Our Secret

Part 7 ; בואי נדבר

אני מרגישה משב רוח. "בואי נדבר." הוא אומר.
ואני נבהלת. הוא מרים ידיים כסימון לשלום.
אני נרגעת והנשימות שלי הופכות לסדירות . "אמרתי לך לא להתקרב אליי." אני אומרת. "לא. אמרת לי להתרחק ממך להיום. וסתכלי מה השעה." הוא אומר ואני מסתכלת על שעון הקיר. 12:00. "אתה ממש דייקן אה?" אני אומרת בזלזול
"אמא שלך יושבת ערה בסלון." הוא אומר מסמן לי לשתוק. "אני לא רוצה אותך כאן." אני אומרת פגועה. "לורל, גם אני מרגיש פגוע. אז לפחות בואי נדבר כמו אנשים נורמלים." הוא אומר. "תפסיק כבר לקרוא לי את הרגשות." אני אומרת בלחש אבל בעצבים. "לא עשיתי כלום." הוא לוחש. "ואני אמורה להאמין לשקרן ." הוא מקמט את מצחו. "מתי שיקרתי לך?" הוא שואל. "אתה יודע מה זה הבטחה ללא מילים?" "כן. לא הבטחה." הוא אומר . ואני מגחכת "זה דברים ברורים." אני אומרת "ברורים למי?" הוא שואל ואני נאנחת.
"אני לא יכולה להסתכל עלייך אפילו." אני אומרת מסתכלת לו בעיניים "ניסיתי כל כך לדבר איתך,וכל פעם מחדש התעלמת" הוא מתיישב על המיטה. "ניסיתי לא לסכן אותך." הוא אומר. "פחדתי שהם יראו אותנו יחד." אני נעמדת. "אבל צריך לקחת סיכונים. וגם אם נגיד זה כבר קורה דבר איתי. ואני לא צריכה שתגן עליי, זה עניין שלי! וחוץ מזה מי זה הם? " אני אומרת והוא מסתכל עליי עם העיניים שלו . "זה עניין שלי לא שלך. ואני יעשה הכל כדי לשמור עלייך." הוא אומר מתעלם מהשאלה הכי חשובה. השאלה האחרונה. מי הם?
אני צוחקת בעצב . "אז אתה תאבד אותי." אני אומרת והוא מסתכל עליי. "אם תמשיך לעשות את זה אתה תמשיך לפגוע בי." הוא נושם בכבדות. "אני לא רוצה לפגוע בך." הוא אומר בעצב. "מאוחר מידי." אני אומרת
. "אל תגידי את זה." הוא אומר מתקרב אליי. . "אתה בגדת בי. למה היית איתה בכלל ?אני לא מספיקה לך? " הוא נעמד מולי תופס אותי ומסתכל לי בעיניים. "בחיים אל תגידי את זה אפילו לא בצחוק! היא סתם ידידה שלי היא הייתה עצובה. זה הכל. אותך אני רוצה." הוא אומר בעצב. ואני מרגישה... "לא בגדתי בך. את חייבת להאמין לי." הוא אומר מתחנן. "אני לא יכול לבגוד בך . אני יודע שפגעתי בך ושהתנהגות שלי הייתה מגעילה ואני מצטער. בבקשה סלחי לי." הוא אומר ואני משתחררת מהמגע שלו. כרגע הוא דווקא לא נעים לי.
"פגעת בי. זה לא משנה אם בגדת" הוא נאנח. "לורל תני לי הזדמנות בואי לא נוותר עלינו מהר מידי." הוא אומר. " אני לא רוצה להיפגע עוד." אני אומרת. "את לא. אני אשמור עלייך." הוא אומר מסתכל לי בעיניים. "תשמור עליי ממך?" הוא מחייך גורם גם לי לחייך. "אם צריך." הוא אומר מתקרב אליי ושנינו עומדים אחד מול השני וממש קרובים. אני מחבקת אותו והוא עוטף אותי "את לא כזאת קשוחה." הוא אומר ואני נותנת לו מכה. "אתה מתישהו תספר לי מי זה הם.?" אני שואלת. "לא." הוא אומר. "יורדו, נווו אתה חייב לי. וגם אין סודות בינינו." אני אומרת. "יורדו?" הוא שואל. "כן. זה שם חיבה. מה לא יפה?" אני שואלת והוא מושך אותי לישיבה על המיטה. "כן.זה אחלה." הוא אומר. "יופי. עכשיו אתה יכול לא להתחמק.?" הוא מחייך. אני לא יכול. אמרת בלי סודות ולך יש הרבה סודות." אני עושה חישוב עם עצמי אם זה שווה את זה. לגלות לו את כל הסודות שלי בשביל לגלות את שלו?
הוא מסתכל עליי ואני על העיניים שלו בערך כמה דקות ואני מרגישה את עצמי מתפנטת מהעיניים שלו והלב שלי דופק בקצב משוגע ואז אני מרגישה גם סחרחורת. "לורל ?" הוא שואל נוגע בי ואני כאילו מתעוררת. "מה קרה כאן?" אני שואלת נזהרת לא לבהות יותר מידי בעיניים שלו. "מה עשית לי?" "כלום." הוא עונה ואני ממשיכה להסתכל עליו.
"זוכרת שאמרתי לך שהכוח שלי זה רגשות? אז העיניים הם המפתח." הוא אומר. אני מקמטת את מצחי . "אז כל פעם שאני מסתכלת עלייך?" אני שואלת והוא מחייך. "לא. זה לא עובד ככה." אני נאנחת. "אז אייך זה עובד?" הוא מסתכל עליי. "את בטוחה שאת רוצה לדעת?" הוא שואל. אני מהנהנת.
"זה קצת מורכב. פשוט תשאלי שאלות."
"למה אני רואה את העיניים שלך בצבע אפור וכולם חום?" "כי אני מרגיש משהו כלפייך." הוא אומר בפשטות ואני מסמיקה. הוא מצחקק כשהוא רואה אותי.
"ואייך זה קורה? " אני שואלת. "עם הזמן פיתחתי את זה אבל בעיקרון אני פשוט יודע מה את מרגישה."
"פיתחת?" אני שואלת. "סיפור ליום אחר. יאללה תינוקת בואי אני ירדים אותך."

