עברו שבועיים שלמים בהם התנהלו הדברים הרגילים. אני, ניק וג׳סיקה רק נעשינו קרובים יותר ויותר. אמה המשיכה להתעלם ממני בבית הספר, ואם היא הרגישה שאני מתקרב אליה אפילו קצת היא הרחיקה אותי בדרכים קיצוניות ששיעשעו את חבריה. יום ההולדת שלי התקרב במהירות שיא, אפילו יותר מדי מהר.
באותו יום, ההורים שלי העירו אותי עם שירי יום הולדת נוסטלגים ועוגה עם כמה נרות. בשעה שש בבוקר נאלצתי לכבות אותם, עם כל הכוח שעוד לא היה טמון בי. קיבלתי מהם מתנה – משחק מחשב חדש וחולצה. ביקשתי את משחק המחשב הזה לפני המון זמן ושמחתי לגלות שהם הקשיבו לי וזכרו את זה. את החולצה החדשה לבשתי לבית הספר, בגלל שהייתי מרגיש רע אם הייתי מזניח אותה בארון.
בבית הספר ניק וג׳סיקה לא עזבו אותי לשנייה. הם ריקדו ושרו סביבי, וניק אפילו הביא לי את ארוחת הצהריים שלו כשציינתי שאני עוד רעב לאחר שסיימתי את שלי. בהפסקה השנייה הסתובבתי בין הלוקרים במטרה להגיע אל המקום בו ניק, ג׳סיקה ואני קבענו להפגש. המשכתי ללכת עד שכמעט והתנגשתי בבחורה. הרמתי את ראשי ופגשתי בעיניה הירוקות והמהפנטות של אמה. היא נראיתה חיוורת כשעיניה פגשו בשלי. היא בלעה את רוקה וסובבה את ראשה אחורנית, שנייה לפני שהחזירה אותו בחזרה אליי.
"יש לך היום יום הולדת?" היא שאלה בלחש וסידרה את חולצתה שהתקפלה מעלה.
"אה, כן." גירדתי בעורפי.
תהיתי למה אכפת לה. ידעתי שזה משונה, כי בבית הספר אמה הייתה נוהגת כלפיי ברוע טהור, אבל מיד היא התעשתה וחזרה לעצמה. "מגניב, אתה מתקרב בשנה אל מותך." היא קרצה והמשיכה בדרכה.
המשכתי לעמוד במקומי, מנסה לעכל את מה שקרה כרגע. כשאני מתחיל להניע את רגליי, אני מסתובב אחורה רק פעם אחרונה, ומבחין בכך שאמה מחבקת עכשיו את החבר שלה.
בשבועיים האחרונים הבנתי שהבחור שהיה נוהג להסתובב איתה הוא בעצם בן-הזוג שלה. זה לא היה מפתיע במיוחד, בעיקר בגלל שהם היו דבוקים זה לזה בכל פעם שראיתי אותם יחד. אני יודע שלא הייתי צריך, אבל התאכזבתי. לא הצלחתי עוד לפענח מה עומד מאחורי אמה קארטר וההתנהגות המשונה שלה, אבל קיוויתי שאם יהיה לה חבר, הוא לא יהיה הבחור הזה. לא ידעתי את שמו, אבל ידעתי שהוא היה אכזרי מאוד. ולמרות כל זה, זה לא היה רחוק מאמה.
החלטתי לעזוב את כל עניין 'אמה קארטר' והמשכתי בדרכי אל חבריי. פגשתי אותם בחצר האחורית, איפה שאף אחד לא היה מסתובב. התקרבתי אליהם, בעוד הם ישבו על אדנית ופטפטו בשקט. כשנעמדתי מולם הם השתתקו, אבל ג׳סיקה עצרה את זה בצחקוק. הרמתי גבה כשניק נעץ בה את מרפקו.
"מה זה? ספרו לי." אני אומר. ניק מגלגל את עיניו ומסתכל לעברי בשילוב ידיים. ג׳סיקה נוחרת בצחקוק לפני שהיא פותחת את פיה.
YOU ARE READING
Struggling | התמודדות
Teen Fictionבאותו אירוע הוא לא ציפה למצוא את החידה הכי קשה שיתעסק בה בחייו. היא הייתה גדולה ממנו, מסובכת וחוצפנית, ובכל זאת, הוא לא הצליח להפסיק להתעסק בה. אליוט וואלקר, תלמיד ממוצע שבחייו היו לו מעט מאוד חברים, צריך להתמודד עם הצטרפותו לבית ספר חדש - תיכון חדש...
