Our Secret

Part 17;Love is a weakness

שבוע מאז;

שנינו יושבים אחד מול השני.  היה מוזר לבוא לכאן אבל הייתי צריכה תשובות והרגשתי כאילו אני אמצא אותם כאן.  המאבטחים היו מסביבנו והאמת שזה בכלל לא גרם לי להרגיש בטוחה אלא רק מבוכה עצומה.
אנחנו מסתכלים אחד על השני והכאב בחזה שלי כל כך מורגש. 
"למה באת?" הוא שואל אותי.  אני נושמת עמוק. הקול שלו מזכיר לי רגעים מהעבר רגעים של שמחה. מתי כל זה השתנה?  הוא נראה מבוגר יותר קמטים בצדי עיניו זיפים ושיער מבולגן ולא מסודר.  "רציתי לדבר איתך."  אני אומרת. הוא מסתכל עליי כאילו חיכה שרק אדבר בשביל שהדמעות שלו יפרצו. "אני כל כך מצטער."  הוא אומר בוכה. "אני לא יודע מה קרה לי. אני לא חשבתי. בבקשה תסלחי לי"  הוא מנגב את דמעותיו וזה טוב כי זה קצת גרם לי להרגיש חסרת מעש ומבוכה. "אני אבין אם לא."  הוא אומר וקולו נשמע יותר צלול.  הוא מגרד בראשו.  "אני לא חשבתי שאזכה לראות אותך מתישהו." מעניין אם הוא גם מבין למה. 
"למה עשית את זה?" אני שואלת מאופקת.  "אני לא חשבתי... הרגשתי אבוד והייתי מסומם." הוא אומר ונשמע כאילו דיקלם את המשפט מליון פעם.  "אחלה זריקה יחסית למסומם."   שנינו יודעים שהוא לא היה מסומם.
אני מסתכלת עליו מושיטה את ידיי אליו. הוא נראה מופתע אולי מבולבל. מסתכל על ידי ואז על פני מחפש תשובות אבל לבסוף נוגע בי בעדינות עם ידיו.
"אהבה היא חולשה." הוא אומר.  אני צוחקת.  "באתי לקבל ממך תשובות."  אני אומרת עונה לשאלה שמסתתרת בתוך עיניו.  "להבין למה עשית את זה. לא לשמוע תירוצים למה זה קרה אלא להבין מה גרם לך לרצות לפגוע בי."
הקול שלי נשמע רגיל כאילו אני מדברת על תוצאות של משחק כדורגל או כל דבר רגיל. הוא לא מגלה מה עובר בתוך ליבי כמה קשה לי להיות כאן.  הכל נהיה קשה בזמן האחרון.
הוא נאנח.  "אני לא רוצה לעשות את זה."  הוא אומר מתכוון לקום. אני תופסת חזק את ידו והוא מסתכל עליי.  "לעשות מה?"  אני שואלת.  הוא קם ואני לא משחררת אותו.  "לפגוע בך."  הוא אומר ואני מחייכת.
כמה מגוחך זה עוד יכול להיות? .  "כבר פגעת. ואם תלך עכשוי תפגע בי יותר." אני אומרת מסתכלת לו בעיניים והוא גם.  בכל סיטואציה אחרת הייתי מסיטה את מבטי אבל הפעם- אבא אני ואתה הולכים לסגור את העניין הזה ואני לא אתן לך להתחמק מזה.
הוא מתיישב בחזרה.  "גדלת."  הוא אומר.  "כן. זה מה שקורה לילדים." הוא מגחך.  "פעם היית הילדה שלי." "מה גורם לך לחשוב שאני כבר לא?" הוא לא עונה.  "וחוץ מזה אל תאשים אותי. אתה וויתרת עליי הרבה לפני." הוא מוריד את מבטו.  "אני אף פעם לא פגעתי בך."  הוא אומר.  אני מתאפקת לא לבכות. מסתכלת על נקודה אחת בקיר הלבן זה אמור לעשות את זה יותר קל.
"אתה תמיד פגעת בי. אתה לקחת ממני את הזדמנות לחיים נורמלים, לקחת את אמא שלי ואת העתיד שלי. אתה לקחת ממני הכל וזה נקרא גם לפגוע ושלא נדבר על הפעמים שפגעת בי פיזית או על הפעם האחרונה שהשארת אותי בתרדמת."
הוא לא אומר כלום כבר הרבה זמן וגם אני לא.
