Struggling | התמודדות

Sixteen

"ותנו לי נ׳!"

"נ׳!" אני וניק הכרזנו משורת הספסלים הראשונה. מבחינתי, לראות משחק כדורגל של נבחרת שכבת י׳ נגד נבחרת שכבת ט׳ היה שפל המדרגה. אבל ג׳סיקה הכריחה אותנו להגיע. היא בדיוק עברה את האודישנים של נבחרת המעודדות הבית ספרית, ורצתה שנראה אותה בפעולה. נעמי ישבה לצידנו ונופפה בבירה ללא האלכוהול שלה לעבר ג׳סיקה.

"קדימה, ג׳ס!" היא צעקה בעידוד.

"את יודעת, את אמורה לעודד את השחקנים, לא את המעודדת." ניק העיר, חוטף מידה את הפחית ולוקח שלוק ארוך.

"כן... נכון... אלוהים, ראיתם את השפגט הזה?" היא צעקה, מצביעה לכיוונה של ג׳סיקה, שישבה בפישוק על הרצפה עם ידיים למעלה וחיוך רחב. לא ידעתי מה עבר על ג׳סיקה בזמן האחרון, ונראה כאילו כולם ידעו חוץ ממני.

"אני לא מבין למה אנשים יושבים וצופים במשחק הזה. אני לא מצליח להחליט מי יותר גרוע." אני מסנן, מוריד את הכובע שאחת המורות התורניות דחפה לראשי. התבוננתי בו. כובע כחול שעליו כתוב בכתב שחור 'המשחק המכריע! בואו לצפות!'. גלגלתי את עיניי. ממולי, ג׳סיקה החליפה תנוחה וישבה על כתפיה של ילדה בלונדינית דקיקה. הבטתי בה ולקחתי חופן של מטוגנים, שהיו יותר מדי שמנוניים.

ג׳סיקה זייפה שמחה אל הצופים וצעקה את מילות העידוד שנבחרת המעודדות התכוננה עליהן שבועיים מראש. "אתה לא חושב שלצפות בג׳סיקה ככה זה נהדר?" נעמי פונה להביט בי. היא דחסה את רעמת התלתלים שלה אל תוך כובע גרב לבן. "היא פשוט טובה בזה!"

"מה יש לה?" הסתובבתי אל ניק.

הוא, בתגובה, גלגל את עיניו ולא השיב.

"גול! זה גול!" נעמי צעקה והניפה את ידיה לשמיים. אחרי זה היא זרקה כמה מטוגנים באוויר ולקחה שלוק קצר מהפחית, מנקה את פיה ביד. הסתובבתי להביט מי הבקיע את הגול.

"זה גול לנובחרת של שכבה ט׳," ניק הקדים אותי וחבט בראשה של נעמי. "אולי עדיף שתשארי להתמקד בג׳סיקה."

משמאלי ראיתי את הקבוצה שאמה נוהגת להסתובב איתה בבית הספר. הם היו גבוהים הרבה יותר מאיתנו, תלמידי כיתות יב׳, ובאו בשביל לצחוק על המשחק בעיקר ולהתלהב מהמעודדות של השכבה הנמוכה. במרכז עמד הבחור שזיהיתי כחבר הרשמי של אמה, זה שתמיד הסתובב צמוד אליה. אבל הפעם הוא היה לבדו. אמה לא נראתה בסביבה. אמה לא נראתה בסביבה כבר מאז שעזבה אותי שלשום וברחה אל תוך מכונית שחורה ומסתורית. היא נהגה להסתתר, ואם הייתי מישהו אחר – שווה משהו יותר – הייתי חושב שהיא בורחת ממני.

הסבתי את תשומת לבי אל ג׳סיקה והופתעתי לגלות שהיא מביטה בי, כאילו הכריחה אותי להסתכל עליה במבטה. ואז היא הסיטה אותו ופנתה לצעוק עוד כמה אותיות שיצרו מילת עידוד. "אז היא נפרדה מצ׳אן... מה?" שאלתי.