Our Secret

Part 6; המותק השנייה

אמא דופקת על הדלת.  "לורל ! קומי." היא צועקת מעבר לדלת.  אני לא רוצה לקום אבל אני מרגישה את ידו סביבי וקמה במהירות רק חסר לי שתראה אותו.  "אמא קמתי."  אני אומרת ושומעת אותה יורדת במדרגות.
"אייך ישנת?" הוא שואל.  אני מסדרת את שיערי המבולגן.  "בלי חלומות."  אני אומרת.  "אייך היה לך? משעמם?"  אני שואלת.  "נהנהתי מכול רגע.  אמרת את שמי הרבה." הוא אומר מחייך.  "לורל!"  אמי צועקת לי מלמטה. אני מסתכלת על הדלת ואז עליו.  "נראה לי אני אלך." הוא אומר.  "אולי תאסוף אותי לבית הספר?"  אני שואלת הוא מכניס ידיים לכיסים.  "אני יבוא." הוא אומר מחייך. 
"לורל?! " אמא אומרת פותחת את הדלת ומסתכלת בהלם.
אני מסתכלת על המקום שהוא נמצא אבל לא רואה אף אחד.  "אני פשוט בשוק. את עדיין לא לבושה ? לורל זאת פעם אחרונה שאני מעירה אותך." היא אומרת יוצאת מהדלת.  אני רצה לחלון לראות שלא קרה לו כלום ואז נאנחת כשאני לא רואה את הגופה שלו. 
אני לובשת ג'ינס קרעים וחולצת טריקו לבנה.
ואז מצחצחת שיניים, מסרקת את השיער עושה צמה לצד. 
"יופי. " אמא אומרת כשאני יורדת למטה. היא מביאה לי קורנפלקס בחלב. 
" תודה אמוש." אני אומרת אוכלת במהרה.  "הנה עכשיו בחיים לא תגיעי בזמן. בואי אני אקפיץ אותך."  היא אומרת.  "לא תודה."  אני אומרת יוצאת במהירות מהבית היא באה אחריי.  "מה? בואי אני אקפיץ אותך."  היא אומרת בקול ההגיון שאמהות משתמשות בו. אבל אז הוא מגיע עם מכונית ספורט דופן הופעה.  אני מנשקת את אמא שלי שהיא עם פה פתוח ונכנסת למכונית
"דפקת הופעה רצינית. אמא שלי כנראה בטוחה שחטפו אותי."  אני אומרת כשהוא נוסע .
"תכירי זאת המותק השנייה שלי הזנוו ST1, מכונית על מאוד נדירה שממנה נוצרו רק 15 יחידות בעולם." " נעים להכיר אותך. " אני אומרת שורקת .
" ולמה לילד בן 17 יש מכונית כל כך יקרה? " אני שואלת והוא מסתכל עליי מחייך. "כי אני יכול להרשות לעצמי." הוא אומר.  אוקיי.
אנחנו מגיעים וכולם מסתכלים עלינו הוא שם משקפי שמש ולידו אני מרגישה פחות זוהרת פחות בעניינים.
"למה כולם מסתכלים עלינו? " אני שואלת כששנינו מתקדמים למבנה בית הספר. "מוזר להם לראות אותנו ביחד."  הוא אומר.  "למה?"  אני שואלת והוא נאנח.  "כי אני לא מתערבב עם הילדים שהם לא מהחבורה שלי."  "החבורה שלך?"  אני שואלת לא מבינה.  "בואי נעזוב את זה."  הוא אומר נעלם פתאום.  אני מחפשת אותו אבל לא מוצאת.

אני נכנסת לשיעור הראשון, טיפה מעוצבנת עליו שפשוט נעלם לי מול העיניים.

