Behind The Mirror • Niall Horan

•פרק 12•

הוא התנתק ממני והסתכל עליי במבט קצר ששאל לאישורי, מבלי להחזיר לו תשובה חייכתי אליו ונישקתי אותו בחזרה. הרגשתי את החיוך שלו נפרש על פניו.

למה עשיתי את זה? אני לא יודעת... זה הרגיש כל כך נכון... אבל המחשבה שלהיות עם נייל בקשר רומנטי אף פעם לא עלתה לראשי, אבל מה כבר אפשר להפסיד?

התנתקנו והוא חייך אליי, חייכתי אליו בחזרה חיוך מבויש.

אחרי שתיקה ממושכת, שאלתי ״מאיפה זה בא?״ ניסיתי לשאול בלי להישמע מצטערת על הנשיקה, ״אני לא יודע...״ הוא הודה, ״אבל מה כבר היה לי להפסיד?״, חייכתי אליו והוא חייך אליי בחזרה.

״אז מה זה אומר עלינו?״ שאלתי, והוא הסתכל עליי במבט לא יודע. ״טוב, אז אני אחזור הביתה״ הוא אמר אחרי כמה דקות שקטות וקם מהמיטה, ״אתה יכול להישאר פה״ אמרתי והוספתי, ״אתה בטח ממש עייף, כבר ארבע בבוקר...״, הוא חייך אליי וחזר להתיישב על המיטה.

המשכנו לדבר, אבל זה היה יותר מביך. בסופו של דבר שנינו נרדמנו על המיטה.

פתחתי את העיניים שלי וראיתי מולי את נייל ישן, לרגע נבהלתי, אבל אז נזכרתי מה קרה אתמול בלילה. קמתי בשקט מהמיטה והלכתי לשירותים להתארגן.

הלכתי למטבח, עדיין עם פיג׳מה, הכנתי לעצמי קפה והתיישבתי בסלון לשתות אותו בזמן שאני מסתכלת מהחלון, שהיה צמוד אליי, על אנשים בעוברים על המדרכה בחוץ.

כל אחד והחיים שלו, העבודה שלו, האהבה שלו והמשפחה שלו. כל אחד עולם שונה לגמרי, עולם שרק הוא מכיר הכי טוב, עולם ששייך רק לו.

״בוקר טוב״ קול צרוד מהבוקר קטע את המחשבות שלי, הסתובבתי במהירות ונייל עמד שם עם אותם חולצה ומכנסיים שלבש אתמול. הוא פיהק פיהוק קטן וגירד את העורף שלו. ״יש קפה במטבח״ אמרתי לו והוא הינהן והלך לכיוון המטבח.

כעבור כמה דקות הוא התיישב לידי, שבידו כוס קפה. ״ישנת טוב?״ הוא שאל אחרי כמה שניות, ״כן״ עניתי וישרתי איתו מבט, ״אתה?״, ״ישנתי טוב״ הוא ענה ולגם כמה לגימות מהכוס. דיברנו קצת, אבל זה לא הרגיש אותו דבר. הנשיקה הזאת הרחיקה בנינו.

״רוצה שנלך מתישהו לאכול ביחד ארוחת ערב?״ הוא שאח אחרי כמה דקות של שתיקה, ״אתה מזמין אותי לצאת?״ שאלתי אותו לא מבינה, ״זה ישפיע על התשובה שלך?״ הוא החזיר לי בשאלה, ״לא״ השבתי, לא היה לי בעיה לצאת עם נייל, ״אז כן, אני מזמין אותך לצאת״ הוא הודה, ״טוב״ אמרתי לאישור.

קבענו ללכת לאכול ביחד ארוחת ערב, ״אז עוד יומיים אני אבוא לאסוף אותך״ נייל אמר תוך כדי שאכלנו ארוחת בוקר קטנה בבית שלי, ״טוב״ אמרתי והכנסתי חתיכת לחם מרוח בגבינה לפה שלי. היה כבר צהריים, ונייל בדיוק התארגן לחזור ללונדון.

״שיט!״ אמרתי בלחץ, ״שיט, שיט, שיט!״ קיללתי, ״מה קרה?״ שמעתי את נייל שואל אותי בלחץ, ״אני צריכה עוד חצי שעה לנסוע ללונדון, שכחתי מזה...״, ״אז אני אסיע אותך״ הוא ישר הציע, ״לא, אני צריכה גם להביא את אלה, זה בסדר״ אמרתי תוך כדי שאני מתקדמת לחדר שלי במהירות, ״אין לי בעיה להסיע את שתיכן״ הוא הלך אחרי וניסה לשכנע אותי, ״הרי אנחנו נוסעים לאוטו מקום...״, ״אתה בטוח שזה בסדר מבחינתך?״ שאלתי בזמן שאני מוציאה בגדים מהארון שלי, ״כן, אין בעיה״ הוא אמר. ״תודה״ השבתי וחיבקתי אותו.