Never let go

Ep. 30: we never go out of style

קים
מוזיקה תמיד מביאה איתה אנרגיות ייחודיות. כשהצלילים נכנסים תחת העור ומגיעים ישר למערכת העצבים והמוח כבר לבד יודע לחבר תנועות אקראיות כדי ליצור ריקוד. לפעמים אני מרגישה כזאת דו- קוטבית, כי איך אפשר לאהוב מוזיקה קלאסית ובו זמנית להתמכר לבסים שקורעים את עור התוף?

למתוח את היד קדימה, אני כמעט מגיעה עם הראש לרצפה כשהרגל שלי מתוחה מלפני. לסובב את הקרסול כדי שלא יתפס והחימום המאולתר הסתיים. המוזיקה פועלת. הפעם עדן בן זקן ופאר טסי מושמעים, שרים על הפסגה שלא יירדו ממנה עד הבוקר. אחרי שהאדרנלין כבר זורם בוורידים העברתי לסוניטה הראשונה של באך לצ׳לו.

יחד עם צליל הקשת על המיתרים הנעתי את גופי ומתחתי את זרועותיי, עיניי עצומות למחצה. נצמדתי לסיפור בשיר כמו חמניה שעוקבת אחרי השמש בעיוורון. אבל הרגשתי שחלק מהתנועות שלי נעשו קהות מידי ועצרתי את המנגינה המרטיטה.

צעדים נשמעו מאחוריי. לאחר רגע נמצאתי בחיקו של דניאל, שואפת את ריחו אליי. ״איך הולך?״ התעניין. ״בסדר לבנתיים. לא מושלם אבל סביר.״ השבתי והבטתי בפניו.

הן וורודות. תמיד כל כך וורודות, ואף אחד לא יודע למה. העברתי את אצבעי על שפתיו. פיסקתי את שפתו התחתונה, מברישה אותה בעדינות ולוכדת פיסה קטנה ממנה בין אצבעותיי. עברתי על קווי המתאר של פיו. ״סיימת?״ קטע את פעולותיי. ״כבר נמאס לך?״ חייכתי והשארתי את ידי על לחיו. ״לא, אני פשוט מאוד רוצה לנשק אותך ואת מפריעה לי״ הסביר ורכן לעבר ראשי הנמוך ממנו.

״אתה פשוט לא יכול לשלוט בעצמך״ גיחכתי כשמצאנו אחד את השני ושפתינו התלכדו. ואז הדלת נפתחה. ״תמיד כשזה הופך להיות מעניין. נו מה אתה רוצה?״ דניאל רטן והתנתק ממני. ״אני את. ואם לא אכפת לך זה הסטודיו שלי״ ניצן עמדה בכניסה והרימה גבה לעומתנו. התרחקתי מדניאל במהירות וגימגמתי הסבר צולע לניצן.

״שיהיה. יש לי בשורות טובות בשבילך. התקבלת לנבחרת! והצוות מתנצל שלקח כל כך הרבה זמן להחליט, הבחירה הייתה קשה מידי״ קראה ומיד הרגשתי זרם של אושר שמתחיל בכפות רגליי, עולה מעלה ומציף את כולי בהרגשה מתוקה. קפצתי על דניאל וצהלתי באוזנו שכנראה לעולם לא תחזור להיות כפי שהייתה לפני אותו הרגע. ״אני חירש״ נאנק חלושות אך עטף אותי בזרועותיו.

״זה אומר שתצטרכי להשקיע את כל כולך קים. תקחי את זה ברצינות. עכשיו צאו שניכם מהסטודיו הזה לפני שאני אבעט אתכם מפה״ אמרה והניחה את ידיה על מותניה. תמיד כזאת רצינית. דניאל נשא אותי כשאני עדיין תלויה באוויר מגופו ומצחקקת בלי סוף.

״זה כזה קלישאתי״ גיחכתי. ״זה יהיה פחות קלישאתי אם אני אגיד לך לעבור לגב לפני שאת נופלת לי?״ שאל והוריד אותי לרצפה. ״אתה רומז שאני שמנה אדון גרין?״ התגרתי בו ועליתי על גבו במיומנות. ״בחיים לא אעשה דבר כזה״ ענה. ״זה לא קביל בבית משפט״ צחקתי כשהגענו לחדרו והוא הפיל אותי על מיטתו. ״אז מזל שאנחנו לא בבית משפט״ חייך.