הלילה היה קשה מאוד. הסיוטים העירו אותי כל פעם מחדש ללא יכולת לנשום ומזועזת. .....
אני יושבת על הספסל עם האוזניות שלי ומחברת הציורים שלי מנסה לצייר את החצר הקדמית וזה קשה מאוד בגלל הילדים שזזים כל שנייה ובגלל הנוף העוצר נשימה שרק צריכים לדעת אייך להסתכל.
אני מרגישה אותו מתיישב לידי ואוטומטית המחברת נסגרת..
"חיפשתי אותך." הוא אומר. "אתה מודע לזה שאנחנו לא מכירים?" אני שואלת בציניות. "תאמיני או לא אבל כן. וזה הולך להשתנות" אני צוחקת צחוק מאולץ. "מצחיק אבל זה לא בידיים שלך." "תצחקי מותק. זה הצחוק היחידי שנשמע ממך בעשרות השנים הבאות." אני נותנת לו מכה.
פעם הייתי ילדה שמחה לפני חודש בערך היו לי את החברות שלי את האנשים שלי והייתי שמחה.
"טוב. אתה יכול ללכת? כל האנשים מסתכלים עלינו." והלוואי שזה היה סתם תירוץ אבל לא. "חשבתי שלך זה לא יפריע.מיס לורל" הוא אומר. ואני מגחכת .
"אני פשוט לא מבינה את זה." הוא צוחק. "כולם פשוט משועממים ולא מוכנים להסתכל מעבר." "ואתה?" אני שואלת חושבת על מה שהוא אמר. "אני חייב." הוא אומר. "למה?" אני שואלת. "כי זה הכוח שלי." הוא עונה "אה , עוד חלק למיסתורין." "כשאת תגלי מה זה אומר את לא תאהבי את זה." הוא אומר. "בינתיים אני כן."
.....
אני יושבת עם כמה בנות בקיפטריה .
"אז מה את וג'ורדן? " אלי שואלת אותי. "לא. מה פתאום?" אני אומרת אף פעם לא חשבתי על זה בצורה כזאת. "את צוחקת עליי?! אף פעם לא הסתכלת עליו? הוא חתיך הורס." ג'ניפר אומרת. "לא." אני אומרת. "שקרנית! סתכלי עליו! הוא לא מפסיק להסתכל עלייך! אם את לא חשבת עליו אז הוא בטח חשב עלייך." היא אומרת מצחקקת.
אני מחפשת אותו בקיפטריה ומוצאת אותו יושב עם חבורה שבחיים לא ראיתי. "מי אלה?" אני שואלת. אלי עוקבת אחרי המבט שלי. "אה ,הם החבורה המגניבה מידי בשבילנו." "אבל כל אחד מהם חתיך על." ג'ניפר מוסיפה צוחקת. "אפילו הבנות" היא אומרת. אני מסתכלת על ג'ורדן והעיניים שלנו נפגשות. יש לו חיוך ממזרי כזה.
אני חוזרת לבנות. "ג'ורדן הוא אחד החתיכים והוא לא מדבר סתם עם מישהי אלא רק כי הוא נדלק עלייה. אף פעם לא הייתה לו חברה. הוא מופרע כזה ותמיד בתוך החבורה הזאת." היא אומרת. אני לא חשבתי על זה בכלל. פשוט חשבתי שהוא רוצה לשחק במשחקים האלה. "הוא לא רוצה אף אחד מהבית ספר, או מהעיר." אלי אומרת ולפי הדיבור שלה והטון אני יודעת שיש לה קטע איתו . "טוב אם את לא תפוסה יש לי מישהו להכיר לך." ג'ניפר אומרת קורצת לי. אני יודעת שאיתה אני אסתדר.
אלי נראית כאילו היא לא מתה עליי.
....
אני נכנסת לשיעור מתמטיקה אחרי התלבטות מאוד קשה. אני מתיישבת בצד. שונאת להתלבט. השיעור מתחיל וג'ורדן מגיע באיחור. הוא עומד מחפש מקום ובא להתיישב לידיי. "ג'ורדן אתה מאחר ואינך בשיעור הזה." המורה מעיר לו. "לא מאוחר מידי להתחיל ללמוד מתמטיקה." ג'ורדן אומר. "טוב. כנראה שעדיף שתישאר פה במקום שתלך להסתובב איפשהו " הוא אומר מוותר לו. ואז הוא מסתכל עליי.
"אני רוצה להראות לך מקום אחד." הוא אומר. אני מסתכלת עליו בעייפות. "בואי איתי בסוף היום . אני יחזיר אותך הביתה." הוא לוחש לי. אני לא עונה לו רק מסתכלת. מה מיוחד בילד הזה ?. "אני חתיך אבל את לא חייבת להסתכל עליי ככה." הוא אומר. ואני מחייכת. "אני פשוט לא מבינה עד כמה אנחנו ידידים." הוא צוחק. וכמה מבטים נשלחים אלינו. "אז הם שיכנעו אותך בסוף אה ?" אני מסתכלת עליו בשאלה.
צלצול.
אני אוספת את הספרים. "לורל." המורה קורא לי הוא מסמן לי לבוא אליו כשאין אף אחד. "אני ראיתי היום דבר ממש יקר מפז." המורה אומר ואני מסתכלת עליו בשאלה. "הרצון ללמוד. אני מנחש שזה היה רק בשביל להיות קרוב אלייך. אבל את תעזרי לו להגיע לדברים טובים כאלה." הוא אומר ואני מהנהנת. לא שיש לי משהו אחר לעשות. מה הוא עד כדי כך גרוע? "אתם זוג נפלא." הוא אומר "אנחנו לא זוג." אני אומרת מתקנת אותו."אה, מצטער." הוא אומר. " סיימנו?" אני שואלת אותו מובכת. למה הוא מצטער? גורם לי לחשוב כאילו אני רציתי וג'ורדן ניפנף אותי... הוא מהנהן ואני הולכת ללוקר שלי. .
"אז את תעזרי לי?" ג'ורדן מופיע לידי בפתאומיות. "אייך?!" אני שואלת מופתעת לא מבינה מאיפה הוא בא. הוא מחייך חצי חיוך. "זה לא ממש קשה. אני מהיר, שמיעה טובה, יש לי ניבים, יש לי כוחות"
הוא אומר ואני פורצת בצחוק היסטרי. ואז הוא חושף את הניבים שלו.
YOU ARE READING
Our Secret
Vampirosבהתחלה: אני רצה. אני רצה לא כי אני רוצה אלא כי זה מה שאני פשוט עושה, רצה. ואז בבום הוא מופיע מטושטש ולא ברור. אני קמה צורחת ומזיעה. לנשום עמוק, זה רק חלום אני אומרת לעצמי אבל זה כבר אותו חלום במשך חודש! ובשבילי זה כבר יותר מסתם חלום. אני נושמ...
