זה לא בדיוק קל כמו שחושבים. זה לקחת את כל החיים לסגור באריזה קטנה, לשמור את כל הכאב והאי רצון בתוכך ולשים חיוך ענק.
אז זה לא קל.
"את בסדר?" היא שואלת מודאגת טיפה. "כן, אני פשוט חושבת על הלימודים." אני עונה שמה עליי חיוך ענק בשבילה. היא מנשקת אותי בחוזקה "אמא! די." אני אומרת משתחררת ממנה, יוצאת עם התיק מהאוטו. "בהצלחה!" היא צועקת לי ואני מסובבת חצי פנים לחייך אלייה.
זה היום השלישי שלי פה ושאני אומרת פה זה בבית הספר הזה. זה סיוט לבוא באמצע השנה כולם כבר מכירים את כולם אפילו החדשים. ורק אני החדשה עכשוי.
אני יושבת מול המנהלת. "אז אייך הולך לך בינתיים?" היא שואלת עם חיוך. אני רוצה לחשוב שהיא נחמדה אבל רצה לי מחשבה אחרת בראש 'היא נחמדה אליי כי אין הרבה תלמידים כאן'.
מאז שעברנו לכאן אני די מנסה לחסום את כל המחשבות שלי אני צריכה להוציא את כל השליליות כרגע מחיי.
העיניים שלה בוחנות אותי בכל תנועה שאני עושה היא די גורמת לי להרגיש לא בנוח.
"הולך ממש בסדר." אני אומרת. "וחברים? כבר יש לך?" היא שואלת ואני מנידה בראשי .
"קשה לבוא באמצע השנה ולהתחבר." אני אומרת והיא מסתכלת על העגיל באף בצורה ממש מפחידה.
רואים שזה לא לטעמה.
הדלת נפתחת בבום חזק והמנהלת קופצת. נראה כאילו זה הפעם האחרונה שאני יראה את המנהלת ללא שליטה.
"ג'ורדן! מה קורה פה בדיוק?! " היא אומרת עצבנית לבחור. הוא מסתכל עלייה אדיש .
"קראת לי לא?" היא מסדרת את החליפה שלבשה. "קראתי לך." היא אומרת. "אבל כרגע אני פה עם מישהי." היא אומרת מצביעה עליי וגורמת לו להסתכל עליי. אני יודעת שהוא בוחן אותי אני מרגישה את העיניים שלו עוברות עליי וגם אני מחזירה לו ונתקעת על העיניים שלו. העיניים האלה! אני מכירה את העיניים האלה ! אני ראיתי אותן פעם. ואני אף פעם לא שוכחת עיניים,במיוחד את אלה.
אני מסיטה את מבטי כשאני קולטת את החיוך הממזרי שלו. "לורל זה ג'ורדן ג'ורדן - לורל." היא אומרת ואנחנו מסתכלים עלייה משועממים. אני והוא לא הולכים להסתדר אז בשביל מה להשקיע?
"אני חושבת שיש לי רעיון." היא אומרת. "אני יכול ללכת עכשוי?" הוא שואל עצבני. משהו עובר על הילד הזה. "לא. אם אתה לא רוצה שאני אתקשר לאתה יודע מי כדאי לך להישאר." היא אומרת באיום והכי מוזר זה שהוא נראה מאוים. הוא נאנח מתיישב לידי בכיסא שמול השולחן שלה.
"אתה לא ראית את לורל כשהיא הגיעה לכאן, כי לא היית כאן. אבל לורל היא ילדה חדשה ואני רוצה שאתה תעזור לה להתקלם כאן."היא אומרת ואני והוא קמים במהירות ובתזמון מדויק. "לא!" שנינו צועקים. "אני רואה שאתם כבר מסתדרים." היא אומרת עם חיוך עונה לטלפון שמצלצל כבר כמה דקות. היא מסמנת לנו לצאת אולי יותר נכון להגיד שהיא דוחפת אותנו ליציאה .
וכשהדלת נטרקת אחרינו שנינו מסתכלים אחד על השנייה. העיניים האלה! הן ממש מוכרות לי.
"את בסדר?" הוא שואל מודאג ואני משתחררת מהבילבול. "כן." אני אומרת. "את לא נראית בסדר." הוא אומר מסתכל עליי. ממש מסתכל עליי. "כן. העיניים שלך ממש מוכרות לי. ואני מפחדת ממך, כאילו מהעיניים שלך." אני אומרת. למה אמרתי את זה?! לא רציתי להגיד את זה.!
אני מאבדת את שיווי המשקל ומרגישה סחרחורת. הוא תופס אותי רגע לפני שאני נופלת. "את בטוחה?" הוא שואל יותר מודאג ממקודם. והוא מסתכל לי על העיניים ואני מרגישה סחרחורת. "כן. אני לא שוכחת עיניים." אני אומרת. והוא כמעט עוזב אותי.
למה אמרתי את זה?!
אני משתחררת ממנו נשענת על הקיר. "תתרחק ממני." אני אומרת בקושי מתנשפת. הוא גורם לי להגיד דברים שאני לא רוצה! "אל תדאגי זה עבר." הוא אומר והעיניים שלי נעצמות לאט לאט. וכל מה שאני זוכרת זה עיניים אפורות בוהקות.
YOU ARE READING
Our Secret
Vampireבהתחלה: אני רצה. אני רצה לא כי אני רוצה אלא כי זה מה שאני פשוט עושה, רצה. ואז בבום הוא מופיע מטושטש ולא ברור. אני קמה צורחת ומזיעה. לנשום עמוק, זה רק חלום אני אומרת לעצמי אבל זה כבר אותו חלום במשך חודש! ובשבילי זה כבר יותר מסתם חלום. אני נושמ...
