Our Secret

Part 2: לסמוך על עצמי

כשאני פותחת את העיניים אני כבר במיטה שלי וכל החדר חשוך.  אני מתיישבת על המיטה.  אייך הגעתי לכאן? הרגע הייתי בבית הספר.
אני יורדת למטה וקולטת את אמא שלי על הספה.  "אמא?"  אני שואלת והיא מסתובבת אליי.  "בואי מאמי. לא הצלחת לישון?"  היא שואלת ואני מתיישבת על הספה היא מושכת אותי אלייה מחבקת אותי. "מה קרה לי? אייך הגעתי לכאן?"  אני שואלת אותה.  "מה זאת אומרת?"  היא שואלת מפהקת.  "הרגע הייתי בבית הספר. מי החזיר אותי לפה?"  אני שואלת והיא צוחקת.  "אני.  אז מי מאמי שלי?" היא אומרת מדגישה את האני. "אמא מה? הם התקשרו אלייך?"  היא מרימה אותי בשביל להסתכל עליי.  "מה זה 'הם התקשרו אלייך' מי זה הם? מה עובר עלייך מאמי?"  היא שואלת והמבט שהיא שולחת לי מפחיד אותי טיפה.  ולרגע אני שואלת את עצמי למה היא ערה בכלל בשעה הזאת?  "אמא איזה יום היום?"  היא צוחקת.  "יום שני. מה יש לך?"  היא אומרת מסרקת לי את השיער עם ידה. "לא.  יום שלישי היום."  אני אומרת. " יום שני." היא אומרת. " אמא היום היה היום השלישי שלי בבית הספר."  היא חוזרת ללטף אותי. "היום יהיה היום השלישי שלך. אם את לא מאמינה לי תבדקי בטלפון שלך." היא אומרת. 
אין מצב שחלמתי על כול זה.  אין פשוט מצב.
........................................................................
 
הפחיד אותי לחשוב שחלמתי על כול זה ולא היה לי אף אחד לשאול. הרגשתי שזה היה כל כך אמיתי. 
אמא שלי התעקשה לדעת מה עבר לי בראש אבל אני לא סיפרתי לה.  אני גם לא אספר לה. 
וזה שהיא בכלל ישבה בסלון ונראתה עצובה עשה לי משהו בלב אני רק רוצה שיהיה לה טוב ואני יעשה הכל בשביל זה אבל נתתי לה כול מה שאני יכולה והתחלות חדשות הן קשות, אפילו בשבילה.
יצא לכן להרגיש אבודות פעם?  לא ללכת לאיבוד במקום שאתן לא מכירות אלא דווקא בעצמכן.  ככה אני מרגישה.  לדעת שאני לא יכולה לסמוך על עצמי להבדיל בין מציאות לחלום מבחינתי זה ללכת לאיבוד בתוך עצמי. 
אימי מורידה את האוזניות ממני כשאנחנו מגיעות.  "לא דיברת איתי כלום היום.  את בסדר?"  היא שואלת.  אני מפהקת.  "כן."  אני אומרת לוקחת את התיק ויוצאת.  היא מנופפת לי כשהיא נוסעת בחזרה ואני ממהרת להיכנס כי אני כבר באיחור.

אני נתקעת במישהו כשאני באה מצד אחד להיכנס  לכיתה והוא מהצד השני.  "אייי."  אני אומרת מרימה את מבטי אליו ואז אני קופאת העיניים האלה.!  האפורות והבהירות!  "את בסדר?"  הוא שואל.  אין מצב שזה היה חלום!  אין מצב בעולם שאני יחלום על ילד שאני לא מכירה בכלל ויום אחרי אני אפגוש אותו ! אין מצב!
אני דוחפת אותו לקיר.  "מה השם שלך?!"    אני שואלת מפוחדת יותר מאשר כועסת.  "ג'ורדן."  הוא אומר מופתע. ואני עוזבת אותו בבת אחת.  אין מצב בעולם שאני יחלום עליו ועוד אדע את שמו!  "נפגשנו פעם?" אני שואלת מבולבלת.  "לא."  הוא אומר ואני מסתכלת לו בעיניים. הוא משקר לי!  "אתה בטוח? אצל המנהלת?"  הוא מתקרב אליי.  "כן. אני בטוח." הוא אומר.  "ואם לא אכפת לך אני מאחר."  הוא אומר עובר אותי ונכנס לכיתה. אני בהלם מ'הצירוף מקרים' הממש מוזר הזה.  אני לא משוגעת ואני הולכת לפי מה שאני יודעת ומאמינה בעולם הזה אני יכולה לסמוך רק על עצמי.  אז אין שאלה. זה לא היה חלום! אני נכנסת לכיתה. 
" אז את החדשה?"  המורה שואל אותי וכול הכיתה כמובן מסתכלת עליי.  "כבר לא."  אני אומרת נזכרת באותה שאלה שהוא שאל אותי אתמול.  "אם את כבר מאחרת אולי כדאי שתצטרפי אלינו במהרה."  הוא אומר חוזר ללוח.  "לכי לשבת ליד ג'ורדן."  הוא אומר.  "את והוא תסתדרו. שני מאחרים קטנים." הוא מלמל. 
אני מחפשת מקום פנוי אחר אבל מבינה שאין באמת. אני מתיישבת לידו בלי רצון.
אני מסתכלת על הכיתה נראה שיש מכל סוגי הילדים פה. ( החנונים,המקובלים, האלה עם היותר מידי שחור וכמובן הסנוביות .! )
כל השיעור אני רק חושבת על מה שקרה על אתמול ועל היום ועל כל מה שמוזר.
"מה עשית לי אתמול?"  אני שואלת אותו בלחש ובפתאומיות הוא קם מהכיסא. כל הכיתה מסתכלת עליו מופתעת ועוד במיוחד כשיש שקט כזה בכיתה אפילו אני מופתעת טיפה ומובכת מהתשומת לב שהוא מושך לשולחן שלנו. "המורה! היא מציקה לי.  הילדה החדשה!"  הוא אומר ואני מאדימה לא מוכנה לכל הקטע הזה. הוא נראה כמו מלך המקובלים אז הוא מושך אוטומטית צחוק של סנוביות ומבטים מהם. וכל הכיתה צוחקת ומסתכלת עלי
"אז מה אתה רוצה שאני יעשה?"  המורה שואל וזה הדבר הכי מעליב. למה המורה מגיב בצורה כזאת?  "קח אותה ממני.למה היית צריך להושיב אותה דווקא לידי? !!!"  הוא צועק ואני קמה מובכת ופגועה ופשוט רצה הרחק מפה וג'ורדן מתקפל תופס את הבטן שלו.