Behind The Mirror • Niall Horan

•פרק 3•

לאט לאט פתחתי את העיניים שלי וראיתי מולי את אלה יושבת על המיטה, לידי, ועושה משהו על הלפטופ שלי. אחרי כמה שניות שעיניי התרגלו לאור המסנוור מהחלון הגדול שהיה לנו, קמתי מהמיטה ואמרתי עם קול צרוד של בוקר "בוקר טוב", "בוקר טוב" אלה אמרה לי והרימה את עיניה מהמסך, "יש לנו עוד הרבה זמן עד הטיסה אז את רוצה שנלך לאכול איפה-שהוא ארוחת בוקר?". צחצחתי שיניים, והחלפתי את הפיג'מה שלי לבגדים רגילים. נעמדתי מול הראי וראיתי את אותה דמות שראיתי אתמול בצהריים, אבל הפעם היה אפשר לראות שהיא יותר שמחה, בעבר עליה משהו כיף ומשמח. היא הסתכלה במראה ועל גופה היתה חולצה אפורה כהה, את רגליה כיסתה חצאית ארוכה בצבע אפרסקי, ואת כפות הרגליים שלה עיטרו סנדלים לבנים עדינים, שהדגישו את הצבע עור השזוף שלה.

הגענו לבית קפה והזמנו לנו ארוחת בוקר. בינתיים שאלתי את אלה, "את מי פגשת אתמול?","סתם היו שם כמה בנות נורא חמודות, אחיות של כמה אנשים מפורסמים שהיו שם" היא הסבירה ואז שאלה אותי בעדינות, "ומה קורה עם נייל? הוא נראה לי שחצן כזה", "גם אני חשבתי שהוא יהיה שחצן מעצבן כזה" אמרתי חצי נעלבת, "אבל הוא ממש ממש נחמד", "נו, אז הוא הזמין אותך לדייט או משהו?" היא שאלה וקרצה לי בעין אחת, "לא" עניתי וצחקתי לעצמי בלב, "הוא נחמד ורק בילינו ביחד אתמול כי לשנינו היה משעמם", "אבל בכל זאת, הוא לא רמז לך משהו?" היא ניסתה לשאוב ממני מידע בכוח, "רק סיכמנו שאנחנו צריכים להיפגש יותר" והוספתי בשקט, "והחלפנו מספרי טלפון, זה הכל." היא רק ציחקקה והמשכנו לדבר.

אחרי שעה וחצי בערך חזרנו למלון כדי לארוז כמה דברים אחרונים לפני הטיסה. הדלת של החדר נפתחה ונינה נכנסה עם המזוודה שלה ואמרה שאנחנו כבר צריכות לצאת, כי המונית מחכה לנו מחוץ למלון. נסענו עם המונית לשדה תעופה, עברנו את כל הבדיקות ועלינו לטיסה. אני התיישבתי ליד החלון, לידי הייתה אלה וליד המעבר ישבה נינה. היה לנו מקום טוב, מעל הכנף. הטייס דיבר וביקש לחגור חגורות, חגרתי חגורה ומאז אני כבר לא זוכרת יותר.

לאט לאט פתחתי את העיניים שלי וראיתי לידי את אלה. המטוס היה חשוך, חוץ ממנורות קטנות שמפיקות אור צהבהב מעל הראשים של הנוסעים. הסתכלתי על המסך הקטן שהיה ממוקם על הכיסא שלפני וראיתי שנשאר רק עוד שלוש שעות לטיסה, ושהעברתי את השבע שעות האחרונות בשינה. אכלתי את הכריך שהיה על שולחן קטן מולי, שכנראה אלה הביאה לי. בשאר הטיסה ערכתי סרטון ונימנמתי. נחתנו, לקחנו את המזוודות, ועלינו על מונית בחזרה הביתה. אחרי שהורדנו את נינה בבית שלה בלונדון, היה לנו עוד שעה נסיעה לעיירה שאני ואלה גרות בה.

פתחתי את הטלפון והדלקתי אותי, ראיתי הודעה מנייל. "נייל שלח לי הודעה" אמרתי לאלה בפתאומיות והראתי לה את מסך הטלפון שלי. "היי אמה, זה נייל מאתמול. היה לי ממש כיף איתך אתמול ורק רציתי לדעת אם בא לך שניפגש שוב?" היא קראה בקול רם, "מה את עונה לו?", "לא יודעת" אמרתי בלחץ, "מה כדאי לי לענות לו? את מבינה בבנים יותר טוב ממני", "את רוצה להיפגש איתו שוב?" היא חקרה אותי, "כן" עניתי בפשטות למרות שבתוכי הייתי ממש מתרגשת. "אז תכתבי לו שאת תשמחי, ותשאלי אותו מתי מתאים לו" היא הדריכה אותי כמו ילדה קטנה. 'אני אשמח להיפגש איתך, גם לי היה כיף להיות איתך אתמול', לחצתי על 'שלח' ולא ציפיתי שהוא יענה בשעות הקרובות כי היה שש בבוקר. הורדנו את אלה בבית של ההורים שלי והמשכתי לנסוע לבית שלי.

