Behind The Mirror • Niall Horan

•פרק 4•

הטלפון שלי רטט והשמיע צליל של הודעה, זה היה נייל, ״אני מחכה לך בחניה״ הוא כתב לי בזמן שאני ברכבת בדרך ללונדון. אחרי כמה דקות הרכבת הגיעה לתחנה ויצאתי לכיוון החניה.

חיפשתי אותו קצת ואחרי כמה דקות מצאתי אותו עומד במכנסיי ג׳ינס צמודים וחולצת טי שחורה ליד האוטו שלו מחפש אותי בעיניו, הוא ראה אותי ונופף לי. התפלאתי שזה האוטו שלו, הוא היה אוטו רגיל כמו בן-אדם ממוצע, אוטו אפור לא גדול במיוחד. התקרבתי אליו וחיבקתי אותו, היה לו ריח רענן- חריף. נכנסנו לאוטו וריח רענן של מנטה העיר אותי.

אחרי דיבורים של כמה דקות הוא שאל ״מה יש לך אחר הצהריים?״, ״פגישה בגוגל״ עניתי בזמן שאני מרוכזת בדרך, ״אני מקווה שיהיה בסדר...״, ״למה שיהיה לא בסדר?״ הוא שאל, ״יש אנשים שאחראים עליי״ אני מסבירה ולא מסיטה את מבטי מהכביש שלפנינו, ״ולפעמים הם לא מרוצים מכל מיני דברים שאני עושה״, ״אני מבין״ הוא אומר ואני מרגישה את מבטו על עורפי, ״איך אתה מבין?״ שאלתי בעדינות ובלי זלזול, ״אתה רק צריך לשיר...״, הוא המשיך אותי בטון רגוע, למרות שחשבתי שהוא יכעס, ואמר ״ולכתוב שירים, לפעמים אפילו בכוח, ללכת לכל טקסים ומסיבות כאלה וכמובן הכי קל, להראות שמח כל הזמן״ הוא נאנח, ״זה מבאס״ אמרתי לו והסתכלתי אליו, ״סליחה״, הוא הסתכל על הכביש ואמר בשקט ״את לא צריכה להצטער״ הוא העיף אליי את מבטו ובמהירות החזיר אותו לכביש, ״לא ידעת, הם יודעים להסתיר את זה טוב״ הוא הסתכל עליי ומבטו היה חסר הבעה, הוא החזיר אותו מהר לכביש, לא יודעת אם זה היה בגלל שהוא נוהג והוא היה חייב להסתכל מהר אל הכביש או בגלל שעיניינו נפגשו.

הגענו לבית קפה ולפני שיצאנו הוא אמר לי ״יכול להיות שיבואו לפה פפראצי כי זה בית קפה שאני בא אליו הרבה״ הוא אמר והסתכל עליי במבט מתנצל. נכנסנו לבית קפה והתיישבנו בשולחן בפינת המקום. הבית קפה היה בסגנון וינטג׳, הקירות שלו היו קירות עץ והם היו מלאים בתמונות משנות הארבעים וכרזות ישנות. הזמנו ארוחת בוקר ואז אמרתי לנייל ״אני רגע הולכת לשירותים״ והוא הינהן. נכנסתי לשירותים והם היו ריקים.

עמדתי מול המראה וראיתי את הדמות אותה דמות שאני רואה כל הזמן לובשת חולצה לבנה ועליה אוברול ג'ינס קצר. השיער שלה היה מפוזר ומבולגן בצורה שהחמיאה לה. בגלל האור החזק מהחלון לידה, היה אפשר לראות את תווי פניה העדינים, הם היו רכים. פניה היו נקיות מאיפור, חוץ מקצת קונסילר מתחת לעיניה כדי להוסיף לה עוד קצת שעות שינה ומסקרה שחורה על ריסיה הארוכים והדקים, שהבליטו את העיניים הירוקות שלה. היא שמעה רעשים של רגליים מתקרבות לדלת השירותים והיא מיהרה להתקדם לעבר הדלת כדי לצאת מהם.

התקדמתי לעבר השולחן שבו נייל ישב, הוא היה עסוק במשהו בטלפון שלו. התיישבתי מולו והוא ישר כיבה את הטלפון ושם אותו בצד השולחן. אחרי כמה דקות של דיבורים האוכל שלנו הגיע. המלצרית הניחה מולי את הסלט היווני שהזמנתי, ומול נייל היא הניחה מן שקשוקה. ״בתיאבון״ אמרתי וחייכתי אליו, ״בתיאבון״ הוא ענה וחייך אליי חיוך קטן, התחלנו לאכול ותוך כדי דיברנו. היה לנו מאוד מעניין לדבר אחד עם שני, בגלל שהיו לנו המון נושאי שיחה משותפים.

אחרי שעה בערך, הזמנו חשבון והתחלקנו בו. לפני שהגיע הרגע הזה לא הייתי בטוחה אם זה היה דייט או סתם מפגש ידידותי, אבל ברגע שהוא לא התווכח שהוא ישלם על כל הארוחה באמת הבנתי שאנחנו רק ידידים. כשיצאנו מהבית קפה היו שם כמה צלמים שלא ממש הפריעו לנו בדרך לאוטו שלו.

נכנסנו ושאלתי ״לאן אנחנו הולכים?״, ״אמרנו שנלך לבית שלי, לא?״ הוא ענה בזהירות והיה אפשר לראות שהוא לא הרגיש בנוח ״אבל אם את לא רוצה אפשר ללכת למקום אחר״, ״אה אין לי בעיה״ הסברתי לו, ״שכחתי מזה״, ״תגידי לי אם את אותה שנלך למקום אחר״ הוא אמר אחרי כמה שניות של שקט, ״לא, הבית שלך זה מעולה״ אמרתי והתחלנו לנסוע לכיוון הבית שלו.

אחרי כמה דקות הגענו לבית גדול שמבחוץ הוא היה נראה בן שתי קומות לפחות. הכנסנו בשער הגדול שממוקם לפני הבית והתגלח לעיני גינה ירוקה ופורחת. הוא ראה שהתבוננתי בחצר ואמר בטון מובן - מעליו ״את חושבת שזה מוגזם מידי?״, ״דווקא לא״ אמרתי לו, ״אני אוהבת את זה״ וראיתי שחיוך מתפרש על פניו.

נכנסנו לבית וראיתי בית מרווח שמעוצב בסגנון מאוד מודרני ועירוני, בדיוק ההפך מאיך שהבית שלי מעוצב, ביתי ובוהימי. ״בואי אני אראה לך״ הוא ישר אמר ולקח אותי לכל החדרים בבית שלו. בסוף שחזרנו לסלון שנינו התיישבנו על ספת העור השחורה שהייתה ממוקמת מול חלון גדול שהשקיף על לונדון והוביל למרפסת רחבה.

״הבית שלי כל כך שונה מהבית שלך״ אמרתי בזמן שאני סורקת את הנוף שנשקף מהחלון, ״יש לי טעם עד כדי כך גרוע?״ הוא שאל וחייך חיוך מובך, ״לא טעם גרוע״ אמרתי לו ״אבל זה לא הטעם שלך״, הוא הינהן וחייך אליי.