מעמקי הים

פרק 3- כוחות

הסתובבתי כדי להסתכל שוב, לא הייתי בטוחה שזה באמת אמיתי. אני...

״מלודי?״
״אמ... רק רגע אמא!״ צעקתי לדלת ולחצתי את הידיים לכיוון הזנב מהלחץ.
״אחח!״ המים רותחים. הזזתי את הידיים מהר בפחד שאני אקבל כוויה.
״מלודי, הכל בסדר?״
נגעתי במים שבאמבטיה מתחתי. איך זה יכול להיות? אני מתקלחת תמיד עם מים קרים ״אממ.. כן אמא.״
״טוב, אז אני נכנסת, הוילון סגור?״

הזנב ממש כחול. בטח יראו אותו דרך הוילון הלבן. היא תדע. היא תיבהל ותדע. מה אני... אחחח!!!! שוב?!
הזזתי את הידיים שוב מעל הזנב, והחום נפסק. איך זה יכול להיות, אולי...

הסתכלתי מהר על הדלת שאמא שלי דופקת עליה, ואז כיווצתי את היד על הזנב כמו מקודם. הוא נהיה חם. הפסקתי, והחום נפסק.
זאת אני? טוב... אולי אני אצליח איכשהו לחמם את המים כדי לא להחליק, ואז להישען על הקיר האחורי, להרים את עצמי ולהתרחק כמה שיותר מהוילון של האמבטיה, והיא לא תראה אותי.

המשכתי לחמם, אבל לאט, ולא בבת אחת כמו קודם, כדי ש הזנב  שלי  לא יכווה. האמבטיה התמלאה באדים.
הדלת נפתחה ואמא נכנסה.

״ואי, מלודי, מה זה האדים האלה? למה את מתקלחת עם מים חמים כל כך?״
״אמממ... סתם, זה נחמד.״
״אני בקושי רואה משהו ככה...אני שמה לך את הבגדים ויוצאת, כדי שתוכלי להתלבש.״
״טוב אמא.״
הדלת נסגרה, ו-לנשום.

עמדתי והזזתי את הוילון כדי  לראות איפה היא שמה את הבגדים, ו- רגע, עמדתי! ״איזה כיף, יש לי רג..״! שמתי מהר את היד על הפה. אופס.
יש לי רגליים!!!
הזזתי אותן כאילו הן היו לכודות חודשים בתוך סקיני ג׳ינס ועכשיו השתחררו ממנו. ואו. אף פעם לא שמחתי כל כך להזיז את הרגליים.
בעצם, אף פעם לא חשבתי שיהיה לי זנב, ואז יהפוך לרגליים, כי המקלחת הפכה יבשה מזה ש...שיש לי כוחות. יש לי כוחות?  הייתי חייבת לבדוק את זה.

אחרי ארוחת הערב ציחצחתי שיניים ונכנסתי למיטה. הסתכלתי על התקרה מלאת הכוכבים הזוהרים בחושך שהדבקתי עליה, וחשבתי שאולי כדאי להדביק באמצע ירח שזוהר בחושך.

חשבתי על המערה, על השחייה הארוכה, על הזנב ועל הכוחות, וזה היה ממש קסום.
במילה האחרונה הרמתי את היד למעלה בשמחה ורוח נשבה מהחלון שבקיר מעל המיטה שלי בעדינות לכיוון החדר, כשהיא מעיפה את הוילון למעלה ועוד כמה דפים שהיו לי על השולחן. זה היה נראה כמו מהסצנה של פיטר פן של דיסני- רגע קסום כזה.