"אני מצטער."  הוא אומר אחרי הרבה זמן.  "זה לא כזה עוזר לי. אני רוצה להבין למה זה קרה. אני רוצה שלפחות את התשובה הזאת תיתן לי. אני רוצה להמשיך בחיים שלי."  הוא מהנהן.  "ספרי לי אייך אתן מסתדרות."  הוא מבקש והקמטים שלו יותר בולטים כשהוא עייף. "אמא עובדת, אני לומדת, החיים טובים והחיים יפים. יש לנו בית גדול וכל מה שאנחנו צריכות."  הוא מהנהן.  "את יודעת אני כבר הרבה זמן פיקח ואני לא זוכר תקופה שהייתי כל כך הרבה זמן ככה."  "יופי." אני אומרת בלי חוסר עניין.  "רציתי להגיד שעכשיו אני יכול לזכור שזה כל מה שרציתי בשבילה, שתהיה מאושרת."  "גם היא רצתה את זה בשבילה ובשבילך אבל היה כבר שלב שאי אפשר היה להוציא אותך מזה."
"אין לך מושג כמה אני מצטער." הוא אומר. אני מתפתה להאמין לו. "אחרי פעם ראשונה שפוגעים בי אני כבר לא מאמינה לאנשים אבל אתה כבר עברת ממזמן את הפעם הראשונה. אז מצטערת שאני לא מאמינה לך."  הוא מהנהן.
"אל תהיי נוקשה לאנשים. אנשים עושים טעויות לפעמים. " "אתה קורה למה שעשית טעות?" אני שואלת.  "טעות איומה ובלתי נסלחת אבל לא עליי דיברתי."  אני מחייכת כל החיוכים שלי היום באים ממקום עצוב.  "אל תנסה לחנך אותי עכשוי. פספסת את התור שלך."  "אמרת שאני עדיין אבא שלך."  הוא מזכיר לי.  אני לא עונה.  "אני רק מנסה להעביר לך משהו ממני. יש לי הרגשה שאני  לא אראה אותך להרבה זמן."  אני מחייכת יש פעמים שהוא צודק.
"כשאמא שלך הייתה בהריון היה לה תאומים את ועוד אחד בן אבל הוא מת כשאת לקחת את כל האוויר ממנו. רציתי בן, זכר, בכור. זאת הפעם הראשונה שהרגשתי שאני לא מסוגל לאהוב אותך."
אני מהנהנת מופתעת מזה שהוא סוף סוף הגיע לסיבה שהגעתי לכאן ויותר מופתעת ממה שהוא סיפר לי. יש לי אח? כלומר היה יכול להיות לי? 
"אני פשוט חושב שמאז שהתחלתי לשתות הפסקתי לראות אותך בתור הילדה הקטנה שלי רק בתור הילדה שלוקחת הכל מאיתנו.  היינו צעירים חסרי השכלה ואחריות"
הוא לא מסתכל עליי.
  "רצית רק יותר ואני לא רציתי אותך בכלל. היית לי למטרד. כששמתי לב שאמא שלך אוהבת אותך יותר ממני התחלתי להרביץ לה ואז גם לך. הרגשתי כאילו לקחת ממני כל מי שאני אוהב "
אני לא אומרת כלום כשהוא עוצר לנשום.  אין לי מה להגיד. 
"לא הבנתי מה יש לאהוב בך.  רק עכשוי אני רואה אותך בתור בן אדם אחרי שניסיתי להרוג אותך." אני מחייכת. "אני מקווה שלא ציפת שאנסה ליפות את זה."  "לא. רציתי את האמת וציפתי לאמת."  הוא מהנהן.  "אני כל כך מצטער."  "זה בסדר. פשוט לא אהבת אותי."  אני אומרת מבינה מה זה אומר. אבא שלי לא אוהב אותי.  ולא אהב.
"אהבתי אותך.  למה נראה  לך הלכתי לבית המשפט? " "לא אהבת אותי. אהבת לשנוא אותי! זה נתן לך מטרה בחיים הפטטים שלך."  "אולי."  הוא אומר. 
אני קמה מהכיסא נעמדת. "אני היחיד שלא הצליח לאהוב אותך. הבעיה היא אצלי. אל תחפשי בעיות אצלך,!. אני יודע למה באת לכאן. רצית תשובה שתגרום לך לשנוא את עצמך יותר."  אני מתיישבת שוב.
"אל תנסה להיות חכם. עם החיים שנתת לי אל תחשוב שזה מפתיע. ואם אתה כל כך אוהב אותי אז למה ניסת להרוג אותי? אמרת שאהבת אותי אז למה עשית את זה?" הוא מהנהן באיטיות ואז מרים את עיניו להסתכל עליי.  "אני לא יודע."  אני קמה.  "אל תשנה את הגרסה שלך."  הוא נעמד גם.  "בסדר אם זה מה שאת רוצה.  אני שונא אותך. אני לא מרגיש שיש לי קשר אלייך. את בכלל לא הבת שלי אני לא האבא הביולוגי שלך!אבל אני זה שגידל אותך  ואם אני לא אוהב אותך אז אף אחד."  אני מהנהנת.  "תודה על הכנות."  אני אומרת באותו קול שלא חושף כלום. ופשוט יוצאת מהמקום הזה רגע לפני אני שמה לב לשומרים שאוזקים אותו באזיקים ולוקחים אותו מהדלת שמול לדלת שלי.

