Behind The Mirror • Niall Horan

•פרק 2•

אחרי כמה זמן שמתי לב שהמקום היה מאין גן אירועים שמוקף בשיחי נוי בצבע ירוק - שחרחר שקוצצו בקפדנות ויסודיות. מנורות בצבע כחול כים, וכמה נורות קטנות בצבע סגלגל - חצילי היו תלויות מחבל שהיה תלוי בין קצוות הגן ומלאו את המקום באווירה קלילה וקיצית. הוצבו בקצוות המקום שולחנות גבוהים ועליהם היו בקבוקי שתייה. אחרי סיבוב קטן במקום ראיתי שממוקמת בריכה קטנה בצד המקום. הבריכה הייתה מלאה מים והאורות שהיו לידה יצרו לה מראה רומנטי.

לאחר שעה קלה כבר המקום היה מלא אנשים לבושים בשמלות ארוכות, קצרות, תפוחות ודקיקות. לא כל כך מצאתי עם מי לדבר אז רק הסתובבתי במקום. אחרי כמה דקות שהרגישו כמו נצח, הטלפון שלי צלצל, הוצאתי אותו מהתיק יד הקטן בצבע בז' שלקחתי איתי. ראיתי שזו הייתה אמא שלי אז הלכתי לכיוון השירותים כדי לדבר איתה בשקט.

"היי אמא" אמרתי "מה נשמע?", "הכל בסדר חמודה, שמעתי שזכית!" היא ישר אמרה ויכולתי לדמיין את החיוך שמתפרס לה על הפנים, "כל הכבוד לך! אני כל כך גאה בך" היא המשיכה לברך אותי בזמן שאני בחנתי את האיפור שלי מהמראה הגדולה שהייתה בשירותים. "אז מתי אתן חוזרות?" היא שאלה, "מחר אחר הצהריים אנחנו עולות על טיסה בחזרה ללונדון, אני מניחה שנגיעה מחרתיים בבוקר" עניתי "ואל תדאגי אני אוריד את אלה בבית שלכם.", "את בטוחה שאת לא תשכחי?" היא שאלה בחשש, "איך אני אשכח? היא אחותי..." אמרתי בזמן שאני מנסה לסדר קצת את השיער שלי שהתבלגן קצת. "טוב, אז תתקשרי מחר בבוקר" היא אמרה לי, "בסדר" עניתי "ביי", "ביי, מתוקה" היא אמרה במהירות לפני שהספקתי לנתק, "אני גאה ב-" אבל כבר ניתקתי.

הסתכלתי עוד כמה שניות במראה לפני שיצאתי מהשירותים, נאנחתי בלב ויצאתי. התחלתי ללכת חזרה לכיוון המסיבה, ששמעתי קול גברי מאחורי קורא "אמה", הסתובבתי וראיתי שמתקרב אליי בחור בן עשרים בערך, שיערו היה בלונדיני והוא ענד משקפיים שהבליטו את עיניו שהיו כחולות כמו ים עמוק, אפשר היה לטבוע בעיניים האלה.

נעמדתי במקום כדי לאפשר לו להשיג אותי. "נייל" הוא אמר והושיט את ידו, "אמה" אמרתי ולחצנו ידיים. היד שלו הייתה נוקשה ורכה באותו זמן, מין שילוב מוזר כזה. "מזל טוב על הזכייה" הוא אמר לאחר שניתקנו את הידיים, "תודה" עניתי במבוכה "מזל טוב גם לך על הזכייה שלך", "תודה" הוא ענה בשקט.

הלכנו אחד ליד השני לאט ובדממה מציקה ומתוחה, ואז הוא הפיל את הפצצה. "אני מאוד אוהב את הסרטונים שלך" הוא אמר. דבר ראשון שעלה לי בראש, זה שהו משקר. לא יודעת למה, אבל זה נשמע לי לא הגיוני שנייל הורן יראה את הסרטון שלי, בחורה בת 23, בחורה ממוצעת שרק במקרה מתפרנסת מזה.