"אז מה את וג'ורדן?" ג'ניפר שואלת אותי אחריי שלא הייתי מעורבת בשום שיחה.  אני רק מסתכלת על ג'ורדן עם החבורה שלו. הוא אפילו לא מסתכל לכיווני.
ואמא שלי לא מפסיקה להתקשר אליי.
"אה, לא יודעת, הוא משחק משחקים. " אני אומרת בתקווה שהוא לפחות מקשיב.
"את והוא לא מתאימים.  למה מכל הבנות דווקא בך הוא בחר.? " אלי אומרת ואני מסתכלת עלייה מופתעת.  אני קמה במהירות לוקחת את הדברים שלי. 
"אלי! מה את רצינית?!" ג'ניפר צועקת עלייה רצה אחריי.  "לורל,אני מצטערת את מכירה אותה. היא פשוט פגועה ממנו."  "זה לא משנה. זה היה ממש מגעיל מצדה, ואת לא צריכה לבקש סליחה במקומה."  היא תופסת בידיי.  "אם את רוצה הבחור שאמרתי לך הוא עדיין אופציה."  היא אומרת ואני מסתכלת על החבורה של ג'ורדן.  "לא. זה בסדר. תודה ג'ניפר."  אני אומרת מתכוונת ללכת.  "הייי!  מה נראה לך?!  אני באה איתך."  היא אומרת.  "אבל מה עם אלי?"  אני שואלת.  "היא יצאה מגעילה שתסבול את עצמה."  היא אומרת לוקחת את התיק שלה ומצטרפת אליי.
"אז מה יש לו?" היא שואלת כששנינו מתיישבות על הספסל.  "לא יודעת.  העיקר אתמול היא היה ממש חמוד והתנשקנו-"  "התנשקתם?!" היא שואלת עוצרת אותי באמצע המשפט.  "כן."  אני אומרת בפשטות.  "ו...?"  היא שואלת אני מחייכת טיפה. "היה מדהים. הרגשתי מכורה."  אני אומרת לה. "סתמי שנים אנחנו מדמיינות את זה."
"כן, אבל סתכלי מה יום אחריי. " אני אומרת נזכרת בלילה כשהוא עטף אותי בחיבוק ונרדמתי עם הריח שאני אוהבת אצלו.
אמר מתקשרת אליי. "יואו היא משגעת אותי."  אני אומרת.  "מה קרה?"  "היום הוא בא לאסוף אותי עם מכונית ספורט אחת והיא התחרפנה רצח."  "אה. נכון אמרתי שהוא כבר עשיר?"  היא אומרת צוחקת אני עושה לה פרצוף עונה לטלפון.
"תגידי למה את לא עונה לי? ומה זה היה היום בבוקר?"  היא שואלת.  "אמא הייתי בשיעור והיום בבוקר פשוט מצאתי מישהו שיתן לי טרמפ."  "מאיפה את מכירה אותו ולמה אני לא יודעת עליו?"  היא שואלת.  "אמא שחררי אוקיי?!"  אני אומרת.  "לא אני לא!  את הבת שלי!"  היא צועקת.  "מול אבא העיקר שכחת את זה."  אני אומרת.  והיא משתנקת. "זה לא פייר."  היא אומרת פגועה. "החיים לא פיירים."  אני אומרת מנתקת לה. 
"לא בדיוק יום טוב. " גניפר אומרת. " מאז שפגשתי אותו כול הימים לא בדיוק ימים טובים."  "שחררי טיפה.  מהצד אני יכולה להגיד לך שהוא אוהב אותך."  "למה? כי פעם ראשונה שהוא מסתכל על ילדה רגילה? נו אז מה? אולי בשביל סתם לשחק איתה. כי כרגע זה כל מה שאני מרגישה כאילו אני משחק בשבילו." 
צלצול.
"יאללה בואי." היא אומרת מלווה אותי למרות שאני יודעת שהשיעור שלה בצד השני לגמרי.
אני פותחת את הלוקר לוקחת ספרים ואז סוגרת אותו ומצטערת על הרגע כי אני רואה אותו מחבק ילדה אחרת.  גניפר מסתכלת על אותו הכיוון ואז עליי.  "לורל ?"  היא שואלת מצפה לתגובה שלי.  "זוכרת את הבחור שדיברנו עליו? אני בעד להכיר אותו."  אני אומרת והוא מרים את מבטו והעיניים שלנו נפגשות אבל אני פשוט ממשיכה ללכת. בלי דמעות ובלי דרמה.
אני והוא גמרנו.  גניפר מסתכלת עליי הולכת.  "נדבר כבר אוקיי?"  אני שואלת אותה מסתובבת כשאני נזכרת שהיא הייתה פה בשבילי לפני עוד.   היא מהנהנת ואני הולכת לדרכי בולעת את הכאב לתוכי.