אני נכנסת לבקתה סוגרת את הדלת אחריי ואז נופלת לאט לאט לריצפה.
"אההההההה." אני זועקת ודמעות יורדות במורד לחיי.  החזקתי כל כך הרבה זמן כשהוא המשיך והמשיך לפגוע בי.
אני מרגישה מישהו מעליי אבל אני לא מרימה את ראשי אבל הוא מתכופף אליי.
לרגע אני לא קולטת אבל אז אני דוחפת אותו ממני אבל כמובן שהוא לא זז. 
אני מפסיקה להילחם בו .  "אני מצטער."  הוא אומר ואז אני פשוט מתחילה לצרוח.  הוא מחבק אותי ואני מפסיקה לצרוח רק ליבב. נותנת לו לחבק אותי.
"אני לא רוצה אותך כאן." הוא מהנהן.  "אני לא יכול להשאיר אותך לבד."  הוא אומר וקולו לא חושף כלום.  "למה אתם עושים לי את זה?"  אני שואלת בכאב.  "למה אתם תמיד מתעסקים עם הלב שלי?" הוא מנגב את הדמעות שלי ואני דוחפת אותו ממני. 
אין לו זכות לגעת בי.
"מה? באמת היה קשה למצוא בן אדם חלש כמוני?" הוא צוחק אבל צחוק עצוב.
"האהבה היא החולשה הגדולה שלנו." הוא אומר. 
נקודת מבט ג'ורדן
"האהבה היא החולשה הגדולה שלנו." אני אומר. מסתכל על הנערה שאני אוהב בולעת את השקרים שלי ומאמינה להם.  למה היא מאמינה לי כל כך בקלות? למה הייתי חייב לפגוע בה?  אבל היא רצתה להשתחרר ממני היא רצתה חיים בלעדיי. חיים בלעדי האהבה שלי. וזה מה שהיא קיבלה.
אני עדיין לא מצליח להשאר רחוק ממנה. ביומיים הראשונים ברחתי מהעיר ואז חזרתי כלאתי את עצמי בתוך הבית עץ שלי אבל הזיכרונות משם הביאו אותי למעקב אחרייה. לא מקרוב, מרחוק.
ועכשיו לא יכולתי לתת לה ליפול עמוק בצד האפל שלה היא הייתה צריכה מישהו ועכשיו ואני לא יודע אם עשיתי נכון אבל גם לי יש רגשות.
"אני שונאת אותך." היא אומרת וכל מילה נכנסת לי ללב.  "לא היית חייב לפגוע בי, לשחק בי. שברת לי את הלב. "  אמרתי את המילים שחשבתי שיגרמו לה להתרחק ממני ולעולם לא להתקרב. לא חשבתי שהיא באמת אהבה אותי עד כדי כך שזה ריסק אותה.
"אני תמיד אוהבת את האנשים הלא נכונים." היא אומרת מתחילה לבכות שוב. 
היא נראית נורא.  היא הרזתה בכמה קילוגרמים העצמות לחיים שלה בולטות יותר העיניים אדומות והאור בהם כבה.
זה מה שאני אוהב בה כשהיא שמחה אז היא באמת שמחה ואז כל הפנים שלה מאירות.
"אהבה אולי היא חולשה אבל היא גם מתנה."
"מה אתה רוצה?" היא שואלת אותי.  שתהיי שמחה. שכל פעם שאת מסתכלת עליי אני לא אראה את הזוועה שמשתקפת לך מהעיניים.  שהלוואי שתרצי אותך כמו שאני אותך.  שאולי תהיי מוכנה לסבול הכל בשבילי (לא שאני אתן לך אבל בעיקרון). שתמיד תחייכי,שתבקשי ממני להראות לך את העולם.  אני רוצה הרבה דברים איתך אבל תמיד תמיד אלך לפי הרצון שלך גם אם זה לא נכון ופוגע בי.

"להסביר לך שלא כל כך רע לאהוב אותי. אהבה זאת מתנה." אני אומר עם החיוך הכי צבוע שלי. 
היא דוחפת אותי ואני נעלם בשניות מהמקום כששון דופק בדלת. זה היה כל כך מגניב ומתוכנן היא דוחפת אותי מעצבים ואני נופל ורץ כל כך מהר לחדר למעלה ופשוט עף מהמקום. כן ועכשיו תדמיינו את זה עם מהירות של ערפד.
אני קראתי לו השארתי לו הודעה כדי שהוא יגיע לכאן. ואני הייתי איתה לבנתיים לפני שהיא תעשה שטויות אבל בסופו של יום אני אצא האחד שהיא תמיד תשנא. האחד שיתנהג יפה כל היום ובסוף יזרוק משפט לא במקום,