.......
כשאני מתעוררת הוא כבר לא פה ורק הריח שלו נשאר.
אני מצחצחת שיניים ויורדת למטה.
" בוקר טוב. " אמי אומרת לי כשאני יורדת. "בוקר." אני אומרת בעייפות. "היום נדבר סוף סוף?" היא שואלת. "אמא רק בוקר שחררי טיפה." אני אומרת לוקחת קונפלקס. היא באה אחריי. "לורל,אני לא יכולה יותר. אני צריכה שתסלחי לי" היא אומרת מתחננת. "אמא. לשכוח? או לסלוח? מה את בדיוק מבקשת ממני?" אני שואלת אוכלת במטבח. "בכל מקרה אני לא אוכל לעשות את שניהם." היא מסתכלת עליי אני באה ללכת אבל היא תופסת אותי ביד. אני מסתובבת להסתכל עלייה. היא נראית כאילו לא ישנה כל הלילה והעיניים שלה אדומות.
"מה פתאום נזכרת בזה עכשיו?" היא שואלת אותי. אני שמה את הקערה על השיש. "אני לא נזכרתי בזה. אני חיה את זה." אני אומרת ברוגע והיא פורצת בבכי. אני מחבקת אותה חזק. היא מנגבת את הדמעות. "אני מצטערת! אני כל כך מצטערת." היא אומרת ודמעה זולגת לי מהעין. מה זה משנה שהיא מצטערת? הצלקות עדיין יישארו.
"אמא לא התכוונתי. פשוט התקשרת בזמן לא מתאים." אני אומרת להרגיע אותה. "גם אם לא התכוונת זה עדיין שם ." היא אומרת מסתכלת לי בעיניים בעיניים של אבא..
היא מחבקת אותי חזק. "את יודעת שאני גאה בך." היא אומרת לי. "על הכל. על זה שאת כל כך אמיצה וכל כך בוגרת." היא אומרת בפעם הראשונה בחיי ובעצם גם בחייה.
" את לא תהיי כמוני. לא תלכי אחריי סתם בחור עם עיניים עצומות. את יותר חכמה." היא אומרת ואני מחייכת. אולי התפוח לא נפל רחוק כל כך מהעץ.
היא מתרחקת טיפה ממני מסדרת לי את השיער. "עכשיו יש לנו את כל השבת בשביל להסביר לאמא מי זה הבחור שהיה פה אתמול." היא אומרת ואני מסתובבת בעייפות. היא מושכת אותי לספה ואני נופלת אחרייה. "נו? אייך הוא? זה רציני?" היא שואלת אני מחייכת. "אמא הכרתי אותו רק לפני כמה ימים." היא צוחקת. "נו.... זריזה כמו אמא שלך." אני עושה פרצוף נגעל. "יש דברים שאני לא צריכה לדעת." אני אומרת.
"נו. ספרי לי קצת אייך הוא?. " אני חושבת מה להגיד לה. "הוא בסדר?" היא שואלת. "כן.נו אמא תעזבי אותי." אני אומרת. "בסדר, בסדר רק שאלה אחרונה." אני מסתכלת עלייה בשאלה. "מה הוא עושה שיש לו מכונית כל כך יקרה? או מה ההורים שלו?" היא שואלת. וכשאני חושבת על זה תכלס מאיפה יש לו את הכסף? ומה עם הורים
? יש לו בכלל? או משפחה? לערפדים יש בכלל הורים? אלוהים אני בקושי יודעת עליו משהו.
"אוקיי"היא אומרת קמה. "אני מקווה שזה רציני." היא אומרת. "ומתי אני אראה אותו?" היא שואלת. "מתי שאני אגיד לך. אמא תהיי קצת קולית. הוא ממש בסדר." אני אומרת.
היא מחייכת.
"טוב תראי אותי אני קולית ואני הולכת לישון." היא אומרת עולה לקומה השנייה. בלי הכסף שסבתא וסבא שלי הורישו לי לא היינו קונים בכלל את הדירה הזאת שהיא ממש בסדר בכסף שהיה אמור להיות ללימודים שלי.
אם אמא שלי מצפה שאני אסלח לה על כל מה שקרה אז היא טועה. וויתרתי הרבה בשביל העתיד שלה וסבלתי הרבה בגלל החולשות שלה אז למרות שהיא אמא שלי אני לא אסלח לה.
אני מדליקה את הטלוויזיה.