צחקקתי ואמרתי בטון הכי עדין יכולתי להפיק, "זה מאוד מחמיא לי אבל אתה לא צריך להגיד לי סתם כיד שיהיה לנו נושא לשיחה" אמרתי בעדינות. "אין לי שוב סיבה לשקר" הוא אמר לעצמו, חצי נעלב- חצי צוחק ונעץ מבט בנעליו, הוא הרים את המבט שלו והסתכל עליי, "למה שאני אשקר לאמה ג"יין מילר, שנולדה בתאריך ה- 25 ליולי 1993?" הוא אמר במהירות ובשקט כאילו הוא פחד שמישהו ישמע אותו אומר את זה "ויש לה עשרה מיליון ושש מאות אלף רשומים, אז למה שהיא תאמין לי?", נעמדתי במקום ושתקתי. לא חשבתי שהוא רציני. נייל הורן רואה את הסירטונים שלי. בקטנה.

"סליחה" התנצלתי וחייכתי חיוך קטן מצטער, הוא חייך אליי בחזרה חיוך קטן. אחרי כמה שניות של שתיקה אמרתי "אבל זה היה די קריפי מה שאמרת..." שנינו צחקנו והמשכנו ללכת. דיברנו קצת עד שהגענו בחזרה למקום של המסיבה. בדיוק שנכנסנו אלה קראה לי, חייכתי אליו חיוך מתנצל והלכתי אליה. כל הדרך עד אליה הרגשתי את המבט שלו על הגב שלי, אפילו אחרי שכבר הגעתי אליה והשתלבתי בשיחה שהיא ניהלה עם כמה אנשים.

״אני הולכת לקחת לי משהו לשתות״ שאלתי את אחותי, ״את רוצה משהו?״, ״לא, תודה״ היא ענתה וחזרה לשיחה שלה.

הלכתי לכיוון הבר הקטן שהיה במקום ולקחתי לי סוג יין. בדיוק הסתובבתי בחזרה למקום שבו אחותי הייתה, אבל הוא עמד מולי. ״חכי לי רגע״ נייל אמר במהירות ומיהר ללכת לבר שכבר היה מאחורי. אחרי כמה דקות הוא חזר ובידו היה בקבוק קולה. הוא בדיוק פתח את הפה שלו לדבר ואחותי באה ואמרה לי, ״אני ונינה חוזרות למלון, את רוצה לחזור איתנו עכשיו?״ ישר עניתי לה ״לא״ והוספתי, ״נייל, תכיר, זאת אחותי, אלה״ אלה הסתובבה אל נייל והם לחצו ידיים במהרה. ״טוב אז לילה טוב״ היא אמרה לנו, ״לילה טוב״ ענינו לה ביחד ואחר שהיא הלכה ציחקקנו.

״מה רצית להגיד?״ שאלתי אותו תוך כדי שאנחנו יוצאים מההמולה של אמצע המסיבה, ״רציתי לשאול אותך אם רק לי משעמם פה״ הוא שאל והסתכל מסביבנו, ״לא״ אמרתי וחייכתי אליו, ״גם לי אין כמעט מה לעשות כאן...״. מצאנו לנו פינה שקטה בצד והתיישבנו בה על סלע נוי שהוצב שם.

״לא משעמם אותך להיות בכל כך הרבה טקסים כאלה ומסיבות כאלה?״ שאלתי אותו, ״לפעמים זה די נמאס, אבל רוב הזמן זה נחמד...״ הוא אמר בביטחון. דיברנו שעה ביחד, ומצאתי שיש לנו די הרבה נושאים משותפים.
״אנחנו חייבים להיפגש יותר״ הוא אמר וחייך אליי, ״כן״ עניתי בחיוך, ״רק אם תפסיק לדעת עליי הכל, כי זה די קריפי...״ שנינו צחקנו.
בסוף הערב החלפנו מספרי טלפון, ואני חזרתי לבית מלון שבו ישנו שמחה.

הורדתי את השמלה והסתכלתי על הגוף שהשתקף עליי מן המראה. כל הבטן שלו היתה מלאה בצלקות ארוכות ועמוקות, ואם משהו היה יכול להסתכל מקרוב על הידיים הוא היה יכול לראות גם שם צלקות יותר עדינות.
׳איזה כיף שעברתי את התקופה הזאת׳ חשבתי לעצמי ואם המחשבה הזאת הלכתי לישון.