מאוחר יותר באותו יום הייתי סקרן. שכבתי במיטתי והצצתי אל תוך ערימת המתנות שקיבלתי. לא פתחתי עוד אף אחת. כולן היו עטופות היטב חוץ מאחת. הספר של אמה שכן על השידה בחדרי וחיכה שאפתח אותו. המשכתי להסתכל עליו עד שאזרתי אומץ והורדתי את השמיכה מעליי. התקדמתי באיטיות, מנסה לשמור על שקט באמצע הלילה, וחטפתי אותו מהשולחן. נשכבתי חזרה במיטתי והדלקתי את מנורת הלילה מעליי.
העברתי את אצבעותיי בעדינות על כריכת הספר. אותיות הכותרת היו צבועות בצבעים אפלים שתואמים לתמונה, והיו בולטות כשהעברתי עליהן את אצבעותיי. בתנועה אחת פתחתי את הספר. דפדפתי בדפים הראשונים, עד שהגעתי לדף בו הכותבת כתבה את ההקדשות שלה. הדף היה ריק ברובו, חוץ מכתב ידה, אני משער, של אמה.
'לאליוט, התקווה הקטנה שלי, יום הולדת שמח.'
היא כתבה בעט כחול והוסיפה לב קטן. את שמה היא לא הוסיפה, והכתב היה די מרושל. חיוך קטן התפשט על פניי ומיהרתי להעביר דף. לא ממש רציתי להתעמק במה שאמה התכוונה כשקראה לי 'התקווה הקטנה שלה', אבל שמחתי שעשתה זאת, באיזשהו אופן. התחלתי לקרוא את המילים הראשונות של הפרק הראשון בספר של אמה. או שלי. ההתחלה הייתה משעממת, והייתי גם די עייף, לכן עזבתי את הסיפור בתחילת הפרק השני, אבל הייתי חייב לתת לו עוד הזדמנות. הוא שונה משאר הספרים האחרים, כי הוא הספר האהוב של אמה, שנתנה לי אותו במתנה.
הנחתי את הספר על הרצפה, כיביתי את מנורת הלילה ונרדמתי.
יום למחרת החלטתי שאני הולך להביא את הספר לבית הספר. אני הולך לקרוא אותו מול עיניה של אמה, ואולי זה יעשה לה משהו. ירכך את התעלומה שלה. רבות הפעמים שרציתי להגיד לה משהו לגבי זה, אבל עצרתי את עצמי לפני שפלטתי משהו שהיה מחרב את הכול. העדפתי שאמה תשנא ותאהב אותי בו זמנית מאשר שתשנא אותי בלבד. לא יכולתי לגרום לזה לקרות, אז שתקתי.
"מה זה הדבר הזה?" ניק התנפל עליי בהפסקת עשר. ישבנו שלושתינו בשולחן הקבוע שלנו ואכלנו את הארוחות שלנו, עד לרגע שהוצאתי את הספר מהתיק והתחלתי לעיין בו, מנסה לקבל תשומת לב מאמה שישבה שולחן מולינו עם החבר שלה ושאר חבריה. חבר שלה ליטף את רגלה ונצמד אליה, והיא רק חייכה אל חברותיה. הצלחת שלה נשארה מלאה מהרגע שהביאה אותה אל השולחן.
"אני הולכת לשירותים." אמה כיווצה את שפתיה והניחה את ידה על כתפה של חברה, מוחצת אותו וגורמת לגיחוך קל להיפלט מבין שפתיו. הוא קרץ לה אבל היא כבר המשיכה בדרכה. חבר שלה לחש משהו שלא הצלחתי להבין לשאר האנשים שישבו סביב השולחן, וכולם צחקו.
"קוראים לזה ספר, מכיר?" קולה של ג׳סיקה החזיר אותי למציאות. הרמתי את ראשי בבהלה ומצמצתי בעיניי.
"א-אה?" שאלתי והבטתי בג׳סיקה שרכנה אל הצלחת שלה וזללה מהסלט השני שלה היום. היא וניק החליפו מבטים בניהם וצחקקו.
YOU ARE READING
Struggling | התמודדות
Teen Fictionבאותו אירוע הוא לא ציפה למצוא את החידה הכי קשה שיתעסק בה בחייו. היא הייתה גדולה ממנו, מסובכת וחוצפנית, ובכל זאת, הוא לא הצליח להפסיק להתעסק בה. אליוט וואלקר, תלמיד ממוצע שבחייו היו לו מעט מאוד חברים, צריך להתמודד עם הצטרפותו לבית ספר חדש - תיכון חדש...
