עומרי
״אז להתראות״ מילמלתי והידקתי את לסתי. ״ביי״ מילמלה. אך היא הייתה נראית כאילו היא רוצה נואשות לומר משהו. ״את יכולה לומר לי כל דבר״ עודדתי אותה.
״להתראות גם לך עומרי, אני שמחה שהכרתי אותך. נתת לי את השבועיים הכי יפים שהיו לי בחיים והכי חשוב, הצלת אותי מעצמי. אני אתגעגע אליך כל כך״ הראל אמרה בכנות ובמהירות, מחזקת את האחיזה של ידינו.
״זה כזה דפוק״ בעטתי בתיק לידי. ״היי מה קורה?״ מיהרה להרגיע אותי. ״עכשיו זה השלב שאנחנו מתנשקים ורצים אל השקיעה. אבל אני לא אביר וזה לא סרט, אני אחזור לחיי, את לחייך, ולא נדבר יותר לעולם. אז איפה העושר ואושר הזה?״ הטחתי בכעס יותר על המצב מאשר עליה. ״אני לא יודעת איך, אבל אני מרגישה שלא נפטרת ממני עדיין״ חייכה בעידוד והפרידה את ידינו.
״תשמרי על עצמך. ושלא תעזי לנסות לפגוע בעצמך או שאני אהרוג אותך בעצמי״ הזהרתי רגע לפני שנכנסה למונית. ״רפואה שלמה עומרי״ היו אלה המילים האחרונות שאמרה לפני שהדלת נסגרה והמכונית התרחקה במהירות. מיד אחר כך שחר נעצר בחריקת בלמים קולנית למולי כששיר איתו באוטו.
חיוך ענק כיסה את פניי רק מלראות ולהרגיש אותם, מהחיבוק האמיץ ששיר העניקה לי ומהטפיחה החזקה ממילים ששחר השאיר על כתפי. ״התגעגענו אליך בחור גדול״ שחר קורא והם מושיבים אותי במכונית כמו בובת חרסינה. ״אוי אלוהים״ אני צוחק וקופץ למושב הקדמי (בזהירות כמובן).
לעת עתה החלטתי להתעלם מחילופי המבטים, הצחקוקים הקטנים והמתח באוויר. מאז ומתמיד סמכתי על שחר, ואין מישהו יותר טוב ממנו שיטפל באחותי. למרות שהוא עדיין הולך לחטוף על זה ובא לי להרוג אותו. חוץ מזה שיר תמיד הייתה ותהיה ציפור חופשייה. אם אני עכשיו אעצור את מה שהולך בינהם, היא תלך למישהו מפוקפק יותר רק כדי ללמד אותי שהיא עושה מה שהיא רוצה, וכנראה היא תיפגע.
אנחנו שרים בקולי קולות עם הרדיו שאנחנו רוצים להיות צעירים לנצח, ונהנים מאווירת השחרור. המציאות מכה בפנינו בדמות הפנימיה ושקט שורר במכונית. ״בחיי שלא התגעגעתי לכאן״ מילמלתי ויצאתי למדרכה השבורה והמלוכלכת. החזה שלי עדיין כאב והיה מכוסה תחבושות אך הצלחתי להסתיר את הכל. כבר יצאתי יותר מידי חלש בבית החולים שם.
פסענו באיטיות לעבר החדר. ״ברוך הבא הביתה״ שחר פתח את הדלת והניח את התיק שלי שסחב. ״הפתעה!״ קריאות נשמעו מכל עבר ובלונים התעופפו באוויר. כולם היו שם- קים, לירון, ארז, דניאל, נופר ועוד כמה בנות מי״ב. כל אחד מהם ניגש אליי וחיבק אותי בדרך שלו, מבהירים לי שהייתי חסר למרות שחשבתי שלא.
״עכשיו, מסיבה!״ שחר הכריז ומוזיקה נשמעה בקולי קולות ולאחר פחות מעשר דקות החדר התמלא נערים ונערות. ואז, ראיתי אותה וכל שביב של שמחה התנדף ממני הלאה.
YOU ARE READING
Never let go
عاطفية״כאילו חיי הם פאזל, ובכל פעם אני מוצא עוד חלק ומחבר אותו למקומו הנכון.״ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ שנת הלימודים של 2015-2016 על פניה הייתה אמורה להיות השנה שלהם- כשהם עוד צעירים להפליא, וחושבים שהם יודעים מה הם עושים. ואכן על פני השטח הכל נקי, חברויות חדשו...
