קים
״מי צריך מתמטיקה בחיים?״ חשבתי ביעף וריפרפתי על שיעורי הבית החדשים. ניסיתי לפתור את אחד התרגילים ללא הצלחה ונשפתי מיואשת. ״צריכה עזרה?״ דניאל נגע בכתפי וגרם לי לקפוץ מבהלה. ״אידיוט״ נזפתי בו והמשכתי לסקור את התרגילים הרבים.
הוא צחק והתיישב מולי. ״הייתי רציני״ הנהן והחיוך ירד מפניו. ״אני לא יודעת..״ עניתי מבולבלת, מופתעת מהצעתו. ״תשמעי אני לא מבטיח כלום, חשבתי בסך הכל שבתור המדריך שלך, ואחד שלמד את החומר הזה שנה שעברה אני אוכל לעזור לך להדביק את הקצב״ הסביר והביט בי. ״בסדר״ השבתי והכנסתי את הדפים לתיקי.
דניאל ואני יצאנו מהכיתה והלכנו זה לצד זה. ״את פה בשבת?״ שאל לפתע. ״כל המשפחה שלי לא בבית אז כנראה שכן״ שיתפתי אותו בכנות. ״באמת? למה?״ התעניין וחיזק את רצועות התיק שנתלה על גבו. ״אמא ואבא לא בארץ, האח בצבא ואחותי בפנימיה״ עניתי בהיסוס. ״אז תבואי אליי ונעבוד על המתמטיקה שלך?״ חייך והביט בי. ״טוב״ אישרתי והחזרתי לו חיוך, נפרדת ממנו בנפנוף מהיר.
עמדתי בכניסה לחדרי והבחור החצוף שגרם לזה שיעיפו אותי מהשיעור עבר מאחוריי, דוחף אותי בכתפו. ״מה את עושה פה?״ שאל כשהבחין בי. הרמתי גבה ופתחתי את הדלת. ״פרצתי לפה״ זרקתי בסרקסטיות וצעדתי פנימה. ״רגע את מה?״ צעק בהפתעה ואחז בדלת כך שלא יכולתי לסגור אותה. רטנתי בעצבים והרפתי ממנה. כשלא עניתי הלך מאחוריי והתיישב על המיטה, צופה בי מניחה את התיק בפינה.
״מה אתה רוצה?״ נעמדתי מולו, ידיי על מותני ועיניי מביטות בו בשנאה. ״רק להכיר את השכנה החדשה שלי״ חייך, גבותיו מורמות בשעשוע. לקחתי נשימה בניסיון להירגע. ״פשוט תצא״ ביקשתי בקול תקיף. הוא נעמד מולי, גובהו כפול מגובהי. חשתי מעט מאויימת והרמתי את עיניי מעלה. ״או שמה תעשי לי?״ התגרה בי בכוונה. רשפתי מזעם והכתי את חזו. הוא צחק בלגלוג בעוד האגרופים הקטנים שלי פוגעים בו, לחלוטין לא משתווים לחוזק שלו.
בעטתי בו בתסכול. ״אני שונאת אותך״ מילמלתי והסתובבתי בדחייה, מותירה אותו לבד בחדר. ״ואם אלמד אותך ללכת מכות?״ הציע. חזרתי וסרקתי את פניו, לא מצליחה לפרש את הבעתו. ״בסדר״ הסכמתי לבסוף.
ניצבנו זה מול זה, מחליפים מבטים, אגרופינו מכווצים בנחישות. הוא נאנח, תפס בזרועותיי ויישר אותם כנגד חזי. ״מרכז המכה צריך להיות כאן״ הדגיש וטפח על פרקי אצבעותיי. ״והתנופה מגיעה מפה״ המשיך והחווה על זרועותיי. הנהנתי ונשארתי בתנוחה שהראה לי.
״תנסי עכשיו״ אמר וחזר למקומו. חבטתי בו פעמיים ברצף, אך הוא תפס את ידיי ומשך אותי אליו. הבטנו זה בזה במשך רגע ארוך. ליבי פעם בחוזקה ויכולתי להישבע שלא רק אני מרגישה אותו. הוא גיחך וסרק את גופי.
״אתה כזה מעצבן״ הנדתי בראשי. הבעה מופתעת נפרסה על פניו. ״אני? תראי אותך״ לא נשאר חייב והשיב במהירות. ״סליחה, מה לא בסדר איתי?״ התעצבנתי מאמירתו וכיווצתי את מצחי בחוסר הבנה. ״את כזאת..״ פתח וקולו גווע באמצע. ניהלנו קרב סמוי בענינו ונאנחתי עמוקות. ״אולי במקום זה פשוט ננסה להסתדר?״ שאלתי, חושבת שיהיה נחמד לדבר בלי לריב לשם שינוי. ״אני מסכים״ הנהן ושחרר את ידיי, מרחיק אותי ממנו.
YOU ARE READING
Never let go
Romance״כאילו חיי הם פאזל, ובכל פעם אני מוצא עוד חלק ומחבר אותו למקומו הנכון.״ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ שנת הלימודים של 2015-2016 על פניה הייתה אמורה להיות השנה שלהם- כשהם עוד צעירים להפליא, וחושבים שהם יודעים מה הם עושים. ואכן על פני השטח הכל נקי, חברויות חדשו...
