pieces of goodness

chapter 5

אני מנסה לנשום לנסות להרגיע את עצמי
נשיפה
שאיפה
שוב ושוב ושוב
אני בטוחה הכל בסדר אף אחד לא יכול לפגוע בי הוא לא יכול לפגוע בי.
זה נגמר. אני קמה מהמיטה מגלה שהצד השני שלה ריק, אני מתחילה ללכת לכיון המקלחת עד שלפתע הדלת לחדר השינה נפתחת לוקאס עומד בכניסה לחדר בבוקסר בלבד ואני לא יכולה לעצור את עצמי מלחשוב על כמה שהוא יפה ועל כמה שהייתי רוצה לגעת בשרירים שלו ולהעביר את ידי בשיערו הפרוע משינה.
הוא מסתכל לעברי וממלמל משהו תחת שפתיו שאיני מצליחה לשמוע
"ישנת טוב?" הוא שואל בקולו הצרוד
אני נמנעת מלהביט בעיניו מפחדת שיגלה את האמת "כן" אני אומרת תוך כדי שאני משחקת באצבעותי
"את בטוחה שישנת טוב קריס?" הוא שואל בחשד אני עדיין לא מרימה את עיני להביט בו
"כן אני..." הוא קוטע אותי מתקרב אליי ואוחז בסנטרי מרים את פניי כדי שיוכל להביט לי בעניים
"אני אשאל עוד פעם אחת וכדי שהפעם תאמרי לי את האמת קריס ישנת טוב בלילה?" הפעם אני לא יכולה להתחמק לא כשהוא כל כך קרוב אליי ומביט לי בעניים
"היו לי סיוטים עכשיו אתה מרוצה?" אני שואלת מובסת
הוא מתרחק ממני "כן עכשיו אני מרוצה אבל מעכשיו קריס רק את האמת ותסתכלי לי בעניים כשאני מדבר איתך"
הוא חוזר לתקוף להיות הבוס שהוא רגיל להיות האיש שכולם מפחדים ממנו
"אני יכולה בבקשה ללכת למקלחת?" אני שואלת בשביל שיתן לי לעבור משום שהוא עומד לידי וחוסם לי את היציאה משהו בעניו משתנה הוא זז ממקומו ומאפשר לי ללכת לאמבטיה לא אומר כלום.
אני יוצאת מהחדר לכיון חדר האמבטיה לא לפני שאני הולכת לקחת בגדים להיות מהחדר ארונות.
אני מסיימת להתקלח ויוצאת מהאמבטיה מסתכלת על עצמי במראה ותוהה איך לעזאזל כל זה קרה לי? איך נתתי לזה לקרות?
אני לובשת גינס קרעים וחולצת בטן בצבע אדום אני נועלת את הנעלי אולסטר הלבנות שלי אלה שאליס קנתה לי ליום הולדת שהיה לי לפני שנתיים אני אוספת את השיער לקוקס מורחת אודם ורדרד שמה רימל ויוצאת לכיון החדר אוכל שמה מחכה לי לוקאס לבוש ומאורגן גם כן, שיערו רטוב מהמקלחת שהוא לקח הוא לובש חולצה לבנה קצרה שמדגישה את שריריו ומכנסיים שחורות ונועל נעלי אדידס מה שמפתיע אותי בחיים שלי לא היית מצפה ממנו ללבוש כאלה נעליים. אנחנו אוכלים ומידי פעם אני שמה לב למבטים של לוקאס עליי כאילו הוא מפענח אותי כשאני לא מסוגלת עוד לשאת את המבטים שלו אני מניחה את הסכום ופונה להביט בו
"נו למה אתה מחכה? תשאל את מה שאתה רוצה לשאול לוקאס"
הוא מסתכל עליי מופתע מהאומץ שלי לפתוח את הפה הוא מזדקף במקומו שם רגל על רגל ומישר לעברי מבט.
"אוקיי קריס בואי נשוחח"
"אוקיי" אני עונה לו וגוערת בעצמי על שפתחתי את פי לפני שהוא בא לשאול אותי את השאלה שהןא רוצה לשאול הוא לוכם מהמים שלו גורם לי להיות יותר מתוחה
"למה לעזאזל היו לך סיוטים בלילה?" אני המומה כל כך משאלתו שאני לא שמה לב למה שאני אומרת מיד אחרי ששאלתו יוצאת לעברי
"למה לעזאזל אכפת לך בכלל?" אני שואלת באותו טון שהוא שאל באותו ניסוח, בחוצפה לרגע שוכחת מי הוא.
הוא לא נרתע מדיבורי החצוף להפך הוא נראה משועשע
"נחמד לפגוש מישהו שלא מפחד לדבר אליי ככה אבל שלא תטעי קריס לא כדאי לך לדבר אליי ככה"
הוא אומר ושוב חוזר להיות רציני קר ואדיש
"אני.. לא רוצה לומר" אני אומרת בגמגום מפחדת שעוד שניה אני אפרוץ בבכי
"ממה את כל כך מפחדת קריס?"
*******
היי ממה נראה לכן שקריס מפחדת?
מי שלא עוקבת אחרי זה הזמן לעקוב☺
ותעשו טובה תנו לכוכב להיות בצבע כתום😉 שבת שלום
Xo xo 😘