מעמקי הים

פרק 10 - סיפור אהבה סירני מאוד, חלק 1

~ממליצה לשמוע את השיר שהוספתי ברקע~

הסתכלתי על החדר החשוך. דממה. כלום לא קרה.
פתאום הרגשתי חשמל שעובר דרכי, ורוח חזקה שמעיפה לי את השיער. הסתכלתי מסביב בפחד. בלוסום גם הסתכלה מסביב ואז הסתכלנו על היומן, כשהוא בבת אחת נפתח במרכז והדפים עברו אחורה מהר לתחילת הסיפור. עצמתי עיניים בדאגה וביקשתי בלב שנראה רק את מה שנצטרך לראות.

אבל ברגע שפתחתי עיניים כבר לא ראינו חדר. לא ראיתי את עצמי ולא את בלוסום, אלא הבזק של תמונות עוברות:
עלים של סביון זזים מהרוח מחוץ לחלון בלילה. הרוח מעיפה אותם, ואחד עף כל כך רחוק למקום שהרגיש לי עם אנרגיה שונה מכדור הארץ, ונוחת על עץ מלא באבקת זהב. אישה בלונדינית יוצאת מתוך עלה אחד של הסביון ולובשת אותו כשמלה. ״את צריכה לבחור.״ שמעתי קול נשי רגוע, זוהר כמו כמו השמש אומר לה. פטיש מתרומם אליה ומרחף לכיוונה והוא מנצנץ כשהיא אוחזת בו. היא לומדת איך לעופף באוויר כמו שאר הבנות והבנים בכוכב, ומוצאת חברות חדשות.

הבנתי שאמא של בלוסום בכלל לא באה מכאן, אלא ממקום אחר, מארץ קסומה ורחוקה כלשהי, אולי מכוכב אחר, והיא בכלל לא אנושית. היא נראתה לי חמודה מדי, מושלמת מדי ויפה מכדי להיות אנושית. ראיתי איך היא מחייכת עם החברות שלה, מנצחת פיראטים ומתחברת לילד אחד אמיתי, שראו עליו שבא מכאן, והוא בן האנוש היחיד שגר שם.

ראיתי את המבט בעיניה התכולות. היא אהבה אותו. וכשראתה אותו מתחבר עם ילדה אחרת, בת אדם אמיתית שהביא אליו הביתה, היא קינאה בה ולא היתה מוכנה להפסיק להציק לה. ואז הילדה עזבה, בגלל שהיא התגעגעה הביתה למשפחה שלה.
ואז עוד ילדה באה, וגם היא היתה צריכה לחזור.

עבר הרבה זמן. לא באה עוד ילדה וירח גדול עלה בשמים של הלילה השחור. הילד ישב בודד על ענף של עץ. טינקה חשבה שזה הרגע המתאים, ועמדה לרחף אליו ולקרוא לו, אבל פתאום ראתה אורות זהובים מושכים אותו לרחף בכיוונם. היא נתנה לו לעוף לאן שהם הצביעו לו, ואמרה שכשהוא יחזור, היא תגיד לו סוף סוף כמה שהיא אוהבת אותו.

הוא חזר לפנות בוקר. והוא כבר לא היה עצוב. היא נופפה לו לנחות ליד איפה שהיא עמדה ביער הסתיו, שהיה נראה כתום מאוד בקרניים הראשונות של השמש מבעד לעננים. ריח של גשם היה באוויר כשהוא נחת לידה והיא סיפרה לו הכל.

הילד טוב הלב הסתכל על העיניים שלה בצער ואמר לה, שהוא כבר מאוהב. שהוא ביקש המון זמן למצוא אהבה והאורות הובילו אותו למצוא בבריכה הנטושה שבמזרח בת ים. מהרגע הראשון הם אהבו זה את זו. הוא אמר לטינקה ששניהם דיברו כל הלילה, והוא תכנן לעזור לה לגור ליד ביתו וליצור לה תעלה כדי שתוכל לעבור לים. ״זאת האהבה הראשונה בחיי שבה אני באמת מרגיש מה היא אהבה״ הוא אמר. ״אני מצטער מאוד, טינקה, אבל אני לעולם לא אפרד ממנה. אני אוהב אותה באמת, אף פעם לא הרגשתי ככה לפני כן.״