אחרי כמה שעות שהיינו ביחד, הלכתי מהבית שלו כמה דקות למשרד של גוגל. 'תתקשרי אליי שאת גומרת שם' נייל שלח לי, 'רק כדי לוודא שהכל בסדר', 'טוב' כתבתי לו בזמן שנכנסתי לבניין.
בכניסה חיכתה לי המזכירה של הנרי, הסוכן שלי, שהובילה אותי למשרד שלו. נכנסתי לחדר אפור שהיה שונה ממה שהיה מחוץ אליו, מסדרון בצבע ירוק-תפוח.
בחדר ישבו שני אנשים סביב שולחן עץ, נינה והנרי, שהיה גבר בשנות החמישים לחייו, שערו הלבן היה קצוץ ועל פנוי היו זיפים לבנים וקצרים.
חייכתי אליהם חיוך קטן, התיישבתי לידם והנרי פתח את פיו ואמר "כל הכבוד לך על הניצחון בטקס" הוא עצר ונשם עמוק, זה היה מה שהוא תמיד עושה לפני שהוא אומר משהו רע, "אחרי הטקס היה לך מסיבה שנמשכה ארבע שעות" הוא קם ממקומו והסתובב בחוסר שקט בחדר, "היה לך ארבע שעות לדבר עם אנשים, וכמו שאני קורא לזה- ליחצ"ן את עצמך."
הוא הסתובב אל החלון שהיה מאחורי כך שאני ראיתי את גבו "אבל את רק דיברת עם איזה חתיך מוואן דיירקשן" הוא הסתובב אלי ושם את ידיו על השולחן, "היה לך שם ארבע שעות לדבר עם מי שאת רוצה, ואת בחרת דווקא בו!" הוא העלה את הקול שלו קצת.
"למה אני צריכה לדאוג לזה?" שאלתי, הוא התחיל לצעוק עליי שאני חושבת שכולם יעשו לי הכל, שאני לא מעריכה דברים שאנשים עושים לי ושאני סתם ילדה שמנה ומטומטמת.
הייתי קפואה במקום, ויכולתי להרגיש כאב חד בגרון שלי. נינה ניסתה להרגיע אותו ואחרי כמה דקות שהיא לא הצליחה היא אמרה לי לצאת החוצה ולחכות לה שם.
יצאתי מהחדר ונעמדתי באמצע המסדרון הירקרק, הגרון הכאיב לי והרגשתי את העיניים שלי נרטבות עוד ועוד, רציתי לברוח. רציתי לברוח מהעולם הזה. הרגשתי אשמה. אשמה בהכל.
הסתובבתי במסדרון עד שנינה יצאה אליי.
"בואי" היא אמרה לי בקול רם "אנחנו לא חוזרות למשוגע הזה" היא גררה אותי ליציאה בשקט הכאב בגרון שלי גדל והראש שלי איים להתפוצץ. עברו לי כל כך הרבה מחשבות בראש, שלא הבנתי מה קורה סביבי.
היא נעצרה בלובי של המקום, היא הסתובבה אליי והחזיקה אותי בכתפיי. "המטומטם הזה, הוא משוגע לגמרי." היא סיננה ונשמע תיעוב בקול שלה, "זה לא התפקיד שלך, כל הדברים שהוא אמר. את היית בסדר גמור באותו יום. ובאופן כללי" היא נשמה עמוק ושאלה, "את רוצה שאני אקפיץ אותך הביתה?", ״לא״ עניתי, ״את בטוחה?״ היא שאלה שוב, ״כן, זה בסדר״ אמרתי.
רציתי להיות לבד. רציתי לבכות. רציתי להעלם מהעולם הזה. נינה יצאה מהבניין ואני נכנסתי לשירותים, שהיו ריקים. הדמעות שלי זרמו וזרמו. יבבתי לעצמי בשקט, ואפילו לא ידעתי למה...
׳סיימת כבר את הפגישה?׳ נייל שלח לי, לא עניתי. לא רציתי שהוא ירחם עליי. אחרי כמה דקות הוא התקשר אליי, חיכיתי כמה שניות בתהיה אם לענות לו, ובסוף עניתי.
YOU ARE READING
Behind The Mirror • Niall Horan
Romance•היה בי חלק שתהה מה יקרה אם אגלה את הסוד: שבבקרים מסוימים קשה לי לצאת מהמיטה ולעטות חיוך מזויף, שאני תלויה באוויר. "תפסיקי להוריד מעצמך, את מדהימה" הוא אמר לי עטף אותי עם ידיו, "מאיפה בא כל החוסר ביטחון הזה?" פתאום הרגשתי כאב חד מפלח את גרוני, ניסי...