אחרי השיעור שלא נגמר אני יוצאת במהרה וג'ורדן מחכה בחוץ. הוא הולך אחריי.  "אנחנו צריכים לדבר."  הוא אומר.  אני עוצרת במקום. "זוכר שאמרת לי שתפסיק לקרוא את הרגשות שלי או מה שזה לא יהיה אז עכשיו אני אומרת לך לקרוא אותם. ואני לא רוצה לראות אותך היום יותר."  אני אומרת ממשיכה ללכת והוא לא אחריי. 
אני זורקת את הספרים ללוקר. "היי."  מישהו בא אליי.  "היײ."  אני אומרת ביובש.  "ג'ניפר דיברה איתי."  הוא אומר מובך.  אני סוגרת את הלוקר מסתכלת עליו.  הוא נראה  טוב.  לא כמו ג'ורדן אבל גם טוב.  "הייי ."  אני אומרת מחייכת אליו.  "אני שון."  הוא אומר.  "לורל."  אני אומרת.  " הילדה החדשה אה?"  אני מהנהנת.  "לא טוב?"  הוא מחייך. "מושלם. רק לפני כמה חודשים הייתי גם חדש." "אז מה אתה חושב כמה זמן עוד ימשיכו לקרוא לי ככה?" "מצטער אבל זה כבר חלק ממך."  הוא אומר ואני צוחקת.  אני רואה את ג'ורדן מזווית עיניי.
"אמרו לי שאת תפוסה. שמתי עלייך עיניים כבר ממזמן." הוא אומר.  "לא, אני לא תפוסה.  אבל למה לא באת לדבר איתי?"  אני אומרת יודעת שג'ורדן מקשיב ומקווה שמבין. "חיפשתי נושא. אפילו על שיעורים אבל אנחנו לא לומדים כלום ביחד." "חייבים לסדר משהו. " אני אומרת. "אז לורל נדבר אוקיי?  יש לי שיעור פשוט."  הוא אומר מתנצל והולך.  אני נשארת מול הלוקר ובפינה ג'ורדן עם המבט הבוחן שלו.  אני יודעת שהוא שמע הכל.
....................

אני חוזרת הביתה והשקט הורג אותי אני עולה לחדר נועלת אותו. ונופלת על המיטה מריחה את הריח שהשאיר אחריו.
הוא יצא מניאק. בשביל מה הוא משחק איתי משחקים? בשביל מה הוא מחבק בחורה אחרת מול הפרצוף שלי? בשביל מה הוא נעלם ולא שם עליי? בשביל מה הוא לא שם בשבילי? 
המשפט שאלי זרקה לי, השיחה עם אמא, וההרגשה שפגעתי בה, הסיפור עם ג'ורדן, ושון. היום הזה הלך לא טוב, לא טוב בכלל..
בסדר. נו אז מה עם ג'ורדן רוצה לשחק  משחקים.  שישחק.  אני נושמת שתי נשימות עמוקות.  מוציאה את הספרים מהתיק ומתחילה להשלים חומר.

עשיתי שיעורי בית והשלמתי חומרים שהיו חסרים לי. ציירתי,  ונכנסתי להתקלח.  אני יוצאת מהמקלחת נכנסת לחדר כבר לבושה בפיז'מה ונועלת את החדר. אמא דופקת בדלת ואני שותקת ולא עונה בתקווה שחשוב שנרדמתי ונוחה את השיחה הכואבת ליום אחר. 
אני משחקת בטלפון ומתעדכנת בדברים שקורים בשכונה הישנה כבר. ואז אני מנסה להירדם אבל המחשבות לא מניחות לי.