אני זוכרת שפעם קראתי בעיתון שהיה בחו״ל כנס של בני ים. לא אמיתי, ברור, אלא של בני אדם, בנים ובנות, שהמקצוע שלהם הוא ללמוד לשחות טוב, לעצור את הנשימה מלא זמן, ולצלול עם זנב מזוייף מסיליקון במיכלים מלאי דגים. ואם לכולם זה נראה קל, טוב, היום גיליתי שזה קשה. מאוד קשה.
כי כשאת בקושי נושמת או רואה משהו מתחת למים, העיניים שלך שורפות והכל חושך, והזנב שלך מפרפר כמו דג, את יותר חושבת על איך לצאת מהסיטואציה או ותר נכון איך לשרוד בה מאשר לקחת את זה בתור מקצוע.
אבל אחרי מאבק ארוך כזה, הצלחתי בסוף להגיע למערה. לקחתי את הנשימה הכי עמוקה שיכולתי וצללתי. יצאתי מפתח התת קרקעי אבל לא עליתי מעל המים, כי ראיתי פתאום שמול בלוסום, שצפה על המים, היה על הקירות אור אדום חזק ועליו צל גדול. חשבתי בהתחלה שזה הצל של בלוסום, עד שהוא זז לבד, ואז הבנתי. טינקה. היא משתמשת בצל של בלוסום בתור הרוח שלה. מסתבר שזה אפשרי, איכשהו.
״בלוסום...״ היא אמרה. אבל לא יכולתי לשמוע את ההמשך כי לא היה לי אוויר. הייתי חייבת לשחות החוצה לנשום. אוף, זה כל כך מעצבן.
לקחתי נשימה ממש עמוקה וצללתי שוב כדי לשמוע. ״חיכיתי לך מהיום שהבעתי את המשאלה האחרונה שלי. היום, את תתאחדו איתי כשהמעבר ייגמר ותהפכי לבת ים מלאה! עם הכוחות שלך והנשימה מתחת למים, אנחנו כמעט בלתי מנוצחות- כל שנותר הוא הזנב.״
הראש שלי הסתחרר אבל התאפקתי לא לנשום. בלעתי רוק כמה פעמים.
״כן״ בלוסום ענתה. ״ואז, סוף סוף אוכל להיות סירנה כמוך, ולחסל ולהרוג את כל מי שבא לדרכי!!!״ שתיהן צחקו יחד. האופן המאושר שבו בלוסום אמרה את המשפט הזה עושה לי צמרמורת.
אני לא יכולה יותר.
שחיתי עד למעלה וסובבתי את בלוסום אלי. התנשפתי. ״בלוסום, אמא שלך נוראית, איך את לא רואה את זה?! היא רק רוצה לנקום באבא שלך, ולהטביע אנשים ולהרוס הכל, וזה כולל אותך. תפסיקי להיות השפוטה שלה! את לא זוכרת מי את?״
״זאת מי שאני, מלודי. סוף סוף הכל נחשף. עכשיו כדאי שתשחי לך מכאן כל עוד תוכלי, כי כשהזנב שלך יהיה אצלי, וגם הכוחות וגם הנשימה, כדאי לך מאוד לא להיות בסביבה. או שבעצם, תהיי, במילא אני אהרוג אותך!״ הצחוק שלה הדהד במערה.
״את לא תעזי. אני חברה שלך. בלוסום, אמא שלך לא תשלוט בך אם לא תשתפי איתה פעולה. את יכולה להשתחרר ממנה.״
פתאום היא הסתכלה לי עמוק בעיניים. ״את צודקת, אמא שלי לא שולטת בי...״ חייכתי.
״אני שולטת, בהכל!!!!״ ולפני שהספקתי לנשום היא הטביעה אותי עם הכוחות שלה. המים משכו אותי והכל נעשה שחור יותר ויותר. לא נשמתי. הרגשתי שזהו. זה הסוף. הקירות הסלעיים הקיפו אותי, ולא משנה כמה נלחמתי, לא יכולתי לצאת. אני לא נושמת, ורק צועקת, מקווה שהיא תשמע אותי, וחושבת: ״בלוסום, את החברה הכי טובה שהיתה לי, צאי מזה, תזכרי שאני החברה הכי טובה שלך...״
~~~
היי אנשים!!!
פרק קצר מאוד, אני יודעת... אבל אני מבטיחה שאני אפצה בפרק הבא😊
באמת שהתחלתי לכתוב את הספר הזה לפני הרבה זמן, וכבר המצאתי את הפרק הזה לפני המון זמן גם כן,
אבל לקח לי הרבה זמן לעלות אותו כי אני עדיין מחפשת דרכים לסדר את המשך הסיפור.
וגם כי היו לי המון (אלפי מיליארדי טריליוני) מבחנים מתכונות ובגרויות... 😒
אבל לא נורא, כי בקרוב כל זה ייגמר, לכולנו! ויהיו רק קיץ, שמש, חופש אהבה וים....
בתמונה: אחת מבנות הים בארץ לעולם לא רוצה להטביע את וונדי.
אני אעלה את הפרק הבא מחר בערב.
לילה טוב🐬✨
YOU ARE READING
מעמקי הים
Fantasyמלודי היתה נערה רגילה בת 17 וחצי, שרק יצאה לחופשת הקיץ שלה, עד שיום אחד במהלך שחייה בים היא גילתה משהו שבזכותו התחילה לעבור הרפתקה חדשה בחייה, שכבר הרבה שנים אף אחד לא עבר, הרפתקה שכנראה אי אפשר לעצור...
