Behind The Mirror • Niall Horan

•פרק 16•

פלאשים סינוורו את העיניים שלי, מסביבי עמדו אנשים שצחקו והביטו בי, הסתכלתי לרצפה, עמדתי על שטיח אדום, אבל הייתי ערומה לגמרי. הבטן שלי שהיתה מלאה בצלקות היתה חשופה לגמרי. ״די״ צעקתי על הצלמים וניסיתי לכסות חלק ממנה אבל הידיים שלי לא זזו.

"אמה מילר הראתה לכולנו את הצלקות שיש לה בשטיח האדום״ שמעתי מישהו אומר למצלמה. סובבתי את ראשי וראיתי לידי את נייל עומד ומחזיק את בטנו מרוב צחוק, פתאום הרגשתי את כל העולם קורס מסביבי ונפלתי על הרצפה.

"אמה״ שמעתי קול לוחש, ״אמה״ שמעתי אותו שוב. בבאת אחת פתחתי את עיניי וראיתי את פניו על נייל מולי.  נשמתי במהירות, ״את בסדר?״ הוא שאל, ״את רועדת ובוכה וקודם גם צעקת״ הוא מילמל בחשש, לא עניתי. הוא ליטף אותי וחיבק את גופי הרועד, התרחקתי ממנו והוא שאל ״את בסדר?״, ״כ-כן״ מילמלתי.

כמה דקות אחרי שיצאתי מההלם שהייתי בו הצלחתי להרים את משקל גופי לישיבה. ״מה קרה?״ נייל שאל מקרב אותי אליו אבל הרחקתי אותו ממני, ״חלו-ם, נראה ל-לי״ מילמלתי בגימגום. הוא נשק לראשי ״הייתי ערומה והיו הרבה צלמים״ מילמלתי ״כולם עמדו וצחקו עליי״ אמרתי והמחשבות על החלום צימררו אותי.

התמונה של נייל צוחק קפצה אל ראשי אבל הדחקתי אותה ועצרתי את הדמעות בעיניי. הוא ניסה לקרב אותי אליי אבל דחיתי אותו ״מזל שזה היה רק חלום״ הוא אמר ושאל אחרי שראה שהתרחקתי ממנו, ״את בטוחה שאת בסדר?״ השבתי בגימגום ״כן-ן״ אמרתי, והוא ליטף בעדינות את הזרוע שלי.

חזרתי לשכב והפנתי אליו את הגב שלי, ״זה רק חלום״ הוא לחש לי כמה פעמים ונרדם. המחשבות על החלום הטרידו אותי, בכל פעם שהתמונה של נייל צוחק עלתה לראשי, התמלאתי בריקנות. ניסיתי לחשוב על סיבה למה הוא לא היה עושה את זה, אבל שום דבר לא עלה לראשי. אחרי ששיחזרתי את החלום שוב ושוב נרדמתי.

אותם הפלאשים שוב תקפו את עיניים. אותם האנשים סביבי צחקו והצביעו עליי. כבר ידעתי שאני בטח ערומה אבל בכל זאת הסתכלתי על גופי וראיתי שהוא ערום. שלחתי את מבטי לנייל שעמד לידי וצחק, ״היא גם כל הזמן בוכה שהיא מסתכלת במראה״ הוא אמר למראיין אחד בין הציחקוקים שלו.

פתחתי את עיניי בבהלה ומצאתי את עצמי מזיעה ורועדת ליד נייל. הריקנות שוב מילאה אותי, הרגשתי חשופה שכולם יודעים עליי הכל. חשבתי לעצמי למה חלמתי את החלום הזה שוב, אבל כמו פעם שעברה, שום סיבה לא עלתה לראש שלי.

זזתי במיטה ללא נוחות וחשבתי על מה שנייל אמר עליי בחלום, ׳אולי זה באמת מה שהוא חושב עליי׳ חשבתי לעצמי בזמן שכמה דמעות מלוחות זלגו על לחיי. אחרי כמה דקות הדלקתי את הטלפון שלי וראיתי שעל המסך כתוב 06:14 מתחת לתמונה שלי ושל נייל.

נזכרתי ביום הזה, לפני כמה שבועות. יצא שאני, אלה ונייל היינו בבית שלי, ישבתי ליד נייל ויצא שהוא נשק למצח שלי, אלה חשבה שזה חמוד וצילמה אותנו ככה, מסתבר שבסוף זה יצא ממש חמוד.

כיביתי את הטלפון ויצאתי מהמיטה, נכנסתי לשירותים והסתכלתי במראה ששיקפה את החלק העליון של גופי.

הדמות מולי נראה מוטשת ועייפה. רוב הצבע שהיה לה בפנים, נעלם והתחלף בהבעה חסרת חיים. הדמות שמילמה לעצמה בשקט ״אני כבר לא אצליח להירדם היום״ היא שטפה את הפנים שלה וניגבה אותם במגבת קטנה. היא הסתכלה בפעם האחרונה על עצמה דרך הזכוכית הממוסגרת ששיקפה את פניה. והלכה.

