Never let go

Ep. 33: i can't wait to come home

ליאל
הרוסים קוראים לזה נובי גוד. עבור הנוצרים זו לידת ישו, או סתם הזדמנות לקבל מתנות שוות. בשבילי זה הזמן להתמרמר על שבתל אביב עצי אשוח נפוצים יותר מחנוכיות שנותרו מחג האורות שבוע שעבר. חוץ מזה, חג המולד אומר שצריך להתארגן על בן זוג לסילבסטר הקרב ואני לא בקטע של לאבי דאבי בחצות.

״מה את חושבת כל כך הרבה״ ארז רטן לאחר שנותר משועמם על הבר. ״רוצה לבוא לכרות איתי עצים?״ הצעתי בלהט הרגע. הוא הרים גבה. ״אני שונאת את כריסמס״ קבעתי לבסוף. ״סנטה לא עושה לך את זה?״ גיחך וסימן לי למלא לו את הכוס. ״הוא לא יותר מפדופיל עם כרס״ ציחקקתי והגשתי לו בירה. הוא צחק בתגובה.

מה זה ההרגל הזה שלו לשתות בעצימת עיניים? בטח הוא אפילו לא מודע לזה. טוב אבל אני בעצמי תמיד מעוותת את הפרצוף כל פעם שאני שותה אז אין לי זכות לדבר. ״אתה גם לומד לפעמים?״ תהיתי ומירקתי מהבר שאריות של יין מאתמול. ״כשאני רוצה, וזה לא קורה הרבה.״

״תצאי איתי לדייט״ אמר באותה נשימה. הרמתי אליו את מבטי. ״סליחה?״ עיניי נפתחו בבת אחת. ״שמעת מה אמרתי״ פניו נותרו חתומות. ״אתה תלמיד תיכון. יש לי סטנדרטים כלשהם, אלוהים״ גיכחתי. קודם שחר ועכשיו ארז. מה קרה לפנטזיות על עורכי דין לוהטים בחליפות?

״את בקטע של בנות?״

״מה? לא!״ הנדתי בראשי והסרתי את ידי מהבר. ״אז אין לך מה להפסיד" הניד בראשו והיה נראה רציני למרבה ההפתעה. "עוד רבע שעה שחר צריך להחליף אותי" פי בגד בי וגילה מה שמוחי ביקש להסתיר. "הוא לא אמר לי שהוא עובד היום" ציין והרים את ראשו מהנייד שהתעסק בו. משום מה הסיטואציה הזאת מוכרת לי. שחר פשוט שכחן כרוני.

"לא שוב" הטחתי את ידי במצחי. "הוא חתיך והכל,אבל לפעמים אני לא סובלת אותו. תתקשר אליו" הורתי והודתי בליבי לארז שהציל את הזמן הפנוי שלי. ״הוא בדרך״ בישר וניתק את השיחה.

כעבור עשר דקות שחר התייצב בכניסה מזיע כהוגן ומתנשף. ״סליחה״ אמר ונעמד מאחורי הבר. האווירה נעשתה מתוחה מתמיד. ״טוב אז אנחנו נלך״ ארז מילמל בעודי הולכת לחדר העובדים כדי להחליף בגדים. שמעתי את הבנים מתלחשים ונשבעתי לעצמי שאכן הכרתי את ארז בלי לדעת שהוא קשור לשחר.

באופן כללי להסתכל על שחר הפך קשה מנשוא, וכשיצאנו החוצה הצלחתי סוף סוף לנשום לרווחה. משהו בתוך תוכי הבין שהרגע הזה יבוא והתכונן לו, אז לראות אותו מעניק את מלוא תשומת ליבו ללקוחה אקראית היה סתם כואב. כאב כזה שאתה יודע שהוא שם אבל אתה מקבל אותו באהבה.

הסטתי את המבט והפסקתי להביט בו. ארז טמן את ידיו בכיסים, עוצר במקומו. ״מה עושים?״ שאלתי. אולי הוא תיכנן לנו דייט וזה לא היה ספונטני אחרי הכל. ״הולכים לטייל״ ענה והרס את כל הקונספירציה שבניתי לי בראש. צעדנו בהרמוניה, אני התרגלתי לתנועותיו הקצובות והקטועות ואילו הוא למד להסתדר עם האיטיות בה נעתי.