pieces of goodness

chapter 24

להשמעה-i don't wanna live forever Taylor swift and zayn
האור שחודר מבעד לחלונות מאיר אותי אני פוקחת את עיניי באיטיות מסתכלת לעבר הצד השני של המיטה ומגלה שהיא ריקה.
אני יוצאת מהשמיכה והולכת לעבר האמבטיה שבמלון, כשבדיוק הדלת נפתחת חושפת את לוקאס כשמגבת כרוכה במותניו וחזהו השרירי עם הקעקועים חשוף למולי, שיערו רטוב מהמקלחת וטיפות צמודות לחזהו.
ואיך אפשר שלא לנשוך את השפתיים היופי שלו מסנוור אי אפשר להזיז את העניים ממנו.
"נהנת ממה שאת רואה?" הוא שואל מנער אותי מהבהיה הממושכת
"שחצן" אני אומרת כשאני יודעת שנתפסתי ואין לי תירוץ
"מי אני? אני בסה"כ אומר על סמך מה שאני רואה" הוא אומר ומסתכל על שפתיי שעדיין נשוכות
אני ממהרת להפסיק לנשוך את שפתיי ולהדביק על פניי חיוך תמים
"תעשה לי טובה אתה מדמיין כנראה שאתה חי בסרט"
"כן את בטוחה?"
"הכי שבעולם"
"אוקיי נראה אני לא מתכוון לנשק אותך נראה אם תצליחי להתאפק ולא לנשק אותי" הוא קורץ לעברי והולך
"אני אצליח" אני קוראת לפני שאני נכנסת לאמבטיה.
אני שופכת את המים החמים על גופי מסבנת במהירות ויוצאת מהאמבטיה,
נרגשת ולא מצליחה להתאפק מלצאת לראות את העיר מקרוב
אני לובשת גינס קרעים וחולצה בצבע חרדל בעלת כתף אחת מכוסה ונועלת אדידס.
אני קולעת לראשי שתי צמות
והולכת לעבר החדר אוכל, לוקאס כבר יושב נינוח בשולחן.
הוא לובש חולצה שחורה קצרה ומכנסיים שחורים
כשאני מגיעה לשולחן הוא מרים את עיניו מהפלאפון שלו לעברי ומחייך חיוך קטן
"אלוהים קריס זה לא הוגן מה שאת עושה לי"
"מי אני?" אני שואלת בתמימות יודעת בדיוק מה אני עושה
"כן את" הוא אומר עצבני כשקולט שאני משחקת בו
"זה אתה שאמרת שלא תנשק אותי ושאני לא יצליח להתאפק אשמתך" אני אומרת ומרימה כתף אחת לעברו מחייכת.
"שנתחיל לאכול?" אני שואלת
"לעזאזל מי ידע שזה יהיה כזה קשה להתאפק?" הוא שואל בשקט מנער את ראשו ומסתכל עליי
"אוקיי מה את רוצה?"
"אמממ" אני אומרת ונושכת את שפתיי בהתגרות
"אני נשבע לך קריס שאם את לא מפסיקה אני אנשק אותך כאן מול כולם ולא נלך לשום מקום"
"אוקיי אני רוצה שוקו חם ופנקקים" אני אומרת במהירות מפחדת שלא לצאת ולראות את פריז
"יופי" הוא אומר בשחצנות כשמבין שהוא הצליח לאיים עליי
אנחנו מזמנים שוקו ופנקקים לי וקפה ועוגה ללוקאס וכשהאוכל מגיע אנחנו אוכלים בשקט לא מדברים עד שלוקאס מסתכל לעברי ושואל: "אז לאן את רומה ללכת קודם?"
"למגדל אייפל לא לדיסנילנד אממ בעצם ללובר אוף אני לא יודעת" אני אומרת ונאנחת מתקשה להחליט
לוקאס צוחק וחושף את הגומות שבפניו שאני כל כך אוהבת
"נלך קודם לאייפל ואז ללובר ואז לדיסנילנד אל תדאגי נספיק את הכל ואם לאתמיד אפשר מחר"
אני מהנהנת אנחנו קמים ולוקאס מצמיד אותי אליו כורך את ידו בידי
אנחנו נכנסים ללימוזינה שמחכה לנו בכניסה למלון.
