כל השבוע לא יצאתי מהבית. כולם פה כבר יודעים מה קרה או שקראו בעיתונים או צפו בטלוויזיה.
נראה כאילו זה סיפור שכולם היו חייבים לדעת.
כל התצומת לב הזאת גורמת לי רק לשנוא את עצמי יותר.
אני כבר מרגישה יותר טוב, כבר פחות כואב לי ללכת ממקום למקום.
ג'ורדן ואני...
אני לוקחת את הטלפון ויוצאת.
אמא לא פה וזה גורם לי להירגע באיזה שהוא מקום.
אני לוקחת את האוטו של אמא אחרי שהיום החבאתי לה את המפתחות וכשהיא כמעט איחרה לעבודה היא התייאשה וכבר לקחה טרמפ עם ג'ורדן.
....
"היי." הוא אומר מחבק אותי. "התגעגעתי." אני אומרת לו.
אני מסתכלת על המקום שהציל אותי הרבה פעמים, המקום שתמיד ברחתי אליו.
מרגיש לי בבית להיות כאן. "תודה שבאת." אני אומרת לו. "סתומה. ברור שאני אבוא." הוא אומר מתיישב מול האגם.
ואני לידו.
"אני כל כך מצטערת." אני אומרת והדמעות יורדות אחת אחריי השנייה הוא מושך אותי אליו. "אני לא התכוונתי." אני אומרת לו והוא מחייך חצי חיוך עקום. "לורל. אני יודע. אני מכיר אותך." "חשבתי שזה יהיה קל לשנינו ככה." הוא נושם עמוק.
"אני מבין. התגעגעת קצת?" הוא שואל ואני צוחקת בתוכי. הוא הרי יודע שהתגעגעתי ולא קצת. "מותר?" אני שואלת.
הוא לא עונה. אני הייתי מגעילה אליו. הייתי מגעילה אבל עדיין כשאני מסמסת לו שאני צריכה אותי הוא תמיד פה.
למרות הכל הוא פה.
הוא משחרר אותי זורק אבנים לאגם. "את יודעת שאני תמיד פה בשבילך." הוא אומר.
שתיקה.
"אז מה? מה עם אבא שלך?" הוא שואל. ואני עושה פרצוף.
"חשבתי שיהיה מטומטם מצידי להעמיד פנים." הוא אומר ואני נזכרת בו, בשון ! הבן אדם הכי אמיתי שפגשתי.
זה שגדלתי איתו שהיה החבר שלי כל החיים..
"הוא הלך לכלא." אני עונה. "אני יודעת שאתה כועס עליי."
"לא." הוא אומר מסתכל עליי. "לא, לורל אני לא. אני יודע שהיה לך קשה לעשות את הדבר הנכון ושהכל קרה מהר. אבל זה הדבר הנכון."
אני מחייכת.
אייך שכחתי שהוא הבן אדם שתמיד הבין אותי.?
"אני רק התבאסתי שניתקת את הקשר." הוא אומר.
ואני נזכרת. נזכרת בילד שפגשתי בגיל 8 הילד שהיה גדול ממני בשנה, הילד שנתן לי מחסה בגשם ולקח אותי לבקתה שליד האגם.
הילד שנתן לי את המקום הזה. הילד שהיה האהבה הראשונה שלי.
הילד שלימד אותי משחקים שהגן עליי ודיבר איתי.
"זאת הייתה טעות." אני אומרת לו. הוא מסתכל עליי ואני יודעת שאנחנו לאט לאט שוברים את הקרח.
"טעות?" הוא שואל. "אתה מכיר אותי. רציתי להתחיל מהתחלה בלי קושי בלי קשרים שיקשרו אותי למקום הזה." הוא מחייך.
"אני יודע. אני אוהב לשחק איתך משחקים." הוא אומר צוחק ומחבק אותי.
"דפוק .העיקר גרמת לי להרגיש חרא." הוא צוחק.
מוריד את החולצה ונשכב על החול.
