זה היה יום שלישי קריר כשיצאנו לבחוץ למטרת קידום עבודות החקר שלנו במדעים. היינו ביחד, כול שכבת י׳, מסתובבים בשטחי בית הספר וחוקרים את הטבע כפי שנדרשנו לעשות.
"אז, אולי נגיד, תגיד להם שיש לך עיסוקים משלך? אני לא יודעת, אתה יכול לנסות להגיד שיש לך חוג כדורגל באותו זמן או –" ג׳סיקה מלפפת את השיער שלה סביב עט כחול.
"אני לא הולך לשקר להם שיש לי חוג כדורגל, במיוחד כשהם משלמים על החוגים שאני הולך אליהם." ניק אומר וג׳סיקה ממשיכה להביט בו. "הם ידעו לאיזה חוגים אני הולך, חכמולוגית." ניק מושך בענף של עץ ותולש ממנו עלה. הוא מסובב ובוחן אותו מכול מיניי כיוונים ואז רושם משהו במחברת שלו. ג׳סיקה מגלגלת את עיניה.
ניק וג׳סיקה ממשיכים לפטפט עוד קצת בנושא הריבים המגוחכים של ניק עם הוריו. לא שאני מזלזל בו ובמשפחתו, אבל זו הפעם החמישית היום שהוא בא עם עניין אחר שקשור לריבים הטיפשיים האלו. מישהו יהיה מוכרח לשם לזה סוף.
"בכל מקרה," ג׳סיקה מכחכחת בגרונה ומשרבטטת משהו על הדף המקומט שלה. "אנחנו יוצאים היום כמשפחה לארוחת ערב, באיזו מסעדה יוקרתית כזו." היא מרימה את משקפי הראייה שלה ומציצה לעברי. אני רק מסתכל על שאר התלמידים שמסתובבים ובוחנים דברים למטרת העבודה שלהם, ומהצד אני מקשיב לשיחה של ג׳סיקה וניק.
"תהנו." אני אומר ופונה אל ג׳סיקה. היא עוד מסתכלת עליי, וחיוך עולה על פניה. ניק מתקרב אלינו ומשפשף את ידיו במכנסיו. הוא מרים את ראשו וזוקף גבה.
"כן, זאת לא הבעיה." ג׳סיקה משפשפת את ידה בשיערי במחווה ילדותית. "אנחנו משאירים את רוב בבית, כי הוא בכיין והוא נעשה עייף מהר מדי. אבל אין לנו זמן לחפש אחר בייביסטר, והמשפחה הנוספת שלנו עסוקה." היא מסתכלת לעבר שנינו בתחינה. בהתחלה אני לא מבין מה הבקשה שלה, אבל אז יורד לי האסימון. כל מה שאני מצליח להוציא מפי זה צחקוק קצר שמסתיים בגיחוך והנדת ראש.
"אני לא טוב עם ילדים." אני אומר עם מבט רציני.
ניק מביט בג׳סיקה. הוא מנענע את ראשו ומסתכל עליה בכעס. "אני לא יכול היום," הוא אומר את זה כאילו הוא מזכיר לנו משהו, ואז אני נזכר. בקפיטריה ניק דיבר על דייט עם בחורה בשם נעמי – נערה מתולתלת עם גוון עור קרמלי, כך תיאר אותה. הוא אמר שפגש אותה במקרה במסדרון וביקש ממנה את המספר. מפה לשם, זה התקדם במהירות, ועכשיו זה הולך להיות הדייט הרביעי או החמישי שלהם.
ג׳סיקה דוחפת את העט אל תוך הכיס שלה ומישירה אליי מבט. "אתה לא צריך לעשות כמעט וכלום. הוא ישר הולך לישון, והוא אפילו לא בוכה כזה הרבה כמו שתיארתי, הוא פשוט..." ג׳סיקה מצמידה את כפות ידיה ויורדת על ברכיה, "בבקשה, אליוט. אנחנו חייבים את היציאה הזו, כמשפחה." ג׳סיקה מרימה את עיניה אליי ומעבירה בי גל של רגשות אשם. אני אהיה מוכרח להסכים. אני נושם עמוק ומהנהן לעברה, גורם לה לקפוץ על רגליה ולהתנפל עליי בחיבוק.
YOU ARE READING
Struggling | התמודדות
Teen Fictionבאותו אירוע הוא לא ציפה למצוא את החידה הכי קשה שיתעסק בה בחייו. היא הייתה גדולה ממנו, מסובכת וחוצפנית, ובכל זאת, הוא לא הצליח להפסיק להתעסק בה. אליוט וואלקר, תלמיד ממוצע שבחייו היו לו מעט מאוד חברים, צריך להתמודד עם הצטרפותו לבית ספר חדש - תיכון חדש...
