Our Secret

Part 14; Sad happiness

נקודת מבט ג'ורדן:

היא נושכת את השפה. היא עושה את זה די הרבה כשהיא חושבת או עצובה. "אני לא יכולה יותר!" היא צועקת פתאום ואני מרים גבה אלייה כתגובה. "אתה צריך להפסיק להסתכל עליי. אתה מוציא אותי מריכוז." אני צוחק היא מסתכלת עליי עם החיוך שלה. אני מנסה לתפוס את הלחי שלה. אני אוהב לראות את האדום ששם כלכך אנושי ויפה. "את יפה. אני לא מצליח להתרכז בשום דבר בגללך. ואני מבקש ממך להפסיק?" אני שואל אותה. היא צוחקת בכוח. "מצחיק." היא אומרת כאילו צחקתי. אבל אני לא.
אני מושך אותה אליי. "לפעמים החוסר ביטחון שלך מפחיד אותי." היא לא אומרת כלום. אני מלטף אותה מקשיב לדפיקות הלב שלה.
אני מפחד לאבד אותה. מפחד לפגוע בה.
אבל באותה הזמן אני ממלא אותה בהרבה שקרים אז איפה כאן ההיגיון? כשהיא תגלה היא תברח ממני כל כך מהר.
כשהיא תגלה היא תפגע כל כך.
אבל אני לא מסוגל לגרום לה לשנוא אותי אני פשוט לא מסוגל אולי אני מניאק וחרא אבל אני באמת חושב שאני גורם לה להיות מאושרת... גם אם זה לרגע. מי יכול לקבוע את כמות האושר של הרגע או בכלל את הערך? אז איפה כאן היגיון?
אני מרגיש את הפחדים שלה.
אני מרגיש כל דבר שהיא מרגישה.
והיא לא יודעת שאני לא מקיים את ההבטחה שלי.
אייך אפשר לסרב למתנה שכזאת? להרגיש את מה שהיא מרגישה, להיות שוב אנושי ולהיות בעיניה למושלם.?
אני יכול להיות כל מה שהיא רוצה.  המערכת יחסים הכי מושלמת.
אני  רק רוצה לגרום לה להיות מאושרת ויש לי את הכוחות . ואני היחיד שיכול.
"אתה שקט מידי." היא אומרת לי ואני משחק עם השיער שלה.  "תגידי לי מה להגיד." אני אומר.  "אף פעם לא משעמם לך? אתה יודע?...  כאילו אתה אף פעם לא ישן אין לך אף פעם מנוחה זה לא מתיש?"  היא שואלת ואני מרגיש את הפחד שלה והמבוכה.  אני מתמתח.
"זה אחד הדברים שהיה לי קשה איתם. הרגשתי כאילו אין מטרה אין אף פעם מנוחה או יום חדש. אבל מתרגלים ובכלל בתקופה האחרונה אני נהנה מחברה." אני אומר והיא חושבת על זה. היא לוקחת את היד שלי ומשלבת אצבעות.  "לא חשבתי אף פעם אייך זה בעיניים שלך." היא אומרת כאילו עשתה טעות.  "את לא צריכה." אני אומר.  "לא כי כאילו זה מצחיק.  אני לא מסוגלת לישון בלעדייך ואתה..."  אני צוחק.  "נהנה להיות שם ולהקשיב לך."  להקשיב לרגשות שעוברים לך בלילה.
היא מגחכת.
...............................................................ץץ.....
אני מחזיר אותה הבייתה ב7 בערב אחרי שבילנו את כל השבת לעצמנו.  היום הזה היה אחד הרגעים הכי מאושרים שלי יום שלם שלה איתי.  היא כמעט יוצאת ואז מסתובבת אליי.  "אתה תבוא היום?" היא שואלת. אני מסתכל על הפנים שלה. אם לא הייתה יפה זה היה יותר קל? ....
"אני צריך ללכת לצוד וגם להראות קצת את עצמי אבל אם אני אספיק אני אבוא ללילה" היא עושה פרצוף ואני מושך אותה אליי לנשיקה.  "אל תחכי לי." אני אומר היא נותנת לי נשיקה ויוצאת.

אני יודעת שהפרק ממש קצר. הוא פשוט פרק חשוב ולא הצלחתי להמשיך אותו וכל הפרקים הבאים יהיו מנקודת המבט של לורל ויהיו ארוכים אז לא להיבהל...