"אויי שון!" אני אומרת. "חכה יש לי מן שמיכה כזאת באוטו." אני אומרת קמה. "יש גם בבקתה. אם את זוכרת." הוא אומר לי אבל האוטו היה יותר קרוב וגם כבר הייתי בדרך. "אני הכרתי אותך עוד לפני שהיה את האוטו!" הוא צועק לי ואני מחייכת. יש לו קטע כזה לגרום לנו להיראות הילדים מהשכונות מצוקה.
אני חוזרת והוא קם. "יופי עכשיו כל הגב שלך חול." אני אומרת פורשת את השמיכה. ואז מרביצה לו בגב. "איי." הוא אומר. "אני רק מורידה לך את החול." אני אומרת. "ברור. רק זה." הוא אומר נשכב על השמיכה ואני לידו.
"הכי יפה פה בלילה." אני אומרת נזכרת בימים שהינו ישנים בבקתה ומבלים כל הלילה בצפייה בכוכבים.
"כן אה." הוא אומר.
"את יודעת? דווקא בגלל זה חשבתי שנשמור על קשר." הוא אומר פתאום. "כאילו 9 שנים שאנחנו מכירים והכי מדברים ופתוחים אחד עם השני ויום אחד את נעלמת לא עונה לטלפון מנתקת קשר עם הודעה אחת פשוטה."
"אני יודעת. זאת הייתה טעות. בבקשה תסלח לי על זה. אני לא יכולה להפסיד קשר כזה. אני יודעת שהייתי סתומה והכל." הוא נאנח.
"אני שמח שאנחנו מסכימים כי היה לי עוד נאומים על זה שאני הכרתי אותך עוד שהיית בחיתולים." אני מכחכחת בגרוני. "בסדר. אז לא בחיתולים קצת יותר מאוחר."
הוא אומר.
"אני הרגשתי שאני צריכה אותך." אני אומרת.
"אתה היחיד שמכיר אותי באמת ועבר איתי הכל." הוא מסתכל עליי. "אני יודע." הוא אומר. "ואני באמת פה תמיד."
"כייף לדעת שאתה עדיין אוהב אותי."
"אני תמיד אוהב גם." הוא אומר. "אתה לא." אני אומרת. "סתכל על אבא שלי." אני נותנת לו דוגמה.
"כי לפעמים צריך לדעת מתי לוותר על אנשים."
הוא כל כך שנא את אבא שלי,שנא אותו בגלל דרך ההתמודדות שלו שנא אותו כי אני ואמא שלי היינו אלה שסבלנו מהדרך הזאת.
"את צריכה להבין שהוא לא מוכן, לפחות עדיין. לעשות משהו בשבילך.
הוא לא מוכן להשתנות בשבילך. וככה הוא לא האבא שלך. היית צריכה להבין את זה ולוותר."
אני מסתכלת עליו כל מילה נכנסת לי ללב. "אבל זה קשה." אני אומרת. "אני יודע. בגלל זה גם את צריכה את האנשים שאוהבים אותך לידייך. להבין שיש לך אנשים לידיך ושהוא וויתר עלייך לפני שאת וויתרת עליו." אני מחייכת אייך הוא תמיד יודע מה להגיד לי? מה טוב בשבילי?
"ואני אוהב אותך.לא משנה מה." הוא אומר ואני מרגישה שזה הבטחה בשבילו לא בדיוק בשבילי.
"אז זה יהיה רעיון גרוע. ללכת לבקר אותו? " הוא מסתכל עליי.
"מה? הוא יהיה פיקח.!" אני אומרת. "לא משנה מה יעשו לך את תמיד תשארי את."
אני מנסה להבין מה זה אומר. "לא יודע. אני אומר תעשי מה שהלב שלך רוצה. אבל תני לעצמך זמן." הוא אומר.
"אתה צודק." אני אומרת. "כמו תמיד." הוא אומר.
...............................
YOU ARE READING
Our Secret
Vampireבהתחלה: אני רצה. אני רצה לא כי אני רוצה אלא כי זה מה שאני פשוט עושה, רצה. ואז בבום הוא מופיע מטושטש ולא ברור. אני קמה צורחת ומזיעה. לנשום עמוק, זה רק חלום אני אומרת לעצמי אבל זה כבר אותו חלום במשך חודש! ובשבילי זה כבר יותר מסתם חלום. אני נושמ...
