pieces of goodness

chapter 13-

לפני הפרק יש לי משהו מאוד חשוב לומר כבר כתבתי את הפרק האחרון שיספר על נקודת המבט של לוקאס מהפגישות שהיו לו עם קריס לפני שהכיר אותה אני יודעת איזה פגישות כבר היו אז ככה כשהם לראשונה נפגשו כשהיא הובלה אליו לחתונה ועוד כמה שלא ידועים לכם... אני ידועה למי שקרא את הסיפורים האחרים שלי כאחת שלא מצליחה לעשות סיפור עם הרבה פרקים המקסימום שלי זה 20 ומשהו וגם כל פרק יחסית קצר אז אני לא יודעת להגיד כמה יהיו בסיפור הזה אבל בשביל הפרק האחרון שווה לחכות ממש אהבתי את איך שכתבתי שמה מקווה שתאהבו גם ועכשיו לפרק...

פחד תמיד בא ברגעים שאתה מרגיש לבד קטן בתוך עולם גדול.
אני זוכרת שכשהייתי קטנה פחדתי מהחושך לא משנה מה ההורים שלי ניסו לעשות לא יכולתי לישון בלי אור דולק.
אבל ככל שגדלתי הבנתי שאם אני אשחרר את הפחד רק אז אני אוכל להמשיך הלאה, עכשיו אני מסתכלת מהחלון על לוקאס שנכנס למכוניתו ועומד לנסוע למשימה שיכולה להביא אל מותו זה כמעט מיידי התחושה הזאת שמזדחלת לתוכי, הפחד הזה של לאבד אותו את זה שתפס מקום בלב שלי, את זה שבחיים לא חשבתי שאני יאהב.
הוא מתניע את המכונית ולפני שהוא נוסע הוא מסתכל עליי וקורץ לי אני לרגע מופתעת מתגובתו ורואה אותו צוחק עליי ואז הוא מבטא בשפתיו-אני אוהב אותך הכל יהיה בסדר.
ולפני שאני מספיקה לומר משהו הוא נוסע, אני נאנחת והולכת לכיון חדר השינה מתוסכלת מזה שהכל יכול להשתבש שבשניה אחת הכל יכול להיהרס.
עובר לו שבוע ואחריו עוד אחד ושום סימן חיים לא ניראה מלוקאס אני נמצאת לבדי בבית חוץ משתי שומרים ועוזרות בית אין לי עם מי לדבר או להעסיק את עצמי ולכן אני מחליטה לצאת לטייל בעיר נמאס לי להיות תקועה בבית כמו אסירה בבית כלא.
שומר אחד מתלווה אליי ומסיע אותי לעיר אני מטיילת לי בין חניות עד שהוא פונה אליי ואומר שהוא הולך רגע לשרותים ואז הכל משתבש שלושה  בחורים מקיפים אותי וכשאני מנסה  לברוח אחד מהם תופס בידי
"לאן את ממהרת פרינסס? אני בריאן ואת? לא אל תגידי לי אני יודע את קריס דלוס אשתו של לוקאס" הוא אומר בשעשוע
"תעזוב אותי" אני לוחשת עם שינים חשוקות מפוחדת
"למה מה תעשי לי תביאי עליי את בעלך?"
"כן, וחוץ מזה שעוד שניה השומר שלי חוזר אז כדאי לכם לברוח"
"מי הבחור הגדול במשקפיים? הוא כבר מת שוכב לו בשרותים בשלווה עד שימצאו אותו ובעלך הוא כבר לא ישוב"
אני נחנקת וכמעט מועדת מאבדת שיווי משקל
"אתה משקר" אני אומרת למרות שאני מתחילה לפחד שאולי זה נכון
"אני לא, ואם את לא רוצה לגמור כמוהם את תבואי איתי בלי להתנגד אחרת אני אאלץ לנקוט בפעולות לא נעימות"
אני מהנהנת נכנעת יודעת שאין סיכוי שאני ינצח אותם.
אנחנו נוסעים בערך כמעט שעה ואין טעם להסתכל מהחלון כדי לראות את הדרך ואז לנסות לברוח אני במילא לא מכירה את המקום.
לפתע אנחנו עוצרים במבנה נטוש במקום מרוחק ובודד
"ברוכה הבאה לביתך החדש לעת עתה"
אני לא יכולה לחשוב מהי המשמעות של המילים ל"עת עתה" מרוב הרצון להקיא ואז אני מקיאה עליו הוא מתעצבן ומכניס לי אגרוף לפנים
"עכשיו את כבר לא כזאת יפה כלבה"
הוא מסנן ומורה לאנשיו לאן לקחת אותי והולך
הם מכניסים אותי לחדר חסר ריהוט חוץ ממיטה ארון ושידה קטנה אין כלום אפילו חלון אין לי
"יש לך בגדים בארון, עכשיו תנוחי אנחנו נקרא לך כשהאוכל יוגש" אחד מהם אומר ואז הם הולכים משאירים אותי לבד אני נופלת על המיטה ומרשה לעצמי להתפרק כמה איבדתי ביום אחד.
כנראה כשנרדמתי למה קמתי כששמעתי קולות מחוץ לדלת
"לא היא לא יודעת שהוא חי והיא לא יודעת למה אני מחזיק אותה, אל תדאג היא הולכת לסבול בדיוק כמו שאני סבלתי מהחרא ההוא אז"
אני מתכווצת למשמע דבריו חוששת ממה שעומד לקרות אך מצד שני שמחה לדעת שלפחות לוקאס חי ואז הוא נכנס
"ישנת טוב?"
"כאילו שאכפת לך"
"תזהרי בדבריך כדאי לך לשקול את המילים שלך לפני שהן יוצאות למה אני לא אשלוט במעשיי" הוא אומר בקול נוקשה וקר
"סליחה"
"ככה יותר טוב, עכשיו בואי אחרי"
הוא מורה לי ומתחיל ללכת ואני עוקבת אחריו
אנחנו נכנסים לחדר גדול אנשיו יושבים שמה גם והוא מסמן לי לשבת לידו אני מתיישבת באי רצון וכולם מתחילים לאכול.
אני לא אוכלת נעלם לי החשק כבר לא אכפת לי מכלום
"תאכלי" הוא מצווה בכעס ואני ממהרת להקשיב לו
כשמסתיימת הארוחה החא מחזיר אותי לחדרי אומר לי לקחת בגדים לשינה ומראה לי איפה המקלחת ואומר לי ישר אחרי זה לחזור לחדרי.
אני מתקלחת יוצאת והולכת לחדר
אני שוכבת במיטה בערך שעה ובוהה בתיקרה עד שאני נרדמת.
אוקיי מה אתן חושבות שיקרה הלאה?
מה עם לוקאס? הוא רק אמר שהוא חי אבל הוא אצלו או שהוא חזר לבית ולא מצא את קריס שם?
מה יעלה בגורלה של קריס?
Wait and see...
Don't forget to follow me
give it like⭐
And we meet soon
Good night😘