pieces of goodness

chapter 16

להשמעה: justin beiber let me love you
שיר מושלםםם ואני לא מתה על גסטין ממש אבל זה בין השירים הטובים שלו יש לו כמה ממש מושלמים😍 אני אשים בפרק הבא את השיר השני שלו שאני אוהבת
קריס-
הקור כבר לא משפיע לא כשאני יודעת שהוא עוד יחזור.
אני מחכה עד שכבר אין לי מושג כמה זמן עבר מאז שאני יושבת באמבטיה אבל מה שבטוח זה שזה הרבה זמן.
בריאן נכנס ומסתכל עליי בזלזול "נהנת?" אני לא עונה ומשפילה את מבטי
הוא מתקרב ומרים את ראשי לעברו פוגש בעיניי
"כי עכשיו כדאי לך לענות לי על השאלה איפה לוקאס פאקינג נמצא?"
"אני לא יודעת" אני עונה באדישות כבר לא מפחדת ממנו
"אוקיי" הוא אומר והולך
יום עובר לו בנתיים ובשעות הלילה באים שני עוזרים שלו ומשחררים אותי שולחים אותי לחדרי.
אני נכנסת לחדר שוכבת על המיטה הרעועה עם גופיה ושורט רטובים ממים דמעה זולגת מפניי ומתווספת לבגדיי הרטובים אני מתגעגעת לבית, לחום, לתחושה שמישהו נמצא שם לידי,שלמישהו אכפת ממני
כשאני לא יכולה עוד לסבול את הדממה אני לוחשת בשקט
"לוקאס תזדרז בבקשה, למה אני מתחילה לוותר"
אני מסובבת את גופי ככה שאני עם הגב לדלת ונירדמת.
אירועים שקרו פעם-
"לוקאס בוא נשחק בתופסת" אנחנו רצים בשדה הרחב רודפים אחד אחרי השני וצוחקים מעולם לאהרגשתי כל כך משוחרר ברי לידי עוצר לרגע מפסיק לרוץ ולוקח נשימה עמוקה
כשאני שואל אותו מה הוא עושה הוא עונה לי שהוא חי כנראה שאני מביט בו המום כי הוא אומר לי שלא תמיד נוכל לחיות כמו שנרצה, שכשנגדל נהיה שבוים של עצמנו ושאת הרגע הזה שאנחנו משתוללים וצוחקים צריך לשמור, לתעד אותו, לנצור בלבנו למה הרגע הזה לא יחזור.
עוברות כמה שנים ושנינו עומדים בשני צידי המתרס נלחמים אחד בשני שונאים אחד את השני והכל בגלל החלטה אחת גורלית , מקרה אחד ששינה את הכל כבר לא נשוב להיות כמו פעם הוא צדק הפכנו להיות שבוים של עצמנו.
אני מתעוררת מרעשים מחוץ לחדרי בריאן משתולל כנראה ממה שהוא שמע אני לא זזה שותקת מנסה לשמוע מה הולך אבל כנראה שהתעוררתי מאוחר.
לאחר כמה דקות הדלת נפתחת בריאן עומד בכניסה
"הגיע הזמן ללכת" הוא מודיע ויוצא מיד לאחר מכן שני שומרים תופסים אותי בשתי הידים כל אחד בצד אחד וגוררים אותי החוצה.
אני מובלת לטנדר מושיבים אותי וקושרים לי את הידיים בריאן בא ומדביק לי סלוטפ לפה.
אנחנו נוסעים בערך שעתיים עד שהמכונית נעצרת בחריקה
אירועים מהעבר-
"אז מה לוקאס אני רואה שהתגעגעת" ברי אומר לי בחיוך אם לא הייתי מכיר אותו הייתי חושב שהוא מחייך באמת שגם הוא התגעגע אבל אני מכיר אותו ואני יודע שהוא מחייך חיוך מזויף
"השנים רחוק ממך עשו לי רק טוב ברי" עכשיו תורי לחייך ואני יודע שאם יש משהו שברי שונא זה שקוטלים אותו
"כן אני רואה הפכת לנמושה מה?"
אני מרים גבה תוהה על מה לעזאזל הוא מדבר
"מה לא חשבת שאני אגלה? אני מופתע ממך"
"מה כבר גילית?"
"שאתה מאוהב בבחורה בשם קריס, ותהיה בטוח שאני אהרוס לך את האהבה הזאת"
"אני אהרוס לך הכל כמו שאתה הרסת לי" הוא אומר והולך נעלם בערפל
אני מתנגשת בדלת של הטנדר בגלל העצירה בריאן מגיע אוחז בזרועי בנוקשות וגורר אותי לאורך הרחוב אני לא מזהה איפה אני לפתע אור מסנוור של מכונית מופיע מולנו.
האיש שיוצא ממנו הוא הבנאדם שהשתוקקתי לראות כל כך הרבה זמן- לוקאס.
אבל לפני שאני מספיקה לקרוא לו בריאן משיג אותי
"מה שלומך בן דוד?"
הפתעה! בריאן הוא בן דוד של לוקאס אמא של לוקאס היא אחות של אבא של בריאן האויב המושבע של לוקאס(ברי=בריאן) למה הם אויבים? מה קרה בניהם?
Next chapter you will see