישר חיבקה אותי חיבוק דואג ואוהב אך.. לא הצלחתי לנשום, הרגשתי שמישהו לקח לי את הלב וניפץ אותו לחמישה חלקים.

ישר קמתי ורצתי אל תוך החדר, ״גברתי את לא יכולה להתפרץ לחדר״ הרופא המזורגג הזה עצר אותי. ״תקשיב לי טוב! אני לא יודעת מי אתה אבל כדי לך לזוז מהדלת הזאת! אני יכולה לקנות את הפאקינג בית חולים המעפן הזה ואותך! תזוז לי מהדרך אדיוט!״ דחפתי אותו ונכנסתי לחדר.

״ליאם״ רצתי אל המיטה שבה הוא שכב ופניו היו שלוות כל כך. ״ליאם! בבקשה תתעורר אתה לא יכול לעשות לי את זה! תתעורר כבר!״ החזקתי בחולצתו וניערתי אותו.

״גברתי אנחנו מבקשים ממך לצאת.״ מאבטחים הגיעו אך לא הקשבתי להם. ״תתעורר, אתה הבטחת לי שאתה תמיד תיהיה איתי!! תתעורר!״ ניערתי בו יותר חזק.

״גברתי תצאי בבקשה מהחדר״ המאבטחים משכו אותי חזק. ״בבקשה תתעורר אהובי! תתעורר״ בכיתי יותר ויותר, נישקתי אותו נשיקה ארוכה ומלאת כאב.
•••••••••••

״אתם תשמעו ממני !! אתם יודעים מי זה אבא שלי!? הוא השגריר של המדינה! תיזהרו להתעסק איתי! אני נשבעת לכם זה לא יעבור בשתיקה״ החלתי לזעוק בכל הבית חולים שהוציאו אותי מהחדר של ליאם.

״תירגעי מאר! בואי נלך הביתה להחליף בגדים, נתקלח ונחזור.״ אבי אחזה בי חזק. ״אבי! את שומעת את עצמך? איך אני לעזאזל יכולה לעזוב אותו פה?? אני חייבת להישאר פה אני לא עוזבת״ בכיתי שוב ושוב.

״מאר! אני לא רוצה להיות רעה! אבל הוא לא הולך להתעורר בזמן הקרוב. עכשיו תזיזי את התחת שלך! ובואי להתקלח את נראת נורא.״ היא משכה בי ואני נשבעת שכל מילה שלה כאבה לי כל כך.

״אבי לא אכפת לי איך אני נראת! הסיבה ללמה אני בכלל חיה שוכבת שם כמו פאקינג צמח אני לא מסוגלת לעזוב אותו!!!!!״ צעקתי עליה וכל האנשים הסתכלו עלינו.

״את לא משאירה לי ברירה מאר!״ היא הרימה אותי על כתפה והייתי בשוק מהכוח שיש לה. ״מה את עושה מפגרת! תורידי אותי מיד.״ צעקתי חזק.

״מונית!! לפה״ היא צעקה חזק וחזק, היא הכניסה אותי למונית ונכנסה. ״תנעל את הדלתות בבקשה״ היא ביקשה מהנהג והוא נעל.

״אני מצטערת מאר, את לא יכולה להישאר שם, את חייבת לעשות מקלחת חמה, אנחנו נחזור עוד שעתיים אל תדאגי, אני לא יכולה לראות אותך ככה״ היא החזיקה את ידי.

״תודה אב. את חברה טובה״ נשענתי עליה ובכיתי ללא סוף, היא רק טפחה על גבי.
•••••••••••••

ירדנו בביתי ״מארינה!!! כל כך דאגתי לך! בבקשה אל תעשי לי את זה שוב.״ אבא רץ לחבק אותי. ״אבא לא עכשיו, בבקשה לא עכשיו״ משכתי את אביגל לחדר שלי.

״אוקי תתקלחי עכשיו, אני יארוז קצת אוכל ונלך לבית חולים.״ אביגל אמרה לי.

״את צוחקת עלי מפגרת??״ התחלתי להעיף דברים על הדלת בכעס, ״אני מסבירה לך שחבר שלי שוכב בבית חולים ואני לא יודעת אם הוא יחזור אלי בכלל!!! מה עובר עליך?? יש לך לב מקרח!״ צרחתי ככל שיכלותי והחלתי להרביץ לעצמי בכל הגוף.

״מאר! מאר!״ אבי תפסה אותי בשתיי ידה ״תפסיקי! תכנסי לעשות מקלחת חמה ונחזור לבית חולים״ היא לחשה באיטיות. ״אני לא רוצה לעשות מקלחת חמה״ החלתי לייבב ״אני רוצה להיות לידו!״ חיסלתי את עצמי בדיבור.

״קחי אותי אליו בבקשה אב..״ התחלשתי לאט לאט, ״אני לא יכולה בלעדיו, בבקשה אב..״ התחננתי שוב. ״את יודעת, ש.. הוא שאל אותי למה חזרתי לחפש אותו, רציתי להגיד לו שזה בגלל שאם היה קורה לו משהו, אני לא חושבת שהייתי ממשיכה את החיים בלעדיו. אבל לא הייתי מסוגלת, פחדתי, ועכשיו..״ החלתי לבכות בדרמה ״אני לא חושבת שתיהיה לי הזדמנות להגיד לו את זה״ קברתי את ראשי ברגליי

״תחליפי רק את השמלה ונלך..״ היא נאנחה וזרקה עלי חולצה ומכנס רגילים.

•••••••••••••

״מה אם הוא לא יקום אב״ החזקתי בידו של ליאם. ״הוא יקום, תפסיקי, אם תרצי הוא באמת יקום.״ היא ליטפה את כתפי. ״אני רוצה אב. אני באמת רוצה, אבל שמעת מה הרופא אמר, זה לא קומה פשוטה.״ נאנחתי ועצרתי את הבכי שלי.

״ליאם !!!! בן שלי״ פטי נכנסה בצעקה. ״פט, אני מצטערת שהודעתי לך בהודעה! הייתי כל כך בלחץ לא יכלתי לדבר עם אף אחד״ עניתי בקול חלש.

״הי ! הי הוא יקום! ברור שהוא יקום. זאת אומרת, זה ליאם.. הוא חייב לקום כי!! בן שלי, בבקשה תקום!!״ היא קברה את ראשה בחזה של ליאם ולא הפסיקה לבכות לרגע.

ככה זה היה, כל כך נורא.. הסיבה לחיים שלי שוכב שם בבית חולים ולא עושה כלום, ואני? עם כל הכסף והחברים שיש לי, אני חסרת אונים, אני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלהתפלל לאלוהים.

ליאם, בבקשה תקום.

••••••••••

7 דירוגים😘😘