מעמקי הים

פרק 8 - המעבר

קמתי מהר בבת אחת והשתעלתי. לא ידעתי כמה זמן לא הייתי בהכרה, אבל היתה לי ממש סחרחורת. הסתכלתי וראיתי שאני במערה הזאת, על סלע ליד הבריכה, ומולי - בלוסום. היא הסתכלה עלי בדאגה מתוך הבריכה כשהזזתי את הזנב שלי מצד לצד על הסלע והתיישבתי.

"יופי, התעוררת. איך את מרגישה?" נשמתי עמוק ועניתי: "טוב. איך הבאת אותי עד לכאן? הכניסה לכאן היא או מבחוץ ברגל, או לשחות מאוד עמוק ולעצור את הנשימה הרבה זמן. את אמרת שאת לא משהו בלשחות, ובטח שלא סחבת אותי ככה עם הזנב מבחוץ, אז איך..."

בלוסום הרימה את הכתפיים. "היי. זה שאין לי זנב ושאני לא שוחה משהו זה לא אומר שאני לא יודעת לגמרי לשחות. וגם..." היא הסתכלה הצידה בצורה קצת... מחשידה. היא ניסתה לא להסתכל עלי והסתכלה למטה.

״את יודעת לשחות וגם...מה?" הסתכלתי עליה בעינים ככה שגם היא הסתכלה אלי ואמרה: "אני שוחה טוב, וגם......... אנינושמתמים."
"מה?" שאלתי בהפתעה. היא דיברה מהר מדי. בלוסום עצמה עינים ואמרה לאט:
״אני,
נושמת,
מים."

"...מה? !״ הייתי המומה אפילו יותר ממקודם. בלוסום נאנחה ועמדה להגיד שוב שהיא-

אבל קטעתי אותה. "שמעתי. פשוט...איך? אין לך זנב אפילו. תראי לי." בלוסום נכנסה למים וצללה עמוק לתוך הבריכה, בלי לקחת נשימה.

ידעתי שהבריכה עמוקה אבל לא ידעתי כנראה עד כמה. חיכיתי המון זמן, כל כך הרבה זמן שכבר הזנב שלי התייבש לבד והפך לשתי רגליים. בסוף התייאשתי, מעייפות ומקנאה, ונעמדתי.

כופפתי ברכיים, לקחתי נשימה עמוקה של אוויר וקפצתי ראש. כשהזנב התחלף צללתי כמה שיכולתי, עד שראיתי את בלוסום בדרך למעלה, בעומק של 5 מטרים בערך. כאבו לי האזניים וראיתי מטושטש, אבל זיהיתי אותה למרות שהיה חושך כמעט גמור. סימנתי לה לעלות למעלה. היא הנהנה ושחיתי מהר לאוויר, נאבקת כדי שאני אוכל שוב לנשום.

יצאתי והתנשפתי חזק. בלוסום יצאה דקה אחרי ולא התנשפה בכלל. הסתכלתי עליה. ״בלוסום, נשמת מים כבר איזה חצי שעה. זה לא משעמם אותך קצת?" ניסיתי להגיד בדרך הכי נחמדה שיכולתי. "אולי זה קצת משעמם. אבל זה כיף." בלוסום אמרה ונכנסה שוב למים. משכתי אותה החוצה בזריזות ואמרתי:״טוב, לי אין כל כך מה לעשות כאן. אני אשחה חזרה, טוב?"

״טוב. ותזכרי, זאת לא אשמתי שאני יכולה לנשום מתחת למים. אל תכעסי." היא ביקשה. חייכתי אליה. היא עדיין בלוסום. זאת סתם קנאה טיפשית. "את צודקת." אמרתי. לקחתי נשימה עמוקה ושחיתי החוצה ומהר מהמערה דרך הפתח התת מימי, רוצה להגיע כבר לאוויר שבקצה.

~

כשחזרתי הביתה נכנסתי לאמבטיה כדי להירגע קצת. בכל זאת, כל כמה דקות קצרות כששחיתי בדרך חזרה, עצרתי ועליתי מעל המים כדי לנשום. או ששחיתי שחיית כלב, שעייפה אותי אפילו יותר.
כשעמדתי לצאת סגרתי את המים בברז עם הכוחות, כדי שאני אוכל להתלבש ולצאת.
שלוש דפיקות בדלת הקפיצו אותי. "מלודי? אני יכולה להיכנס? את שם כבר הרבה זמן ואני צריכה לקחת את הקרם לשיער שלי.״