Seven

335 46 6
                                    

טוב, אז אני מרגישה כאילו התנתקתי מהוואטפד בזמן האחרון והרגשתי שאני צריכה לעלות כבר פרק. זה די מבאס, ואני מקווה שזה יעבור לי, כי אני גם מתקשה לסיים את הסיפור הזה. בבקשה תוכיחו לי ששווה לי להתחיל להתחבר לוואטפד יותר!!!

כאן אני אסיים את זה ו... תהנו!




הבוקר שאחרי יום ההולדת שלי היה נוראי. כאב ראש איום תקף אותי מהרגע בו פקחתי את עיניי, הבטן שלי הסתחררה ויצרה מערבולות אין סופיות, ועיניי סירבו להיפקח. כשנעמדתי, כמעט נפלתי, ונאחזתי בשידה שלצד מיטתי בכדי להתייצב. השעה עוד הייתה מוקדמת, את זה הנחתי כששמעתי את הוריי בבית. ירדתי אל קומת הקרקע בשביל למזוג לעצמי כוס מים כשאימי עצרה אותי במדרגה האחרונה.

"אליוט," היא קראה בקולה העמיד והרציני והשעינה את מרפקה על השולחן הצמוד. אבי היה עסוק בניירת בפינת הסלון והתעלם.

"בוקר טוב," שפשפתי את עיניי והתרכזתי באימי. היא העבירה יד בשיערה ומתחה את שפתיה לחיוך קטן. לא ידעתי ממש מה היא רוצה, עד שהיא פתחה את פיה ואמרה, "אנחנו מסכימים לך להשאר היום בבית." וזה היה מפתיע. זה היה מפתיע כי הוריי לא נתנו לי להתחמק מבית הספר גם כשהייתי חולה או על סף מוות, וזה היה מפתיע כי אלו היו עוד הימים הראשונים שלי בבית הספר, מה שהפך את זה לאפילו עוד יותר מפתיע.

"תקשיב, המצב הוא כזה..." עיניה נדדו לכיוונו של אבי, "החלטנו לחגוג לך יום הולדת היום, וכל המשפחה תגיע לכאן בעוד זמן-מה." אמא שלי כמעט צווחה את דבריה, מה שהיה מוזר כי אמא שלי אדישה בדרך כלל. אבל דבר אחד היה שקוף מאוד באימי, היא אהבה אירועים. היא אהבה להיות נוכחת באירועים, ואפילו יותר, לארגן אותן. זה היה התחביב המוכר שלה, הדבר בו הייתה מצוינת יותר מכולם. ובכול זאת, נולדתי ההפך הגמור ממנה. כששמעתי את דבריה הרגשתי כאילו אני מתעורר מחדש.

"מה? אמא, אני לא ביקשתי –"

היא ממהרת לקטוע אותי. "אני יודעת, אתה לא אוהב את הדברים האלה, אבל הפעם זו סיבה מצויינת לחגוג. בית ספר חדש, חברים חדשים, והמשפחה רק רוצה לראות אותך. הרבה זמן שלא התראינו." היא מניחה עוד מרפק על השולחן ומתרווחת בעמידתה, "בכל אופן, הזמנו את כולם כמה ימים לפני כן. חוץ מהמשפחה, גם קריס תבוא ועוד כמה חברות קרובות שלי. תסדר את החדר שלך ותצטרף לעזור לנו באירגונים פה, בסדר?" היא מסתובבת אחורה, גוררת את כוס הקפה שלה ולוגמת ממנו. אני מרים את עיניי ובולע את רוקי. אימי עוד מצפה לתגובה, אז אני רק מהנהן וגורר את עצמי חזרה ללמעלה.

Struggling | התמודדותWhere stories live. Discover now