Never let go

Ep. 35: till' the world ends

תום
האורות ריצדו דרך עפעפיי במהירות והקיצו אותי משנתי על חלון המונית. ״הגענו אדוני״ הנהגת קראה ואני הבטתי במונה בחוסר אמונה גמור. מה יהיה עם יוקר המחייה?

את התיק העברתי לכתף השנייה וטרקתי את התא מטען, ממלמל תודה מעוותת תוך כדי. ״חדר ליחיד״ הנחתי שני שטרות על הדלפק. ״אז חזרת הא?״ שלמה צחק וחשף שן שנפלה ממקומה בקדמת פיו. ״זה יספיק לך לשני לילות כאן. ארוחת בוקר מחר על חשבון הבית״ אמר, מניח מפתח חלוד בידי.

החדר היה זהה לחדר בו הייתי לפני הנסיעה- אותה מיטה רעועה ואותו ארון לתלייה בלבד. הרוחות של ינואר כבר החלו להופיע ונכנסו לחדרי דרך החלון. כמה מוזר, חשבתי וסגרתי אותו. אפילו מזג האוויר נהיה חסר סבלנות.

כשסיימתי לסדר בקולבים את המכנסיים, החולצות והגופיות (אך את הבוקסרים השארתי בתיק) התיישבתי על המיטה, מבריח איזה מקק. עיני נעצמו מאליהן בניסיון להשקיט את הסערה שבתוכי.

אני מבין למה אביאל נמשך לקים, באמת שכן. וזה לא היה כזה נורא לראות אותם ביחד אם הם רק היו מספרים לי. בכל מקרה הייתי גלגל שלישי שלהם גם אם הם לא היו זוג, כל אחד מהם הוא עולם ומלואו אבל עם שפה משותפת שאף פעם לא הצלחתי להבין.

במשך שבוע אחרי שסיפרתי לקים שאביאל נפטר היא לא הצליחה להסתכל לי בעיניים. דניאל אמר לי שהיא לא תפקדה והסתירה מכולם, שכמעט אי אפשר היה לשים לב. עכשיו אני מבין שהיא איבדה יותר ממני.

הוא היה אח שלי, דם מדמי, אבל קים איבדה פיסה מהנשמה והאישיות שלה. והיא עדיין לא אמרה לי כלום.

-

כמו שתיארתי לעצמי היא הייתה בחדר שלה עם לירון ובלחישה קצרה לאוזנו שכנעתי אותו לצאת. קים הסיטה את מבטה. מהיכרותי איתה, היא בוודאי כבר הבינה שמדובר במשהו רציני וחיברה את הנקודות. ״למה קים? אני אהבתי אותו יותר מכל דבר אחר בעולם, ואת היית החברה הכי טובה שלי. סמכתי עלייך! על שניכם!״ הגבתי לפרצופה האשם.

״שבוע אחד. שבוע מלא חרטה. הלוואי שהיה מה לספר, זאת בסך הכל הייתה התאהבות חסרת אחריות מצידי״ ענתה מושפלת ראש. ״ברור שהתאהבת בו, כי תמיד זה אביאל ותום. אף פעם לא תום ואביאל! כל החיים שלי העדיפו אחרים על פניי, בייחוד את אביאל ׳המושלם׳. אבל ממך לא ציפיתי שזה יבוא. את ידעת, למען ה׳! ידעת כמה אני חלש, כמה הביטחון העצמי שלי נמוך ובכל זאת תקעת לי סכין בגב!״ כבר לא ידעתי על מה לכעוס בעצמי. מליוני מחשבות התרוצצו במוחי על כמה עקום כל העניין הזה, ואיך שהוא נגמר. העובדה שאני ברירת המחדל של כולם הייתה צורבת מאי פעם.

״לא התכוונו להסתיר ממך כלום פשוט לא רצינו שתיפגע. ועדיין, היחסים שהיו ביננו הם שלנו. אני מצטערת תום! מה רצית שאעשה? להתאהב בך בכוח?״ ניכר מדבריה שלא תרחיב עוד בנושא. טרקתי מאחורי את הדלת עצבני כפליים מקודם ויצאתי החוצה לנשום אוויר.