בהתחלה:
אני רצה. אני רצה לא כי אני רוצה אלא כי זה מה שאני פשוט עושה, רצה.
ואז בבום הוא מופיע מטושטש ולא ברור.
אני קמה צורחת ומזיעה. לנשום עמוק, זה רק חלום אני אומרת לעצמי אבל זה כבר אותו חלום במשך חודש! ובשבילי זה כבר יותר מסתם חלום.
אני נושמ...
"אל תהיה מטומטם." אני אומרת. הוא מחייך. "קשה שלא." אני לוקחת את התיק שלו לחדר שלי. " אמא שלך תהרוג אותי." הוא אומר. "אמא שלי מתה עלייך בסתר ליבה." אני אומרת והוא צוחק. "ברור." הוא אומר בציניות גמורה. ואני מחייכת חצי חיוך. "אחרי הכל אתה החבר הכי טוב שלי.ואתה תמיד דאגת לי אז..." הוא צוחק. "אז את אומרת שהיא חייבת לאהוב אותי?" "כן." הוא נכנס אחריי לחדר שלי. "פשששש הסתדרתם." הוא אומר בערצה והערכה. "כן. מהירושה של סבא וסבתא." אני אומרת. "שהיה אמור להיות לאוניברסיטה ולחיים שלך?" הוא שואל בכעס. אני מהנהנת. ואז תופסת אותו להרגיע אותו. אני יודעת שזה אחד הדברים שמחרפנים אותו. לוותר ככה על ביטוח. "אני יודעת,אני יודעת אבל החיים לא הסתדרו בעצמם הייתי צריכה להתערב." הוא נושם עמוק. תכננתי איתו את כל החיים שלי בטח קשה לו לראות שכל החלומות שלי מתפרקים לאט לאט. "אבל מה יהיה אחר כך?" הוא שואל. "העיקר להנות עכשוי. לא?" הוא לא עונה ואני מנסה שוב. "עזרתי לאמא שלי לצאת מהעולם שהייתה תקועה בו קניתי לה בית." אני עוצרת כדי להסתכל עליו. "בפעם הראשונה בחיי יש לי בית!" הוא לא אומר כלום אבל מחבק אותי. "יש לנו בית. לי ולך. זה היה יכול להספיק לבינתיים." הוא אומר. "אבל לא הייתי נוטשת את אמא שלי. סתכל עלייה עכשוי היא מאושרת,עובדת" הוא נאנח. "אני יודע שלא היית נוטשת אף אחד." הוא אומר. "אבל תמיד יהיה לנו את הבית שלנו. " אני אומרת מתכוונת לבקתה שעברנו בה את רוב חיינו. אני לא רוצה שהוא יחשוב שעזבתי אותו. אני עדיין אותה אחת. וזה שעכשיו טוב לי לא אומר ששכחתי את התקופות הקשות שבעצם עשו אותי למי שאני. "זה תמיד יהיה הבית שלנו. כמו שאנחנו תמיד נהיה חברים." אני אומרת ומחזקת את החיבוק שלנו. "את חושבת?" הוא שואל. "מה?" אני שואלת. "שנישאר חברים?" אני צוחקת. "אני לא חושבת. אני בטוחה. אתה הבן אדם הכי קרוב אליי. היחיד שמכיר אותי." אני אומרת הוא מתנתק ממני. "אנשים משתנים." הוא זורק. "אנשים משתנים." אני מאשרת. "אבל אתה מכיר את כל השינויים שעברתי ואעבור .אתה תעבור איתי את כל החיים כמו שאני אתך." הוא מחייך חצי חיוך. "נשמע טוב. לעבור את החיים עם מישהו." הוא אומר גורם לי לחייך. "אף פעם לא לבד." אני אומרת ושנינו צוחקים. הוא מסתובב בחדר שלי. הוא מכיר אותי הכי טוב ולכן גם לא אכפת לי כשהוא פותח את מחברת הציורים שלי. "השתפרת." הוא אומר עובר על הציורים.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
