פרק 6 - קריאת הסירנות חלק ב׳

206 13 9
                                    

צללנו למים השחורים. בלוסום התחילה לשקוע כי מרוב פחד ובהלה היא לא הצליחה לשחות. זה רק שימח אותי יותר.

תפסתי לה את היד ושחיתי בשיא הכוח. השתמשתי בכוחות המים שלי כדי לפלח את המים סביבינו. וכן, בתור סירנה, ידעתי איך להשתמש בכוחות המים שלי. אי אפשר למשוך ספנים לים תמיד רק בעזרת שירה, נכון?

>~ נקודת המבט של בלוסום ~<

היה לי פחד מהמים מאז שאמא שלי עזבה אותי כשהייתי קטנה. מלודי נראתה כמו חברה מדהימה מהרגע שפגשתי אותה, אבל למה? למה למשוך אותי פתאום למים ככה באמצע הלילה?

היא הפתיעה אותי ממש ולא ידעתי מה לעשות. שקעתי ופחדתי שאני אטבע. למזלי היא משכה אותי עם היד שלה, ולמרות שהכל היה חשוך, הרגשתי חום מסביבי. המים היו חמים במילא, אבל זה היה יותר חזק ולא הבנתי מה זה.

עצרתי את הנשימה והרגשתי את מלודי מושכת אותי למעלה. העיניים שלי התרגלו לחושך והסתכלתי למטה. ראיתי כאילו כל החול מתחתינו זורם וזז במהירות ממש גדולה, עד שאפילו בחושך ראיתי את זה.
פתאום ראיתי כמה שוניות עם דגים, זזים מתחתינו באותה מהירות. יכול להיות... שאנחנו זזות? במהירות כל כך גדולה? אבל בקושי הרגשתי את המים סביבי, כאילו... הם החליקו סביבינו. והמהירות חיממה אותם, כנראה.

אני חולמת?
לא הצלחתי להחזיק את הנשימה עוד הרבה, והעיניים שלי נעצמו.

-

בום!

התעוררתי והרמתי את הרגל מעל המים בכאב מהמכה החזקה. הסתכלתי לראות מה נתן לי אותה. ראיתי את מלודי מולי, עם הראש מחוץ למים כמוני, מחייכת כמו קודם. צעקתי ״אאוו! למה בעטת בי עם הרגל שלך?!״ הסתכלתי על הרגליים של מלודי, ולא הבנתי איך אפשר לבעוט מתחת למים בכזאת מהירות. היא חייכה ואמרה:״סורי. רק ניסיתי להעיר אותך.״

הסתכלתי מסביב והתפלאתי. ״ואו, איפה אנחנו?״ היינו בתוך בריכה בצבע תכלת במערה גדולה שהיתה עשוייה מסלעים, שבתקרה שלה היה פתח ממש גדול.
״מדהים פה.״ אמרתי. ״יפה כאן, נכון?״ מלודי אמרה בחיוך. עניתי ״כן, אבל איך הגענו לכאן? ומה אנחנו עושות כאן?״ מלודי התקרבה אלי ואמרה: ״את עוד תר...״ ואז הגיע אור חזק מהפתח של המערה. הירח המלא עבר מעלינו. האור שלו היה כל כך חם ומרגיע ששתינו הרגשנו בבת אחת עייפות חזקה, כאילו האוויר והמים שמסביבנו מכבידים עלינו כמו שמיכה. לאט לאט נעצמו למלודי העיניים ואז גם לי.

+<נקודת המבט של מלודי>+

התעוררתי שוכבת על הבטן בחוף ראשון, שהיה ריק מאנשים, בזמן שהשמש עוד לא התחילה ממש לעלות. ריח של בוקר. איפה אני? שחיתי אתמול בלילה ושכחתי?

מעמקי היםWhere stories live. Discover now