אני כל כך סקנית שאני לא מסוגלת לשבת בשקט נפעמת מכל מה שאני רואה לוקאס צוחק לידי
"את כזאת חמודה כשאת סקרנית"
"הי זה לא פייר אתה היית פה כבר בגלל זה אתה לא מתרגש"
"צודקת אבל אני עדיין מתרגש כי אני כאן איתך"
"אוו אתה חמוד אבל לא תצליח לסחוט ממני נשיקה"
"מי אמר שניסיתי? וחוץ מזה אני יכול להשיג נשיקה מתי שאני רוצה"
"באמת אדון דלוס הכל יכול?"
"הכי באמת"
"אוקיי נראה אותך"
"אוקיי תזכרי שאת ביקשת את עוד תתחנני לנשיקה"
אני מסתכלת עליו בתהדמה
"אתה כזה שחצן"
"ואת כזאת תינוקת חמודה"
"מה אמרת?"
"שאת.."
"כדאי לך לסתום"
"אוקיי"
הוא אומר וקורץ
אנחנו מגיעים למגדל אייפל הוא כל כך גבוה שזה גורם לי להרגיש חסרת נשימה
"את בסדר?" לוקאס שואל כשאני לא אומרת כלום
"כן זה פשוט מקסים"
"בואי" הוא אומר ותופס בידי
אנחנו עולים במעלית עד קומה 97 ואני חשה מפוחדת מחוסר האויר לרגע
הוא תופס בידי וגורר אותי לעבר מקום ריק מאנשים מורה לי להסתכל כשהוא עומד מאחורי
"נכון שזה הדבר הכי יפה שראית בחיים?" אני שואלת אותו כשאני עדיין מסתכלת על הנוף. אחרי כמה דקות שהוא לא עונה אני מסתובבת לעברו קולטת אותו מסתכל עליי בשקיקה
"מה?"
"זה לא הדבר הכי יפה שראיתי בחיים.
זאת את"
הוא אומר ומסתכל על שפתיי ולפני שאני בכלל קולטת שפתיו מוטחות על שפתיי אנחנו עוצרים רק בשביל לקחת אויר
"חשבתי שאמרת שאתה לא תנשק אותי"
אני אומרת ו
מרימה גבה לעברו
"ניצחת, אי אפשר שלא לנשק אותך. אני אוהב אותך"
"אני אוהבת אותך לוק" אני אומרת ומנשקת את שפתיו שוב
"אתה באמת חושב ככה?"
"איך ככה?"
"שאני הדבר הכי יפה שראית"
"כן אני באמת חושב ככה. כשראיתי אותך בפעם הראשונה לא יכולתי לנתק את עיניי ממך" 
אני חסרת מילים רק מחייכת לעברו עם עניים נוצצות מדמעות
"לעזאזל קריס אפילו הלבנה לא יכולה להתחרות ביופייך"
"שתוק ונשק אותי" לחשתי לעברו והוא עשה כרצוני ורכן לנשק אותי מצמיד את שפתיי לשפתיו חוקר כל פינה שקיימת בפי.
עצרנו את הנשיקה הרגשתי חסרת אויר "אני חושב שלא נספיק היום ללכת לדיסנילנד"
"לא נורא אפשר מחר" אמרתי קורצת לעברו מדביקה נשיקה בלחי שלו
"שנלך ללובר?"
"אחריך מר דלוס"
"כל מה שתרצי מיס דלוס"
צחקנו כפי שלא צחקנו בחיים
הרגשתי שימחה בגופי שלא הרגשתי כבר הרבה זמן
ואז לא יכולתי שלא לתהות
מתי ואיך זה קרה שהוא תפס את ליבי והתאהבתי בו.
אז פרק ארוך לכבוד שבת ולכבוד זה שאתם קוראים מדהימים! מה אתם אומרים על הפרק? אני מרוצה מאיך שיצא לי ובכלל לוקאס הזה😍 אהאההה
הייתי שמחה שאם אהבתם את הסיפור שלי תספרו לחברות שלכן כדי שהסיפור יצבור תאוצה.
שבת שלום לא לשכוח להגיב לתת לייק ולעקוב!
אוהבת כל כך pinkarrows