Behind The Mirror • Niall Horan

•פרק 7•

פתחתי את העיניים שלי לאט לאט והסתנוורתי מקרני השמש שחדרו את תריסי החלון.

לקח לי כמה רגעים להיזכר איפה אני, ולהתרגל לאור שהציף את החדר. שלחתי את היד לשידה הקטנה, שהיתה מוצבת בצד המיטה, ולקחתי את הטלפון שלי.

09:47, היה כתוב על המסך. קמתי מהמיטה והתארגנתי. אחרי כמה דקות יצאתי מהחדר והלכתי לכיוון המטבח, שם ראיתי את נייל יושב ושותה קפה.
"בוקר טוב״ הוא בירך אותי ברגע שראה אותי, ״בוקר טוב״ עניתי וחייכתי אליו.

"את רוצה שאני אכין לך קפה?״ הוא שאל, ״לא״ השבתי, ״אני יכין לי״ והוא הינהן לאישור והוסיף ״תגידי לי אם את צריכה עזרה״

הכנתי לעצמי קפה והתיישבתי בשולחן האוכל לידו.

״ממתי אתה ער?״ שאלתי, ״לפני חצי שעה בערך״ הוא ענה ושאל אותי, ״ישנת טוב?״, ״כן. המיטה שלך נורא נוחה״ אמרתי והוא חייך.

״אתה ישנת טוב?״ שאלתי אותו אחרי כמה שניות, ״קצת, אבל טוב״ הוא ענה וציחקקתי.

הוא סיים את הקפה שלו ואמר ״בקשות מיוחדות לארוחת בוקר?״, ״לא, תודה״ עניתי, הוא קד קידה ושנינו צחקנו. הוא קם וניגש למקרר ואז שמתי לב שהוא רק עם חולצה ותחתונים.

הוא ראה שהיסתכלתי עליו במבט מוזר ושאל ״את רוצה שאני ישים מכנסיים?״, ״לא, זה בסדר״ אמרתי במהירות והסתכלתי עליו במבט מחייך, ״אני פשוט לא רגילה לזה. אנחנו שלוש אחיות בבית...״

הכנו ארוחת בוקר, אכלנו אותה ואז הטלפון של נייל צילצל הוא התחיל לדבר עם מישהו בטלפון כמה דקות.

״אני צריך עוד שעה בערך ללכת״ הוא אמר, והרים את מבטו מהטלפון, ״טוב״ השבתי בחיוך קטן, ״אני בכל מקרה צריכה ללכת...״

סיימנו לאכול ואז סידרנו את הדברים ושטפנו את הכלים המלוכלכים. סידרתי את כל הדברים שלי ואז נייל נכנס לחדר ואמר, ״אני אקפיץ אותך עוד כמה דקות לרכבת, טוב?״, ״תודה״ אמרתי וחייכתי אליו.

סיימתי לסדר את הדברים שלי והלכתי לכיוון הסלון, וראיתי שם את נייל מדבר בטלפון.
אחרי כמה דקות הוא ניתק את השיחה ושאל ״את מוכנה?״, הינהנתי והוא לקח את המפתחות של האוטו שלו ויצאנו לאוטו שלו.

לפני שיצאנו מהשער של הבית שלו הוא אמר לי בחשש, ״נראה לי שיש כמה צלמי פפראצי בחוץ...״ הוא הסתכל עליי במבט מתנצל ונתן לי את משקפי השמש שלו, ״שלא יסנוור אותך...״ הוא אמר.

״אבל מה איתך?״ שאלתי בדאגה, ״אתה נוהג...״, ״אני כבר רגיל״ הוא השיב ולפני שכבר הספקתי להגיב הוא פתח את השער וכמה צלמי פפראצי היו שם. אחרי שעברנו אותם החזרתי לנייל את משקפי השמש שלו ואמרתי ״תזכיר לי פעם הבאה להביא לי משקפי שמש״ וצחקנו.

הגענו לתחנת הרכבת והוא החנה את האוטו שלו במגרש חנייה ליד. חיבקתי אותו ואמרתי אחרי שהתנתקנו ״תודה רבה״, ״בשמחה״ הוא אמר בחיוך, ״תמיד את מוזמנת״, חייכתי אליו חיוך חושף שיניים והוא אמר ״אמרתי לך שזה יהיה שווה את בחיוך שלך״ וצחקנו.

חיבקתי אותו שוב, ולחשתי, למרות שהיינו בתוך האוטו שלו, לבד, ״באמת תודה״ הוספתי, ״אני לא הייתי מצליחה להרים את עצמי ככה...״, ״הוא ליטף את השיער שלי ואמר, ״את תמיד יכולה לספר לי״.

התנתקנו מהחיבוק ונישקתי את הלחי שלו, פתחתי את הדלת של האוטו ויצאתי מהמכונית מנופפת לו.

אחרי שעה וחצי הייתי בבית, מותשת מהיום הארוך שעבר עליי, והראש שלי כאב מרוב כל המחשבות שתקפו אותו.

למה נייל עודד אותי? למרות שהוא הסביר לי, אני עדיין לא מבינה למה הוא יעשה את זה.
באופן כללי, למה הוא כל כך נחמד אליי? הוא יכול להשיג כמעט כל בחורה בעולם, למה דווקא אותי.

התיישבתי מול המצלמה. החדר מאחורי היה מסודר. האור מהחלום האיר על פניי. הפוקוס היה עליי. הייתי רק צריכה לדבר. להיות שמחה.

׳את עכשיו בתפקיד, לשמח את מי שיראה את הסרטון הזה. תשימי את כל הדברים שמבאסים אותך בצד. את בנאדם שמח.׳ חשבתי לעצמי במלמולים.

נשמתי עמוק והדלקתי את המצלמה ״היי כולם ויום רביעי שמח״ ניסיתי להראות כמה שיותר שמחה וחייכנית, ״היום אני הולכת לעשות את הטאג המוזר. אז יכול לביות שתחשבו שאני מוזרה אחרי שתראו את זה״ אמרתי והתחלתי לענות על השאלות.

אחרי חצי שעה סיימתי לצלם את הסרטון וכיביתי את המצלמה ואמרתי לעצמי בקול ״את כל כך מזוייפת!״ נשמתי עמוק והתחלתי לערוך את הסרטון.

אחרי כמה שעות של עריכה, היה ערב. אכלתי במהירות ארוחת ערב קטנה ומיהרתי להגיע למכון כושר שבו אני מתאמנת.

אחרי שעה של אימון מתיש, נסעתי עם אליס, חברה טובה שלי, לבית שלי.

״שמעתי שאת יוצאת עם נייל הזה״ היא אמרה, ״אני לא יוצאת איתו״ אמרתי בתסכול מכל האנשים ששאלו אותי כבר את השאלה הזאת, ״אנחנו רק ידידים...״, ״טוב, בסדר...״ היא אמרה והסתכלה עליי בפרצוף לא מאמין.

התיישבנו על הספה והיא התחילה לספר לי על ההכנות לחתונה שלה עם בעלה. אחרי כמה דקות כבר הפסקתי להקשיב לה ומחשבותי נדדו לכל מיני נושאים אחרים.

״את בכלל מקשיבה לי?״ היא שאלה, ״כן, ברור״ שיקרתי לה וחייכתי, בזמן שהיא ממשיכה להסביר לי על כמה זה חשוב הצבע של המפיות.

אחרי שעה בערך היא הלכה הביתה ואני הייתי כל כך מותשת מהיום שעבר עליי, שהתקלחתי במהירות, נכנסתי למיטה ואחרי כמה שניות כבר נירדמתי.