התיישבתי על הספה בסלון בידיעה שאני כבר לא אצליח להירדם. ניסיתי לראות טלוויזיה כדי להעסיק את הראש שלי במשהו אחר חוץ מהחלומות שלי. ההרגשה של חוסר התקווה מילאה אותי, ואפילו הסדרה האהובה עליי כבר נראתה לי בזבוז זמן.
לבסוף הצלחתי להעביר את הזמן בלערוך סרטון במשך כמה שעות.

כבר היה תשע בבוקר ושמעתי את צעדיו של נייל מתקרבים לסלון, הוא נכנס לסלון לבוש בחולצה אפורה ובוקסר. ״בוקר טוב״ הוא אמר לי וחייך אליי, ״בוקר טוב״ אמרתי לו בחיוך הכי גדול שיכולתי, יחסית למה שהרגשתי אליו.

הוא התיישב לידי ושאל ״את בסדר אחרי הלילה?״, הינהנתי לחיוב והוא חייך אליי, ״ממתי את ערה?״ הוא המשיך לשאול, ״לפני חצי שעה בערך״ שיקרתי. אחרי כמה שניות שקטות הוא שאל, ״את רוצה קפה? אני יכין לנו״, ״כן, תודה״ השבתי והוא קם והלך לכיוון המטבח.

אחרי כמה דקות הוא חזר שבידיו שתי כוסות קפה, ״תודה״ אמרתי וניסיתי לחייך. ״את בטוחה שאת בסדר?״ הוא שאל, ״את לא נראת לי בסדר״, ״אני בסדר״ עניתי וחייכתי אליו.

אני ונייל אכלנו ארוחת בוקר ואז הוא התכונן לחזור ללונדון. ״את בטוחה שאת בסדר? את נראת נורא חיוורת״ הוא שאל אותי לפני שהלך, ״כן, אני בסדר״ השבתי וחייכתי חיוך שיצא עקום. ״את לא בסדר״ הוא קבע, ״אחרת היית אומרת לי למה את חיוורת״, ״נייל, באמת שאני בסדר״ ניסיתי לשכנע אותו, ״לא נראה לי...״ הוא היה משוכנע, ״לא קרה עוד משהו?״ הוא שאל, לא עניתי, ״למה את כל כך מרוחקת ממני?״ הוא המשיך. ״לא אמרתי לך את כל מה שקרה בחלום״ מילמלתי, ״גם אתה היית שם״ אמרתי והרגשתי את הגרון שלי נחנק.

״הייתי כל כל גרוע?״ הוא אמר וליטף את גב כף היד שלי, ״עמדת לידי״ התחלתי להסביר, ״וצ-צחקת״, ״את יודעת ש-״ הוא התחיל לומר אבל קטעתי אותו והמשכתי, ״ואז חלמתי את אותו ח-חלום שוב. שם אתה עמ-עמדת לידי ואמרת לכולם שאני בו-בוכה כל פעם ש-שאני מסתכלת במ-במראה״, השפלתי את מבטי לרצפה והוא לא הוציא מילה מהפה שלו.

הרגשתי את היד שלו תופסת בסנטר שלי בעדינות ומרימה אותו כך שאנחנו פנים מול פנים. ״אני אף פעם לא יעשה את זה״ הוא אמר והסתכל בעיניים שלי, ״אני אף פעם לא יצחק עלייך, אין לך במה להתבייש״ הוא חייך אליי אך עדיין נשאר עם פרצוף רציני, ״תראי איך השתנת וזה כבר לא קורה לך״ הוא המשיך ולא רצה לומר בקול ׳בוכה במראה׳.

הוא חייך אליי, וקירב אותי אליו ועטף אותי בזרועותיו הגדולות, הרגשתי שהריקנות שמילאה אותי התרוקנה והתמלאתי בכוחות מחודשים. לא התנגדתי אליו וחיבקתי אותו בחזרה, הנחתי את הראש שלי על הכתף שלו ונתתי לכמה דמעות לנזול מעיניי.

״אני אף פעם לא הייתי עושה לך דבר כזה״ הוא אמר והתנתק ממני. הוא הסתכל על הפנים שלי ושם לב לכמה דמעות על לחיי, הוא חייך אליי וניגב אותן עם האצבע שלו. חייכתי אליו והוא נשק לשפתיי אחרי כמה שניות, הנחתי יד אחת שלי על העורף שלו, מכוונת אותו אליי, ואת היד השנייה שלי הוא החזיק ושיחק עם האצבעות שלי.
•••••••••••••••••••
בגלל שמתחילים ללמוד, ואני לא רוצה שיהיה לי לחץ בלימודים, אני אעלה רק פעם בשבוע. סורי.
💜לייקים ותגובות💜
אוהבת💕