הוצאתי את המפתח ונכנסתי לבית. כל כך התגעגעתי לבית שלי, להיות לבד. הנחתי את המזוודה בצד והסתובבתי בבית. הבית שלי הוא בקומת קרקע בעיירה ליד לונדון, לוטון, ונסיעה ללונדון היא בערך שעה. הבית מורכב משני חדרים, סלון, מטבח ומקלחת. בחדר אחד אני ישנה ובחדר השני אני עובדת, זאת אומרת מצלמת סירטונים.

החלפתי את הבגדים שלי לבגדים נוחים ונרדמתי על הספה בסלון. התעוררתי בבהלה מהצלצול של הטלפון שלי, אמא מתקשרת.
״היי מתוקה״ היא ישר אומרת, ״קבענו שתבואי אלינו לארוחת צהריים, שכחת?״, ״לא, ממש לא״ שיקרתי תוך כדי שאני בודקת מה השעה, אחד עשרה וחצי. ״אה, יופי״ היא אמרה, ״אז תבואי אלינו בשעה שתיים?״, ״כן, נתראה״ אמרתי מתאוששת לאט לאט מהשינה וניתקתי.

התיישבתי בספה ובדקתי אם היו לי הודעות בזמן שנרדמתי. שתי הודעות. שתיהן מנייל. ׳אז מתי נוח לך? אני כבר בלונדון׳ הוא שלח לי לפני שעתיים, ׳את כבר בלוטון?׳ הוא שאל בהודעה נוספת, שכחתי שאמרתי לו שאני גרה פה. ׳מה לענות לו? מה לענות לו? מה לענות לו?׳ חשבתי לעצמי בראש. ״מחר אני פנויה לגמרי עד אחר הצהריים, אתה יכול?״ אמרתי לעצמי בקול רם לוודא שזה נשמע טוב. שלחתי. אחרי כמה שניות הטלפון שלי השמיעה צילצול של הודעה, זה היה מנייל והיה כתוב על המסך ׳גם אני פנוי מחר בבוקר׳. הרגעתי את עצמי כי הייתי ממש נרגשת וניסיתי לנסח משהו לשלוח לו בחזרה. אחרי כמה ניסיונות נואשים כתבתי לו ׳מעולה. אז איפה בא לך? אני מעדיפה מקום בלונדון כי אחר הצהריים יש לי פגישה בלונדון׳ עם ידיים נרגשות שלחתי לו את ההודעה. למה אני כל כך מתרגשת ממנו? אנחנו בסך הכל ידידים...

׳אם את רוצה אפשר ללכת לאכול איפשהו ארוחת בוקר ואז ללכת לאן שיהיה בא לנו באותו רגע... אפשר להסתובב או ללכת לבית שלי׳ הוא שלח לי, חייכתי לעצמי וכתבתי לו ׳סבבה, אני יבוא עם הרכבת אז אתה יכול לאסוף אותי משם בשעה אחד עשרה? ותבחר לנו מקום לאכול בו כי אני לא מכירה את לונדון כל כך טוב...׳ לא חשבתי יותר מידי ושלחתי לו את ההודעה, אבל היה לי הרגשה שאני אצטער על זה אחר כך. הנחתי את הטלפון על השולחן והתחלתי להתארגן. ציחצחתי שיניים, התלבשתי ואכלתי משהו קטן. רק אחרי כמה שעות שהייתי בדרך לבית של ההורים שלי הסתכלתי בטלפון וראיתי הודעה ממנו. ׳אין בעיה, אני אאסוף אותך.׳ הוא כתב, וסוף סוף הרגשתי שהכל מתנהל מושלם.

הגעתי לבית של ההורים שלי וישר אמא שלי, אישה בת 45 עם שיער חום לבנבן מסודר בגולגול מרושל מאחורי ראשה מבנה הגוף שלה היה מראה מאוד בהשוואה לגילה, ואבא החורג שלי, גבר בן 41 עם שיער אפור קצוץ ומבנה גוף גבוה וכרס קטן מציץ מהחולצה שלו. הם חיבקו אותי ושאלו אותי ׳איך היה?׳ ו׳מה נשמע?׳ וכל מיני שאלות כאלו של הורים.

אחריהם באה אליי אחותי, לורן, וחיבקה אותי, היא הייתה ילדה בת 4 עם שיער שטני ועיניים ירוקות, כמו שלי. כמו שאפשר להבין מזה, אני ואלה נולדנו לאותם אמא ואבא, אבל הם התגרשו שהייתי בת 15 ואלה הייתה בת 13. אחרי שהם התגרשו אבא שלי ניתק איתנו את הקשר אבל אנחנו עדיין רואות אותו רק כמה פעמים בשנה. אחרי הגירושים אמא שלי הכירה את הארי, והם התחתנו, ועכשיו הוא מתפקד כמו אבא שלי. לאמא שלי והארי נולדה ילדה, לורן, והיא ממש כמו אחות שלי.