Never let go

Ep. 26: Keep holding on

שיר
הדבר הראשון לו שמתי לב כשקמתי היה החום. חום כזה שמרגישים רק בימים החמימים של הקיץ, האיזון המושלם בין חם מדי לנעים. ובעצם הדבר הזה לא הגיוני כי אני זוכרת שנרדמתי על הבר, אז למה אני במיטה בחדר שלי? ולמה לכל הרוחות כל כך נעים פה?

מה שכיסה את גופי לא היה שמיכה, וכשפזלתי מטה לראותו גיליתי להפתעתי יד שזופה. "מה..?" מילמלתי לחוצה והסתובבתי במהירות.

שחר שכב מאחוריי, צמוד לגבי ונושם על שיערי בלי בושה. "אני אהרוג אותו" סיננתי ונאבקתי בחשק להעיר אותו בצעקות כשנחלצתי מתחת לזרועותיו. וכנראה לא היה צורך בכך כי הוא כבר קם לבד, מפהק ומתיישב כשהוא מביט בי בעיניו הירוקות.

שילבתי את ידיי על חזי, בעוד גוש מצטבר בגרוני ומבקש לצאת. "מה אתה עושה?" שאלתי. "מתעורר להנאתי" משך בכתפיו, מעביר את ידיו בשיערו. "אתה יודע למה התכוונתי" גלגלתי את עיניי. "אני יודע?" הרים גבות ונעמד מולי. פתחתי את פי וסגרתי אותו ולבסוף נשמתי עמוקות. "למה אתה כזה בלתי אפשרי?" רטנתי לעצמי יותר מאשר לו.

"בגללך" ענה וגרם לי לכווץ את מצחי בחוסר הבנה. "לא משנה. אפשר לדעת מה קורה לך בזמן האחרון?" דרש מידע שלא רציתי לספק לו. "זה לא אמור להיות אכפת לך ממילא" הטחתי חזרה.

״את יכולה להפסיק להיות ילדה קטנה בבקשה? את משגעת אותי" קרא. "אז זה מה שאני בשבילך, ילדה קטנה? והבחורה שהייתה איתך בחדר היא ילדה גדולה נכון?" לא יכולתי שלא לרמוז לו על כך.

את המבט שהיה לו על הפנים ניסיתי לקרוא ללא הצלחה, והעיניים המוכרות ננעצו בי כאילו מנסות לראות מה נמצא מעבר לאמירה הזאת. ״פשוט עזוב את זה״ הנדתי בראשי ויצאתי מהחדר לפני שהספיק להגיב.

אני צריכה הפסקה מהכל, חשבתי בהחלטיות, מתחננת מהמחשבות שיפסיקו למלא את ראשי ומהדמעות שיחדלו מלרצות לרדת. יצאתי מהפנימייה דרך הפרצה הכבר לא כל כך סודית והתחלתי לשוטט ברחבי העיר בחיפוש אחרי משהו, אחרי הכל.

בין חנויות אפלות וגרפיטי ראוי להערכה הייתה סמטה מלאה בפחים וזבל, אך הדבר העיקרי שמשך אותי אליה היה יללת חתול שנשמע אומלל כמעט כמוני. לאחר שנכנסתי מהוססת ראיתי אותו שוכב בתוך קופסאת מזון מהיר ריקה ומכווץ בתוך עצמו.

חוששת להבריח אותו, התכופפתי בדממה ועיניים קרועות לרווחה הביטו בי מפוחדות. ״היי, זה בסדר״ חייכתי והושטתי יד לעברו. החתול מיד נרתע וחשף את שיניו לעומתי. נשארתי במקומי והוא לאט התקרב אליה והריח אותה בזהירות. כשהיה נראה לי שהוא נרגע הנחתי אותה על ראשו וליטפתי את אוזניו.

החתול גרגר בהנאה והסתובב על צידו. לפתע נחשפו שני גורים מזעריים, ומסתבר שהחתול הוא בכלל חתולה. למרות שהיו יותר ממזמינים לא העזתי לקרב את ידי אליהם, כי אין יותר מגוננת מאמא שנותנים לה סיבה לחשוב שילדיה בסכנה.