בהתחלה:
אני רצה. אני רצה לא כי אני רוצה אלא כי זה מה שאני פשוט עושה, רצה.
ואז בבום הוא מופיע מטושטש ולא ברור.
אני קמה צורחת ומזיעה. לנשום עמוק, זה רק חלום אני אומרת לעצמי אבל זה כבר אותו חלום במשך חודש! ובשבילי זה כבר יותר מסתם חלום.
אני נושמ...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני מרגישה מישהו מושך לי את האוזניות מאחורה. אני מסתובבת להסתכל מי ורואה את הפרצוף שלו. הוא מחייך וזה דווקא טוב אני מתגעגעת לחיוך שלו. "אני מצטער על אתמול." הוא אומר אבל אני לא אומרת כלום. " הייתי דפוק וגם קצת עצבני." הוא אומר אני מכחכחת בגרוני. "בסדר לא קצת. אני מטומטם נו זה לא משהו חדש." אני שונאת את זה שהוא לא חושב עליי שהוא תמיד פועל רק לפי הרגשות. שונאת את זה! שונאת!אני מכניסה את האוזניות לאוזניי וקמה עוברת אותו ותוך כדי דוחפת אותו בכתף, זה יוצא כמו סרט אמריקאי כל כך דרמתי ומעניין. הוא לא עוצר אותי ואני גם לא עוצרת. אני נכנסת למבנה בית הספר כשבפתח אלי עומדת עם כמה בנות. היא עוצרת אותי ואני מורידה את האוזניות ומסתכלת עלייה בסימן שאלה לא מגיע לה שאני אתייחס אלייה אבל בסדר אנשים משתנים וגם צריכים ללמוד לשחרר. מי ישמע מי היא כבר בשבילי? רק עוד אחת שאני לא מכירה. "מה? לורל יש בעיות בגן עדן? מה סוף סוף הוא קיבל שכל לעזוב אותך?" הבנות מאחורה צוחקות מי ישמע איזה בדיחה היא כבר סיפרה. אני שמה את האוזניות מתכוונת ללכת וזה כנראה מאוד מעצבן אותה כי היא דוחפת אותי אחורה. אני נושמת עמוק להרגיע את עצמי אבל קולטת שאין לי את הכוח לעשות את זה ויש לי כל כך הרבה להוציא. אז אני דוחפת אותה בחזרה היא כמעט נופלת אחורה אבל לא מוותרת מתעשתת ומנסה לשרוט אותי. אני תופסת את היד שלה מסובבת אותה והיא משתוללת כדי להשתחרר. החברות שלה צועקות לעזרה ואני והיא מתקדמות שלב ורק מנסות לפגוע אחת בשנייה. אנשים מנסים להפריד בינינו ואנחנו נלחמות בהן. בעיקר אני. אני מרגישה כמו בהמה כשאני דוחפת, שורטת ומפילה אותה והכי חשוב נהנהת מזה כמו בהמה אני ניזנת מאלימות הזאת מהשחרור. היא לא נראית טוב כולה שריטות ויורד לה דם מהגבה והשפה נראה כאילו היא הולכת לבכות. אנשים לא מצליחים להפריד בינינו עד שג'ורד בא. הוא דוחף אותה ממני ואותי לוקח לצד השני רחוק מהתקהלות שמתחילה להתפזר עם הגעתו של ג'ורדן. אני נלחמת בו לא מפסיקה לרגע כשלשנינו במילא ידוע שאי אפשר לנצח אותו בעיקר לא אני. "מה קורה כאן?!" המנהלת צועקת. "כולם לכיתות עכשוי! יש שיעור!" היא צועקת וכולם מתחילים להתפזר לגמרי כל האחרונים שקיוו לעוד אקשן. "כל מי שהשתתף במריבה הזאת לבוא מיידי למשרד שלי!"
