קים
הובלתי את דניאל אל תוך הקניון, ושנינו החלטנו להתיישב במסעדה קטנה. לקח לנו בדיוק עשר שניות להבין שזה לא בשבילנו ובמקום זה הלכנו לפארק שהילדים החלו לעזוב אותו כשהחושך ירד ומילא את הכל בעלטה.
ישבתי על הנדנדה, דניאל דוחף אותי בכוח ואני מגיעה עד השמיים והלאה כשצהלותיי ממלאות את האוויר. בלי לשים לב, הרפתי מאחיזתי ותוך שניות מבלבלות ביותר הייתי על הרצפה. ״את בסדר?״ דניאל הגיע בריצה וכרע ברך למולי.
פרצתי בצחוק מתגלגל, מדביקה גם את דניאל. וככה ישבנו באמצע שום מקום כשאנחנו מנסים לנשום בין התקפי הצחוק. ״איך בסוף תמיד שנינו מגיעים למצב הזה״ תהיתי בקול כשנשכבתי בתוך המגלשה.
דניאל קפץ על המגלשה כך שישב מעליי ורק הפלסטיק הקשיח הפריד ביננו. ״זה כנראה חזק מאיתנו״ ענה ושכב על גבו. ״אתה מאמין בגורל?״ שאלתי בהפתעה. ״אני בסך הכל אומר שיש לכולם ייעוד בחיים״ הסביר והותיר אותי מבולבלת. ״אתה חושב שיש לי ולך ייעוד ביחד?״ רציתי לדעת אם הוא באמת ובתמים מאמין בזה, באהבה.
הוא התהפך על בטנו והציץ משפת המגלשה. ״רק העתיד יגלה לנו״ קרץ וקפץ לרצפת החצץ. ״קדימה״ האיץ בי לרדת מהמגלשה וסיירנו ברחובותיה הנטושים של חיפה. ״אני אוהבת את המקום הזה״ חייכתי וסרקתי במבטי את הכיכר שפינגווינים קישטו את כולה. הוא חייך בחזרה, מסתכל יותר עליי מאשר על הכיכר.
״רוצה ללכת לים?״ הציע במפתיע. ״אני אשמח״ הנהנתי והלכתי אחריו בשדרות המוארות בשלטי חנויות שונות. ״אתה יודע, גדלתי כאן. סבתא שלי גרה בעיר כבר שלושים שנה ומאז שאני זוכרת את עצמי היינו הולכים לים בשבת״ חייכתי לזכר פיסת הזיכרון הנעימה הזו.
באמת התגעגעתי לכל השטויות שהיינו נוהגים לעשות כשהיינו קטנים. נדמה שזה היה לפני עידנים. עכשיו כולם רציניים ומחושבים, לא נותנים ללב להוביל, אלא רק לראש.
״על מה את חושבת?״ קולו של דניאל העיר אותי מהרהוריי. ״אני מאוכזבת מכמה שהכל משתנה מהר בחיים״ עניתי והנחתי לכתפי להשתפשף בכתפו המוצקה של דניאל. ״בואי, הגענו״ משך את ידי והתיישבנו על החול הרך.
למשך רגע ארוך ישבנו שנינו בדממה, צופים בגלים המתנפצים על החוף ומביאים אוצרות ממעמקים איתם. ״נפרדתי מבר״ אמר בלי להביט בי. סובבתי אליו את פניי בחדות. ״למה?״ התפלאתי. ״אני לא אוהב אותה כמו פעם קים. מגיע לה לדעת את זה ואני לא יכול להשלות אותה יותר״ הסביר וצייר צורות משונות בחול.
״אתה מתחרט?״ אמרתי אחרי שתיקה שהייתה ארוכה מידי לטעמי. ״אהבתי את בר, ואני אתגעגע אליה הרבה, אבל אני לא מתחרט״ השיב וכשיצאו המילים מפיו היה נשמע נחוש לחלוטין. מועקה מילאה אותי כשחשבתי על כל הפעמים שבהן האהבה טרקה לי דלת בפנים. ״הכל בסדר?״ דניאל התכופף מעט לעברי והניח את ידו החמה על גבי. נאנחתי עמוקות והנהנתי.
YOU ARE READING
Never let go
Romance״כאילו חיי הם פאזל, ובכל פעם אני מוצא עוד חלק ומחבר אותו למקומו הנכון.״ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ שנת הלימודים של 2015-2016 על פניה הייתה אמורה להיות השנה שלהם- כשהם עוד צעירים להפליא, וחושבים שהם יודעים מה הם עושים. ואכן על פני השטח הכל נקי, חברויות חדשו...
