קים
״אתה משלם״ קבעתי והתיישבתי מולו. ״בסדר״ דניאל הנהן וקנה לנו שני ארטיקים בציפוי שוקולד. הוצאתי את שלי מהעטיפה, נזהרת שלא יישבר. נגסתי בו, מתענגת על כל ביס. לפתע דניאל החל לצחוק בקול. ״מה?״ שאלתי לא מבינה. הוא שלח את ידו ומחה שוקולד מעל לשפתיי. הצטרפתי לצחוקו, מדמיינת איך נראתי, כשתנועה משונה תפסה את עיניי והבטתי מאחוריו לרגע.
קפאתי במקום, החיוך יורד מפניי. ״קים?״ מלמול חלוש נשמע מכיוונו והוא התקדם לעברי באיטיות. ״תום!״ התעשתתי וקראתי בשמו, קמה ממקומי. הוא עטף אותי בזרועותיו, מניף אותי באוויר. ״התגעגעתי כל כך״ לחש באוזני והאיץ את פעימותיי, מניח אותי בעדינות. ״גם אני״ נשקתי לו על הלחי וליפפתי את ידיי סביב זרועו.
הובלתי אותו לעבר דניאל, שמבט לא מרוצה הופיע על פניו וגרם לבטני להתהפך. ״תכיר, זה דניאל״ הצגתי אותו בפני תום והוא בתגובה הנהן בחוסר סבלנות. ״דניאל, זה תום״ המשכתי והנחתי לשניהם לסקור אחד את השני במבטיהם.
לאחר דקה ארוכה, תום לחץ את ידי. ״אנחנו צריכים לדבר״ הודיע ופנה לאחור. הבנתי מנימתו הרצינית שמשהו קרה, אך העדפתי לא לפתוח את זה מול דניאל. הלכתי בעקבותיו, עדיין נדהמת מהעובדה שהוא ניצב כאן מולי. ״איפה אתה הולך לגור?״ שאלתי בדאגה. ״יש מלון קרוב לפה, אני אהיה שם בזמן הקרוב״ הסביר.
״למה באת?״ שאלתי את השאלה שבערה בי מהרגע שראיתי אותו. ״נדבר בערב קים״ חיבק אותי, לא עונה בכוונה ואחז במזוודתו. נופפתי לו לשלום, חוזרת לדניאל ומביטה בפרצופו המבולבל. ״מה קרה פה הרגע?״ דרש לדעת. צחקתי והתיישבתי חזרה במקומי. ״זה תום״ אמרתי בקלילות. ״הבנתי שזה תום אבל מי הוא בשבילך?״ התרגז. ״היינו הידידים הכי טובים לפני שעברתי״ הסברתי במשיכת כתפיים.
״ויש בינכם משהו?״ הביט בי במבט שלא הצלחתי לפענח. ״מה זה משנה?״ עניתי אדישה מבחוץ אך מבפנים השאלה הפשוטה הזו הציתה רגשות שניסיתי להתכחש להם. הוא לא הסיר את מבטו ממני לשניה, משדל אותי בעיניו. ״לא״ השבתי, נשברת לבסוף, ויכולתי להישבע שדניאל חייך אחרי שאמרתי את זה.
שיר
רכנתי לעברו, שיערי ובגדיי מבולגנים עוד מהערב הקודם. ״שחר קום״ לחשתי לאוזנו. הוא לא זז. ״שחר״ דיברתי יותר בקול ונגעתי בכתפו. ״חמש דקות״ נאנח והתהפך לצד שני, מניח את ידו תחת ראשו. ״קום כבר!״ צעקתי אך הוא המשיך לישון ולנחור מפעם לפעם. ״לעזאזל״ קיללתי בשקט, עוברת למושב הקידמי. לחצתי על הצופר ארוכות וקול רועש נשמע. שחר קפץ במקומו והתיישב בבהלה.
הוא הביט בי לרגע בזמן שצחקתי וגופו נרגע מעט. ״מה אנחנו עוד עושים כאן?״ שאל וסרק את מגרש החנייה הריק. ״אני חושבת שאתמול היינו שיכורים מידי כדי לנסוע ונרדמנו״ הסברתי ולבשתי את המעיל העבה של שחר שמצאתי זרוק במכונית. ״בואי אני אחזיר אותך״ אמר ועיסה את מצחו, כנראה מנסה להיפטר מההנגאובר הטורדני שתקף גם אותי.
YOU ARE READING
Never let go
Romance״כאילו חיי הם פאזל, ובכל פעם אני מוצא עוד חלק ומחבר אותו למקומו הנכון.״ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ ❋ שנת הלימודים של 2015-2016 על פניה הייתה אמורה להיות השנה שלהם- כשהם עוד צעירים להפליא, וחושבים שהם יודעים מה הם עושים. ואכן על פני השטח הכל נקי, חברויות חדשו...
